בג"ץ 4771/02 מדינת ישראל נ. פלוני

1.על המשיב הוגש בבית משפט השלום בירושלים כתב אישום המייחס לו שתי עבירות של תקיפת בן זוג הגורמת חבלה של ממש, עבירה של תקיפה סתם ואיומים. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, תקף המשיב את המתלוננת, שהיא אשתו, אחרי שביקשה ממנו 20 ש"ח על מנת לקנות מתנה, וגרם לה סימני שריטות בחלקי גוף שונים וכן המטומות קטנות בגפיים ובכתף ימין. במועד אחר זרק המשיב על אשתו את הטלפון הסלולרי שלו וגרם לה לשריטות בסנטר ונפיחות באצבע. כשבועיים לאחר מכן הגיע המשיב לביתו ומצא שם גבר שהגיע לצורך תיקון צינור מים. המשיב התנפל על המתלוננת היכה אותה בכל חלקי גופה, כפה עליה לנסוע עמו לבית הוריה ושם משך את המתלוננת בראשה. כתוצאה מכך נגרמו למתלוננת שריטות בפנים, המטומות ונפיחות מתחת לעין ובכף ידה, שריטות והמטומות בצוואר ובעורף וכן סימני חבלה מרובים בגב. אחרי כן איים המשיב על אחיה של המתלוננת ואמר לו שאם יתלונן במשטרה הוא "ישרוף להם את הבית, החנות והאוטו".

בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת ד"ר מ' אגמון-גונן), בהחלטתו מיום 31.5.02, ציווה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. המשיב ערר על ההחלטה. בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט ע' חבש), בהחלטתו מיום 4.6.02, הורה לשחרר את המשיב בתנאים ובערובה.

המדינה עררה על ההחלטה.

2.בדיון בבית המשפט המחוזי לא חלק בא כוח המשיב כי יש ראיות לכאורה להוכחת האישומים וכי מתקיימת עילת מעצר והדיון סב סביב השאלה אם יש לנקוט חלופה למעצר. בדיון לפני נדונה בעיקר מידת מסוכנותו של המשיב וכן מידת משקלה של הפרת תנאי השחרור שהוטלו עליו במסגרת ההליכים שננקטו נגדו בשל עבירת נשק.

לטענת בא כוח המדינה המשיב הוא מסוכן. על כך מעיד מספרם של מעשי התקיפה המיוחסים לו, חומרת החבלות שחבל במתלוננת וכן העובדה שמעשה התקיפה האחרון נעשה בשל נוכחות גבר בבית אשתו. עוד טען כי הפרת תנאי השחרור על ידי המשיב - ואפילו בענין אחר - די בה כדי לצוות על מעצרו. כנגדו טען בא כוח המשיב שיש להביא בחשבון, לזכות המשיב, את המניע שגרם לו לאבד את עשתונותיו ולחבול באשתו, כמתואר באישום השלישי המיוחס לו, שהאירוע שבבסיסו היה, כנראה, החמור ביותר. לדבריו קיבל המשיב הודעה בשעה 01:00 שגבר זר נמצא בבית אשתו. ההסבר כי מטרת שהייתו של אותו גבר היתה תיקוני אינסטלציה "לא היה מקובל עליו". כתוצאה מכך היה המשיב "בתנאי לחץ אדירים" והדבר העביר אותו על דעתו. לדעת בא כוח המשיב מדובר, אפוא, "במקרה גבולי". אשר להפרת תנאי השחרור טען כי המצאותו של המשיב במקום שבו היה לא היה בה משום הפרת התנאים.

3.איני רואה צורך להיכנס לכל פרטי טענותיהם של באי כוח בעלי הדין. לדידי, דייני בכך שהמעשים המיוחסים למשיב, כשלעצמם, מעידים על מסוכנות. יתר על כן, המשיב איבד את עשתונותיו ועשה את המעשים המיוחסים לו באישום השלישי. בעקבות הודעה שגבר זר נמצא בבית אשתו. על כגון דא אמרתי במקום אחר: "- - - עצם העובדה כי אדם ישר דרך כמוהו איבד את בינתו ולא היה יכול לשלוט בעצמו - - - מעלה חשש חמור שיחזור על מעשיו. יש לנקוט, אפוא, מידת זהירות, ולמנוע כל חשש. זאת ניתן להשיג רק בדרך של מעצר" (בש"פ 5270/97 מדינת ישראל נ' בן שוהם (טרם פורסם); וכן בש"פ 3021/98 מדינת ישראל נ' פלוני

(טרם פורסם)).

4.לפיכך אני מבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי ומורה לעצור את המשיב עד תום ההליכים.