בג"ץ 493/01 מנהל התעופה האזרחית נ. ועדת ערר רפואית

העותר, המוסמך על-פי חוק הטיס, 1927 ותקנות הטיס (רשיונות לעובדי טיס), תשמ"א1981- (להלן: התקנות) להעניק רשיונות-טיס, קבע כי יש להעניק למשיב 2 (להלן: הטייס) רשיון לטיס פרטי בכפוף למגבלות של "טיסות יום VFR בלבד", שהוטלו על הטייס לנוכח ליקוי בראיית צבעים שממנו הוא סובל.

על החלטת העותר להגביל את רשיון-הטיס שברשותו מטעמים רפואיים ערר הטייס בפני המשיבה 1 (להלן: הוועדה), שהיא ועדה סטטוטורית, אשר לפי התקנות מורכבת משלושה רופאים ומשני טייסים, מוסמכת לשנות או לבטל את החלטות העותר, ואשר על החלטתה אין עוד הליך ערעור.

עררו של הטייס בפני הוועדה נתקבל, ובתאריך 9.11.00 הורתה הוועדה לעותר לבטל את המגבלות שהוטלו על רשיונו של הטייס ולהעניק לטייס תעודה רפואית המאפשרת לו להחזיק ברשיון לטיס מסחרי.

ברם, העותר נמנע מלפעול בהתאם להוראת הוועדה, וזאת אף לאחר שבקשתו לעיון חוזר בהחלטת הוועדה נדחתה.

העותר הגיש כנגד החלטת הוועדה עתירה לבית-משפט זה, שבגידרה טען כי החלטת הוועדה אינה סבירה וניתנה תוך חריגה מסמכות, בין היתר, משום שהעניקה לטייס תעודה רפואית לצורך קבלת רשיון לטיס מסחרי חרף העובדה שביקש אך תעודה רפואית המתאימה לרשיון לטיס פרטי. עוד נטען, כי החלטת הוועדה נתקבלה תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי.

כן הגיש העותר את הבקשה שבפניי למתן צו ביניים שימנע את הנפקת התעודה הרפואית, וזאת עד שתתברר עתירתו. לטענת העותר, בהחלטת הוועדה לא נפלה טעות סופר, ועל-כן שיקולים של שלום הציבור מצדיקים מתן צו ביניים.

הטייס התנגד למתן צו הביניים. בין היתר הסביר, כי בין העותר לבין הוועדה - היושבת כערכאת ערר על החלטותיו - נתגלעה מחלוקת רפואית-מקצועית הנוגעת למגבלות שאותן יש להטיל על טייסים הסובלים מפגמים בראיית צבעים, וכי העמדה הרפואית שאותה אימץ העותר היא קיצונית אף בהשוואה לדעה המקובלת בעולם, וממילא מנוגדת לדעתם של רופאים בכירים אחרים, כפי שגם עולה מהחלטת הוועדה, שבה נכללו כאמור רופאים. העותר טען עוד, כי בהחלטת הוועדה נפלה טעות סופר, וכי ברי שכוונת הוועדה הייתה לאשר לו תעודה רפואית המתאימה לרשיון לטיס פרטי שבו הוא אוחז. הטייס טען עוד, כי עתירת העותר לוקה בחוסר נקיון כפיים, שכן העותר נמנע מלמלא אחר הוראות החוק המחייבות אותו לפעול לפי הוראות הוועדה, ואף פעל להחלפת רופאים בוועדה שאינם מסכימים לעמדתו.

דין הבקשה להידחות.

הכלל הוא, שסעד ביניים שמעניק בית-משפט זה לעותרים מיועד להקפיא ולשמר את מצב הדברים כפי שהוא בעת הגשת העתירה, וזאת עד להכרעה בה. שכן, עצם הגשת העתירה אינו מקנה למגישה זכות כי בית-משפט זה יעניק לו את הסעד הסופי שנתבקש בעתירתו.

במקרה שבפניי, על-פי הליך מתן רשיונות-הטיס שנקבע בתקנות, הוועדה היא הרשות המוסמכת לדון בעררים כנגד החלטות העותר. על-כן, משנתקבל עררו של הטייס, מחויב העותר למלא אחר החלטת הוועדה ולהעניק לטייס את התעודה הרפואית.

בנסיבות אלה, מתן צו ביניים שימנע את הנפקת התעודה הרפואית ישנה את מצב הדברים לטובת העותר ולרעת הטייס. לא מצאתי כי המקרה שבפניי מצדיק שינוי זה.

הטייס אף הודיע, כאמור, כי ממילא אין הוא מעוניין לקבל תעודה רפואית המתאימה לרשיון לטיס מסחרי, אלא אך תעודה רפואית הרלוואנטית לרשיון הטיס הפרטי שבו הוא מחזיק. על-כן, בכפוף לכך, הבקשה למתן צו ביניים נדחית.