פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
4368/08
בפני:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העותר:
אלון כהן
נ ג ד
המשיבים:
1. כבוד השופט שכיב סרחאן - שופט בית משפט השלום נצרת
2. פרקליטות המדינה
3. פרקליטות מחוז צפון
עתירה למתן צו על-תנאי
בשם העותר:
עו"ד אורון שורץ
בשם המשיבים:
עו"ד מיכל מיכלין-פרידלנדר
פסק-דין
השופט ס' ג'ובראן :
עניינה של העתירה שבפנינו הוא בבקשת העותר, כי נורה למשיבים
ליתן טעם מדוע לא תבוטל החלטת בית משפט השלום בנצרת בעניינו של העותר, שלא לזמן לעדות בשלישית את המתלונן בתיק המתנהל כנגדו.
כפי שעולה מהעתירה, המתלונן הגיש תלונה כנגד העותר – באותה עת שוטר במשטרת ישראל – שהובילה להגשת כתב אישום כנגדו בגין קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף בנסיבות מחמירות ושימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות. לטענת המתלונן, העותר תקף אותו בשעה ששהה בתחנת משטרה, ולאחר מכן זייף מסמך שנחזה להיות כתוב על ידו, בו חזר בו מטענתו כי תקף אותו.
כתב האישום כנגד העותר הוגש ביום 31.3.2003, וביום 3.9.2003 העיד המתלונן לראשונה. ביום 29.10.2003 הסתיימה פרשת התביעה, כארבעה חודשים לאחר תחילתה. יש לציין כי פרשת ההגנה החלה ביום 20.4.2004, ולא נסתיימה עד ימינו אנו. במסגרת פרשת ההגנה ביקש העותר לשוב ולהעיד את המתלונן, וביום 11.1.2007 נעתר בית המשפט לבקשה. ביום 14.4.2008 הגיש העותר בקשה להעיד בשלישית את המתלונן, בהסתמכו על מכתב שהועבר למשיב 3, הנחזה להיות מכתב שבו חוזר בו המתלונן מתלונתו.
ביום 6.5.2008 דחה בית המשפט את בקשת העותר, בקבעו כי לא נתקיימו טעמים מיוחדים המצדיקים את העדת המתלונן בשלישית, שכן ממילא אין בביטול התלונה כדי להשפיע על גורלו של התיק.
לטענת העותר, החלטתו הנ"ל של בית המשפט אינה סבירה, בהיותה החלטה במשפט פלילי המונעת את בירורו של הספק באשמת הנאשם, ופוגעת בזכותו של העותר לקיומו של הליך הוגן.
מנגד טוענים המשיבים כי יש לדחות את העתירה על הסף, מאחר ועניינה בתקיפת החלטת ביניים בהליך פלילי, אשר על פי ההלכה הפסוקה בית המשפט הגבוה לצדק יימנע מלהתערב בה. לגופו של עניין טוענים המשיבים כי דין העתירה להידחות, בהיותה ניסיון אחד מני רבים של העותר לעכב את התנהלות ההליך כנגדו.
דין העתירה להידחות על הסף.
כידוע, הלכה היא, כי בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו מתערב דרך כלל בהחלטותיהן של ערכאות משפטיות. הדבר נכון במיוחד לגבי החלטות ביניים הניתנות בהליך פלילי, לגביהן ככלל אין כל אפשרות לערער, והדרך להשיג עליהן הינה במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי. פנייה לבית המשפט הגבוה לצדק אינה מכשיר לעקיפתו של כלל זה, והתערבות בהחלטות ביניים תיעשה רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, שבהם עולה טענה של היעדר סמכות או מתגלה תופעה קיצונית של שרירות בתחום שאינו משפטי אלא מינהלי טהור, או במקרים קיצוניים אחרים (ראו למשל בג"ץ 583/87 הלפרין נ' כבוד סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים , פ"ד מא(4) 683 (1987); בג"ץ 5679/07 קבלר נ' כבוד השופט אהרון אמינוף (לא פורסם, 27.6.2007); בג"ץ 5107/07 בניאורישווילי נ' בית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו (לא פורסם, 17.9.2007); ע"פ 4345/08 אולמרט נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 20.5.2008)).
עניינו של העותר אינו מצוי בגדרי אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בהחלטת ביניים בהליך פלילי. טענותיו של העותר נבחנו על ידי בית המשפט שדן בעניינו, ונדחו
תוך קביעה כי אין בתוכן המכתב כדי להשליך על עניינו של העותר, לאור המצב בו מצוי ההליך, ויתר נסיבות המקרה. החלטה זו נמצאת בתחום סמכותו של בית המשפט ואינה חורגת מן הסביר, וממילא לא מצאנו מקום לשנות ממנה.
אשר על כן, העתירה נדחית על הסף.
ניתן היום, כ"ח באייר התשס"ח (2.6.2008).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט