פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
גבוה לצדק
בג"ץ
4876/19
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
כבוד השופט ג' קרא
כבוד השופט י' אלרון
העותר:
שמואל שדה
נ ג ד
המשיב:
משרד הבריאות
עתירה למתן צו על תנאי; תגובה מקדמית מיום 9.3.2019
בשם העותר:
בעצמו
בשם המשיב:
עו"ד פנחס גורט
פסק-דין
השופט ג' קרא:
עיקרי העובדות והליכים קודמים
1.
בשנת 2016, הגיש העותר לוועדה של משרד הבריאות בקשה להשתתפות של משרד
הבריאות במימון כיסא גלגלים ממונע באמצעות קופת החולים שלו (להלן:
הבקשה
). ביום 6.6.2017, דחתה הוועדה האזורית (להלן:
הוועדה
) את הבקשה. בהחלטה נכתב, בין היתר, כי למרות
שמצבו הרפואי והתפקודי של העותר הוא מורכב וקשה ולמרות האפשרות "להרחיב את
היריעה ולחרוג באופן מיוחד מהנהלים" (והמשיב מציין בהקשר זה בתגובה המקדמית
מטעמו, כי הוועדה האזורית הדנה בבקשות לקבלת אביזר על אף חריגה מהקריטריונים
הקבועים בנוהל, יכולה לגלות גמישות בפועל בהליך הבחינה), הוועדה מצאה כי העותר הוא
עצמאי בביצוע מעברים מישיבה לעמידה, מסוגל ללכת עם מקל ובסיוע מחולל חמצן למרחקי
בית ולמרחקים קצרים מחוץ לביתו ולכן הוא אינו נחשב כפגוע בארבע גפיים ומרותק
לצמיתות לכיסא גלגלים וכן כי יש חלופות לניידות למרחקים ארוכים.
2.
בהתאם לפסק דין מוסכם שניתן
בעקבות הליכים שפתח העותר בעניין זה (ע"ע 49308-05-17), עניין העותר התברר
בפני ועדת ערר ארצית במשרד הבריאות (להלן:
ועדת הערר
). ביום 9.8.2017,
ניתנה החלטת ועדת הערר, אשר דחתה את הבקשה, בין היתר, משום שהעותר אינו עומד בקריטריונים
הקבועים בנוהל אישור מכשירי שיקום וניידות של משרד הבריאות (01/2014) (להלן:
הנוהל
) משום
ש"קיימת יכולת הליכה במקטעים קטנים. יכול להתנועע בבית, ולהגיע במכונית,
בעזרת מקל. למרחקים ארוכים עומד לרשותו רכב".
3.
העותר פתח בהליך נוסף בבית הדין לעבודה נגד החלטת ועדת הערר. ביום
1.1.2018, ניתן פסק דין באותו הליך (חב"ר 62546-09-17), לפיו עניין העותר
ייבחן פעם נוספת בוועדת הערר תוך שהעותר יוכל לטעון לפניה. בהתאם לכך, קיימו
גורמים מקצועיים ביקור בית אצל העותר ביום 6.2.2018. הוועדה (ועדת ערר מיוחדת על
פי הנחיות בית המשפט) התכנסה מספר ימים לאחר שחרורו של העותר מבית החולים, ביום
12.6.2018, והחליטה ביום 14.6.2018, כי העותר אינו זכאי לסיוע. זאת, בין היתר,
משום שהעותר מהלך בעזרת הליכון וללא סיוע למרחקים של עשרות מטרים; יש ברשותו
קלנועית שנרכשה באופן פרטי ורכב פרטי כך שיש לו חלופות מספקות לניידות למרחקים
קצרים וארוכים.
4.
ביום 23.6.2019, ניתן פסק דינו של
בית הדין הארצי לעבודה בע"ע
34040-01-18 (להלן:
פסק הדין
), אשר דחה ערעור שהגיש העותר (ולאחר שבית הדין
ניסה להביא את הצדדים להסדר מוסכם בהתחשב בהליכים הרבים שהתנהלו בעניין הבקשה
ובהתחשב במצבו הרפואי של המבקש). פסק הדין העיר, "מעבר לצורך", כי יש
מקום לדון בקריטריונים שנקבעו בנוהל, כמו הקריטריון הדורש תפקוד וניהול חיים
פעילים וגם יש לשקול את הרחבת הזכאות למגוון מצבים רפואיים קשים ולא רק לאדם שפגוע
בארבע גפיו (שם, בפס' 9) (להלן: ה
המלצה בפסק הדין
). אולם, נקבע, "
מששאלת תוקף הנוהל לא נדונה בבית הדין האזורי בעקבות
ההסדר המוסכם שניתן לו תוקף של פסק דין, ומשלא הונחה תשתית עובדתית וראייתית
מתאימה לדיון בה, כמו גם תשתית משפטית (לרבות שאלת הסמכות העניינית), אין מקום
לדון בה לראשונה בערכאת הערעור
".
5.
ביום 27.6.2019 ובעקבות מתן פסק
הדין, פנה העותר למשיב במכתב תמציתי המתריע מפני הגשת תביעה אם לא יאושר למשיב
הכיסא (להלן:
מכתב ההתראה
). במכתב ההתראה ביקש העותר כי משרד
הבריאות יקיים את פסק הדין ובנוסף דרש להרחיב את מעגל הזכאים ולשנות את
הקריטריונים בנוהל וכן להעביר את הדיון לוועדת חריגים. בתשובת המשיב מיום 7.7.2019
(להלן:
מכתב התשובה
), נכתב כי פסק הדין לא קבע כי יש לתת
את כיסא הגלגלים וכי פסק הדין לא הורה על הרחבת הקריטריונים. כן נכתב כי ועדת
חריגים אינה רלוונטית להליך המבוקש שכן ועדת חריגים מוסמכת לדון בבקשות לקבלת
אביזרים שאינם בסל הבריאות, בעוד שהבקשה מתייחסת למכשיר הכלול בסל הבריאות.
ביום 17.7.2019, הגיש
העותר עתירה זו, במסגרתה ביקש להורות על הרחבת הנוהל הקובע את הקריטריונים לזכאות
להשתתפות במימון כיסא גלגלים ממונע (להלן:
העתירה
).
טענות הצדדים
6.
העותר, שהוא בלתי מיוצג, טוען בעתירה כי יש לתקן את הנוהל כך שהוא יורחב
למצבים רפואיים תפקודיים נוספים ולא רק למקרים הקשים ביותר של אדם הפגוע בארבע
גפיו. העותר טוען, בכלליות, כי כבוד האדם, זכותו לבריאות וההליך ההוגן נפגעו וכי
לימודי התואר השני שלו במכללה הופסקו (צירף מכתב קבלה לעתירה) וכי על המשיב להשקיע
כספים כדי לממש את זכויותיו אלו.
7.
המשיב טוען בתגובתו המקדמית, כי
דין העתירה להידחות על הסף מחמת אי מיצוי הליכים ובהיותה מוקדמת. לטענתו, העתירה
גם אינה פורסת תשתית עובדתית מפורטת ומלאה ואינה מציגה נימוקים משפטיים סדורים,
כמו מהו הפגם בקריטריונים הקיימים ואילו שינויים נדרשים ומה הבסיס המשפטי להם. עלות
הכיסא גבוהה ולכל אישור חריג שיינתן, על אף אי עמידה בקריטריונים, עלולות להיות
השלכות.
המשיב מציין כי קיימים
שני מנגנונים לשינוי הזכאות: האחד, לפנות לוועדה הציבורית להרחבת סל שירותי
הבריאות ולבקש כי זו תשנה את הקריטריונים הקיימים. השני, לפנות למשיב ולבקש העמדת
תקציב פנימי, מחוץ לסל הבריאות, שיאפשר שינוי המצב הקיים. המשיב סבור כי לבקשה
לשינוי העשויה להרחיב את מעגל הזכאים יש השלכות תקציביות ניכרות, כך שהאפשרות
הראשונה היא כנראה המתאימה והמעשית יותר. המשיב מוסיף כי אם חל שינוי לרעה במצבו
הרפואי של העותר, עליו לפנות בבקשה
חדשה
.
בעקבות
ההמלצה בפסק הדין, מציין המשיב כי בכוונתו לקיים דיונים במהלך החודשים הקרובים בהם
ייבחנו הקריטריונים הנוכחיים המזכים בהשתתפות במימון כיסא גלגלים ממונע, כדלקמן:
"לפי הנמסר מהמשיב, בעקבות הערותיו של
בית הדין הארצי לעבודה בפיסקה 9 לפסק דינו, בכוונת הגורמים הרלבנטיים אצל המשיב
לקיים דיון מקצועי במהלך החודשים הקרובים (בהינתן בין היתר תקופת הפגרה והחופשות,
כמו גם הצורך באיסוף הנתונים הנדרשים בטרם קיום הישיבה, בכדי שזו תהא יעילה
ואפקטיבית), שבו ייבחנו הקריטריונים החלים כיום, המזכים בהשתתפות במימון כיסא
גלגלים ממונע. המשיב יבקש להבהיר כי אין באמור כל התחייבות לתוצאה מסוימת. עוד
יבקש המשיב להבהיר, כי לאור המורכבות, ולאור המשמעויות התקציביות שעשויות לנבוע
מכל שינוי ולהשפיע על סל הבריאות כולו, יש להניח כי יידרשו מספר ישיבות
נוספות". (להלן:
הישיבות
העתידיות בעניין בחינת הקריטריונים
")
דיון והכרעה
8.
משרד הבריאות משתתף במימון מכשירי שיקום וניידות, על פי סעיף 4 לתוספת השלישית
לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 ובכפוף לנוהל. הפרק הרלוונטי לנוהל
קובע את הקריטריונים לאישור מכשיר ניידות ולזכאות, המזכים בהשתתפות במימון רכישה
של כיסא ממונע על ידי משרד הבריאות, ובפרט סעיפים 4.9.3-4.9.5 לפרק הנ"ל.
סעיף 4.9.3(1) לנוהל קובע, בין היתר, כי הזכאות מוקנית ל"
אדם
עם מוגבלות פיזית, הפגוע ב-4 גפיים, רתוק לצמיתות לכיסא גלגלים ותפקודו אינו מאפשר
הנעת כיסא גלגלים ידני למרחק פונקציונאלי סביר...
". קריטריון נוסף הוא קיומם של תפקוד וניהול חיים פעילים, כגון:
לימודים, עבודה, ופעילות חברתית מוסדרת ותכופה.
בענייננו,
הוועדות קבעו כי העותר אינו עומד בקריטריונים לזכאות הקבועים בנוהל. בעתירה שהגיש,
תוקף העותר את הקריטריונים בנוהל.
9.
דין העתירה להידחות על הסף מחמת אי-מיצוי הליכים ובהיותה עתירה מוקדמת.
פנייה
לרשות מינהלית צריך שתיעשה תוך מיצוי סביר של דרכי הפעולה ובמישרין מול הרשות
תחילה (דפנה ברק-ארז
משפט מינהלי – משפט מינהלי דיוני
כרך ד
347-346 (2017); בג"ץ 6159/18
אבירם נ' שר התחבורה
(26.8.2018) ("
לפני שאצים-רצים
בבהילות אל בית המשפט בבחינת המוצא
הראשון, הידברות ישירה עם הרשות המוסמכת עשויה לייתר את ההתדיינות בין כתלי
בית המשפט
")). בענייננו, העותר ביקש
מהמשיב לראשונה את שינוי הקריטריונים שבנוהל במכתב ההתראה ששלח, אך הוא לא איפשר
למשרד הבריאות לשקול את סוגיית שינוי הקריטריונים בנוהל ולקבל החלטה
. המשיב הודיע כי הסוגיה מונחת לפתחו והוא יבחן אותה, ומשכך שומה על העותר לאפשר למשיב שהות לסיים את תהליך קבלת ההחלטה בנדון. כמפורט בתגובה המקדמית מטעם המשיב, המשיב מתכנן לקיים דיון במסגרת הישיבות העתידיות בעניין בחינת הקריטריונים. בהינתן האמור, אין מקום לקיים דיון בעתירה כל עוד לא התקבלה החלטה בעניין שינוי הקריטריונים בנוהל (ראו גם: בג"ץ 4885/13 רמת דוד - חינוך מיוחד נ' משרד החינוך , בפס' 21 (4.5.2014); בג"ץ 2640/18 פלוני נ' משרד הביטחון (29.7.2018) ).
העתירה נדחית ללא צו להוצאות.
ניתן
היום, י"א באלול התשע"ט (11.9.2019).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט