בג"ץ 481-23 בג"ץ 481-23

השופטת ג' כנפי-שטייניץ:

1.לפנינו עתירה לביטול החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב-יפו (השופטת ש' קוטין), בדיון המאוחד בפק"ח 1736-02-22 ובחע"מ 63785-01-22 מיום 22.12.2022, בגדרה נדחתה בקשת העותר לזימון שלושה עדי הגנה מטעמו.

2.נגד העותר, חברה שבשליטתו (להלן: בית העסק), ונאשמת נוספת, הוגש כתב אישום לבית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב-יפו, המייחס להם עבירות של הנחת דבר ברחוב ללא היתר כדין ואי-מילוי דרישה לסילוק כיסאות משטח הרחוב. במסגרת ההליך הגישה המאשימה תעודת עובד ציבור על פיה במועדים הרלוונטיים לכתב האישום, לא היה לבית העסק היתר להוצאת שולחנות וכיסאות למרחב הציבורי. ביום 6.11.2022 הגיש העותר בקשה לזימון עדים לדיון ההוכחות שנקבע בתיק, בגדרה ביקש להזמין שלושה עדים, שעדותם נועדה להוכיח כי ביטול רישיון העסק וביטול ההיתר במועדים האמורים נעשו שלא כדין.

3.בהחלטתו מיום 22.12.2022 דחה בית המשפט לעניינים מקומיים את בקשת העותר לזימון עדים בקובעו כי "טענתו של הנאשם כי במועדים הרלוונטיים לביצוע העבירה הוא אחז בהיתר כדין, הא ותו לא. הנטל על הנאשם להוכיח זאת. בית משפט זה אינו האכסניה המתאימה לדון בסוגיית הליך קבלתו של היתר או ביטולו ומשכך נדמה כי אין כל רלוונטיות לעדותם של העדים המבוקשים ולא יהיה בהם כדי לתרום להגנתו של הנאשם".

4.על החלטה זו הגיש העותר ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (עפמ"ק 24534-01-23), אשר נדחה בפסק דין מיום 10.1.2023. בית המשפט המחוזי (השופט ע' קאפח) עמד על הכלל ולפיו אין זכות ערעור על החלטות ביניים בהליך פלילי, אלא במקרים נדירים וחריגים. בית המשפט המחוזי הוסיף ודחה את טענות העותר לגופן, תוך שציין, כפי שקבע בית המשפט לעניינים מקומיים, כי ההליך הפלילי אינו האכסניה המתאימה לבירור הסוגיה המנהלית. לצד זאת ציין כי "אין בפסק דין זה כדי לכבול שיקול הדעת של בית משפט קמא על פי ההתפתחויות במהלך שמיעת הראיות".

5.להשלמת התמונה יצוין, כי עובר להגשת כתב האישום מושא ההליך הפלילי, הגיש בית העסק עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, בה עתר להורות לעיריית תל אביב-יפו (להלן: העירייה) לחזור בה מביטול רישיון העסק וההיתר להעמדת שולחנות וכיסאות במרחב הציבורי שניתן לו (עת"ם 2209-09-21). במהלך ההתדיינות, ולאחר תקופת ניסיון בה עמד בית העסק בתנאים שהציבה העירייה, חודשו רישיון העסק וההיתר.

6.העותר טוען בעתירתו, בעיקרו של דבר, כי על בית המשפט לעניינים מקומיים לדון בטענתו לביטולו של ההיתר שלא כדין, ולפיכך היה עליו להתיר זימונם של העדים שנתבקשו בהיותם רלוונטיים להוכחת טענה זו.

7.לאחר עיון בעתירה על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף, מבלי להידרש לתגובה.

8.כפי שנקבע לא אחת, עתירה לבג"ץ אינה 'מסלול חלופי' לתקיפת החלטות ביניים בהליכים פליליים, תוך עקיפת הכלל השולל ערעור על החלטות מעין אלו. עתירה שכזו דינה להידחות על הסף בהיעדר עילה להתערבות, אלא במקרים חריגים בהם החלטת הביניים ניתנה בחוסר סמכות או שרירות קיצונית, במקרים בהם מתעוררת שאלה עקרונית או כאשר דחיית העתירה תגרום לנזק שלא ניתן יהיה לתקנו בשלב הערעור על פסק הדין הסופי (ראו מיני רבים: בג"ץ 4739/21 קרוואני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקאות 6-5 (8.7.2021); בג"ץ 7210/20 טאייב נ' בית משפט השלום בקריות, פסקה 6 (28.10.2020); בג"ץ 2882/18 פלוני נ' קופת חולים לאומית, פסקה 13 (31.5.2018); בג"ץ 8365/17 חלבי נ' בית המשפט המחוזי בבאר שבע, פסקה 6 (31.10.2017)). למותר לציין כי כלל זה חל אף בנוגע להחלטות שעניינן זימון עדים (ראו: בג"ץ 669/15 עמרם נ' כבוד השופטת עינת רון (2.2.2015); בג"ץ 4368/08 כהן נ' כבוד השופט שכיב סרחאן (2.6.2008); בג"ץ 1747/06 סנקר נ' בית המשפט המחוזי בתל אביב (19.3.2006)). עניינו של העותר אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותנו. בית המשפט לעניינים מקומיים בחן את בקשתו של העותר לזימון עדים וסבר כי אלה אינם רלוונטיים להגנתו של העותר. אין מדובר בהחלטה בלתי הדירה כטענת העותר, וזכותו של העותר להעלות את מלוא טענותיו כנגד החלטה זו שמורה לו לשלב הערעור על פסק הדין, ככל שיורשע בדין.

9.אשר על כן, העתירה נדחית. משלא נתבקשה תגובה איננו עושים צו להוצאות.