בג"ץ 517-23 בג"ץ 517-23

השופטת ג' כנפי-שטייניץ:

1.לפנינו עתירת "הביאס קורפוס" לשחרורו של העותר ממעצרו, המופנית נגד החלטת בית הדין הרבני האזורי בירושלים (להלן: בית הדין) מיום 15.1.2023, בה הוארך מעצרו של העותר לצורך הבטחת התייצבותו לדיונים הקבועים בעניינו בבית הדין.

2.העותר והמשיבה 4 (להלן: המשיבה) נשואים מזה כ-38 שנה, ולהם שבעה ילדים. ביום 4.2.2021 הגישה המשיבה תביעה לבית הדין בה עתרה לחייב את העותר במתן גט ובתשלום מלוא כתובתה. בכתב תביעתה ציינה המשיבה כי בתביעת גירושין קודמת שהגיש העותר, ניתנה הסכמת העותר למתן הגט ואף נקבע מועד לסידור הגט, אולם העותר סירב לתתו.

3.במסגרת התביעה הנוכחית נקבע לצדדים מועד לסידור הגט ליום 29.11.2022, אולם העותר לא התייצב לדיון. הדיון נדחה ליום 21.12.2022 תוך שהוצא צו להבאת העותר לדיון עם שחרור בערבות על סך 15,000 ₪. משלא התייצב העותר גם לדיון זה, הוצא צו הבאה נוסף ללא שחרור בערבות. ביום 8.1.2023 התקיים דיון בתביעה, אליו התייצב העותר כשהוא במעצר. במהלך הדיון פעל בית הדין לקידום מתן הגט למשיבה ללא הצלחה, והדיון הסתיים ללא תוצאות. בדיון המשך שהתקיים למחרת היום, 9.1.2023, התקיימה ישיבת פישור שלא עלתה יפה, ובית הדין קבע בהחלטתו כי העותר יישאר במעצר עד למועד הדיון הבא, לצורך הבטחת התייצבותו לדיון.

4.ביום 12.1.2023 הגיש העותר, באמצעות בא-כוחו, בקשה לקיום דיון דחוף בשחרורו ממעצר. עוד באותו היום הורה בית הדין על קיום דיון דחוף ביום ראשון, 15.1.2023, תוך שנקבע כי העותר יביא לפני בית הדין הצעה מפורטת לשחרורו בערבות אשר תכלול ערבויות משמעותיות להבטחת התייצבותו לדיונים. עוד הורה בית הדין לשב"ס לבדוק את טענות העותר באשר למצב בריאותו וליתן לו כל טיפול רפואי המתחייב ממצבו. בדיון שהתקיים ביום 15.1.2023 ניסה בית הדין להוביל את הצדדים להסכמות בעניין הגט, אולם גם הפעם לא נחל הצלחה. בסופו של יום נקבע כי העותר ימשיך לשהות במעצר לצורך הבטחת התייצבותו לדיון הבא, שנקבע ליום 18.1.2023.

5.על החלטה זו הגיש העותר, ביום 16.1.2023, ערעור לבית הדין הרבני הגדול (להלן: בית הדין הגדול). לצד הטענות שהעלה בערעורו נגד החלטת בית הדין להאריך את מעצרו, ביקש העותר כי יעוכבו ההליכים המתנהלים בעניינו בבית הדין, עד שימונה עורך דין לייצוגו.

6.משטרם התקבלה החלטה בערעורו, הגיש העותר ביום 18.1.2023 את עתירתו. גם בעתירתו מבקש העותר להורות על שחרורו מן המעצר, וכן להורות לבית הדין לעכב את הדיונים בעניינו עד למינוי עורך דין לייצוגו. העותר טוען כי החלטות בית הדין שניתנו בעניין מעצרו אינן מנומקות, וכי אין בהן התייחסות לבקשתו לחלופת מעצר. כן טוען העותר כי בשל מצבו הרפואי שהייתו במעצר מהווה סכנה לבריאותו.

7.בהמשך להחלטתי מיום 18.1.2023, הגישו המשיב 1, שב"ס, וכן היועץ המשפטי לשיפוט הרבני, תגובות לעתירה. תגובת השב"ס התייחסה, בעיקרה, לטענות העותר באשר למצבו הרפואי, ובה נמסר כי בבדיקות שבוצעו לעותר על-ידי רופא היחידה נמצא כי מצבו הרפואי תקין. בתגובת היועץ המשפטי לשיפוט הרבני נטען כי אין להתערב בהחלטת בית הדין להאריך את מעצר העותר, מקום שהחלטה זו ניתנה על רקע עגינות ממושכת של המשיבה, ובהתאם לסמכותו של בית הדין לפי תקנה קד לתקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג, וסעיפים 2 ו-4 לחוק בתי-דין דתיים (כפיית ציות), התשט"ז-1956, המיועדים ליתן לבית הדין כלים אפקטיביים להבטחת התייצבותו של בעל דין. עוד צוין כי דיון בערעור שהגיש העותר לבית הדין הגדול, יתקיים במהלך הימים הקרובים ובהקדם האפשרי.

8.לאחר עיון בעתירה, בתגובות לה ובנספחיהן, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. כפי שנפסק בעבר, "אין פניה לבית משפט זה יכולה לבוא במקום מיצוי ההליכים במערכת האחרת – בית הדין הרבני" (בג"ץ 4401/01 חג'בי נ' חג'בי (14.5.2002); וראו גם: בג"ץ 6591/11 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי בירושלים, פסקה 4 (13.9.2011); בג"ץ 4316/11 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי – חיפה, פסקה 4 (6.9.2011)). על פי הכלל האמור, בית משפט זה לא יושיט סעד לעותר, מקום בו העתירה לוקה באי-מיצוי הליכים הפתוחים לפני העותר. ככל שהעתירה מופנית נגד החלטה שניתנה על-ידי בית דין רבני אזורי, מיצוי הליכים משמעו העמדת ההחלטה לביקורתה של ערכאת הערעור, הוא בית הדין הגדול (בג"ץ 778/07 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי בירושלים, פסקה 10 (11.4.2007); בג"ץ 5051/19 סכולטס נ' הרב גורטלר, דיין בית הדין הרבני האזורי רחובות, פסקה 7 (12.9.2019)).

9.בענייננו, הגיש העותר ערעור על החלטת בית הדין, וערעורו תלוי ועומד בבית הדין הגדול. כאמור, מטעם הייעוץ המשפטי לשיפוט הרבני נמסר כי הערעור עתיד להתברר במהלך הימים הקרובים – וחזקה כי אכן כך ייעשה, גם בשים לב למהות העניין. בנסיבות אלה, חרף נימוקי העותר, אין עילה להידרש לעתירה בטרם מוצו ההליכים וניתנה החלטת בית הדין הגדול (והשוו: בג"ץ 417/12 פלוני נ' נציב שירות בתי הסוהר, פסקה 6 (16.1.2012)).

10.אשר על כן, העתירה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.