בג"ץ 4939/06 LYUBOV SASCHENKO נ. מדינת ישראל

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.הסעד המבוקש בעתירה זו הוא לשחרר את העותרת ממשמורת ולבטל את צו ההרחקה מן הארץ שהוצא כנגדה. בתאריך 5.6.2006, בעודה שוהה במקום עבודתה, נעצרה העותרת והובלה למתקן משטרת ישראל בחיפה. זאת, בחשד לשהייה בלתי חוקית בישראל.

על פי טענת הרשות המוסמכת, העותרת שהתה בישראל בעבר כתיירת, והועסקה, שלא כדין, בעבודה סיעודית. לאחר שגורשה, שינתה את זהותה בארץ מוצאה ושבה לישראל, הפעם בזהות בדויה, על מנת לעבוד אצל אותו המעסיק. בדיקה ביומטרית הראתה כי אכן מדובר באותה האישה. העותרת חולקת על עמדת הרשות המוסמכת.

2.עניינה של העותרת נדון בבית הדין לביקורת משמורת שוהים שלא כדין ביום 6.6.2006. בית הדין מצא כי אין טעם טוב לשחרור העותרת מהמשמורת ולפיכך אישר את צו המשמורת שהוצא בעניינה. על כך נסובה העתירה.

3.דין העתירה להידחות. על פי סעיף 5 לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים , התש"ס – 2000, בצירוף האמור בתוספת השנייה, ערעור על החלטתו של בית הדין למשמורת לפי סעיף 13כא לחוק הכניסה לישראל , התשי"ב-1952, נתון בסמכותם של בתי המשפט לעניינים מינהליים, על פי ההליכים המקובלים שם. כמו כן, על פי התוספת הראשונה לחוק בתי המשפט

לעניינים מינהליים, החלטות של הרשות המוסמכת בענייני אשרות כניסה ורישיונות ישיבה ועבודה, לרבות עניני הרחקה ומשמורת לפי חוק הכניסה לישראל, מצויות אף הן בסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים. מכח הסדרים אלה, נתון בידי העותרת סעד חלופי לברר את עניינה בבית המשפט לעניינים מינהליים, ועליה לפנות אליו. כבר נפסק לא אחת כי "בית משפט זה אינו נוהג לעשות שימוש בסמכותו כל עוד לא מיצה העותר סעד חלופי יעיל שעומד לו על פי דין" (בג"צ 7190/05 אריה לובל ואח' נ' ממשלת ישראל ואח', תק-על 2006(1), 638 בפסקה 11 לפסק דינו של הנשיא; כן ראו: בג"צ 10378/04 ארגון הקבלנים והבונים חולון ו-20 אח' נ' בית משפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ואח ', תק-על 2005(1), 144 ,בפסקה 7; בג"ץ 6163/92 אייזנברג נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מז(2) 229, 240).

משקיים בידי העותרת סעד חלופי, אין מקום כי ניזקק אנו לעתירה. דין העתירה להידחות על הסף, איפוא.