בג"ץ 4969/06 ענת ונונו נ. משרד השיכון והבינוי שייח ג'ראח

השופט א' רובינשטיין :

א.

עניינה של העתירה בטענת העותרת כי המשיב לא מילא אחר התחייבותו ליתן לה אישור בכתב בדבר זכאותה לקבל סיוע בדמי שכירות בסך 1,250 ₪ לחודש; התחייבות זו ניתנה במסגרת עתירה בעניין זכאותם של העותרת ובעלה דאז לסיוע (בג"צ 2715/01 ונונו נ' משרד השיכון והבינוי , פסק דין מיום 21.11.01).

ב.

בתגובת המשיב נטען, כי הזכאות מומשה בשעתו, כל עוד הוגשה בקשה לכך, קרי, עד 31.10.03 לאחר מכן לא הוגשה בקשה נוספת. נטען גם כי המדובר בתיק שמקומו על פי דין בבית המשפט לעניינים מינהליים. העותרת הגיבה והוסיפה משאלה לסיוע לילדתה שהיא נכה.

ג.

בדיון שהתקיים בפנינו בעתירה ביום 29.1.07, שבו ולאחר מכן יוצגה העותרת, הוצע, כי העותרת תגיש מיידית בקשה לדיור ציבורי, אשר תידון בתוך שבועיים. בעקבות זאת, יוחלט על המשך הטיפול בעתירה, בהתחשב בכך שהסמכות נתונה לבית המשפט לעניינים מינהליים. כן הופנתה על ידינו משאלת העותרת בקשר לעוניה ולגן ילדים לבתה, לאגף הרווחה בעיריית ירושלים. אנו מקוים כי הפניה טופלה.

ד.

מהודעה מעדכנת אשר הוגשה על ידי המשיב אנו למדים, כי לאחר המצאת חלק מן המסמכים שנדרשו, הועלה עניינה של העותרת ביום 13.2.07 לועדת אכלוס עליונה, וזו דנה בזכאותה לדיור ציבורי ובזכאותה לסיוע בשכר דירה. ועדת האיכלוס העליונה החליטה לאשר לעותרת סיוע בשכר דירה בדרגת הסיוע הניתנת למשפחה חד הורית, נוכח נסיבותיה האישיות ונוכח אופי הכנסותיה, שהם מזונות המשולמים מן הביטוח הלאומי. הבקשה לקבלת דיור ציבורי נדחתה, שכן זה ניתן למשפחה שבה שלושה ילדים, בעוד שלעותרת שתי בנות בלבד. זאת ועוד, העותרת נתבקשה להמציא פסק דין לפיו בנותיה הן בחזקתה הקבועה, או לחלופין כתב ויתור של בעלה לשעבר לפיו לא יבקש בעתיד סיוע מהמשיב בגין הבנות. העותרת לא המציאה את המסמכים הדרושים, ואף מטעם זה הוחלט שאין מקום לחרוג מהנהלים הקבועים ולאשר לעותרת דיור ציבורי.

ה.

העותרת הגיבה, כי היא זכאית לדיור ציבורי בשל נכות בתה ובשל מצוקה בריאותית.

ו.

משלא נפתר עניינה של העותרת, על הדיון לעבור למקומו על פי דין. סעיף 13 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000 קובע, כי הסמכות לדון בהחלטות רשות בעניין דיור ציבורי נתונה לבית המשפט לעניינים מינהליים. על השגתה של העותרת להיות מופנית לבית המשפט לעניינים מינהליים, המצוייד בסמכות ובעיקר בכלים דיוניים לבדיקת עניינה. העתירה נמחקת איפוא, משאין בידינו להוסיף ולדון בה.