בג"ץ 4316/11 פלוני נ. בית הדין הרבני האזורי -חיפה

השופט נ' הנדל:

1.

עתירה למתן צו על תנאי, המכוון כלפי משיבים 1 ו-2

(להלן: בית הדין הרבני האזורי ובית הדין הרבני הגדול בהתאמה ) להורות על שחרורו של העותר לאלתר ממעצר בו הוא מצוי עד למועד הדיון שצפוי להתקיים בעניינו בבית הדין הרבני האזורי ביום 12.6.2011.

2.

בית הדין הרבני האזורי בחיפה הכריז על העותר כסרבן גט, מזה תקופה ממושכת. בהחלטתו מיום 30.5.2011, הדגיש בית הדין הרבני האזורי לאחר דיון שהתקיים לפניו כי העותר מתחמק מהופעה לדיונים. נוסף על כך, ציין כי זו לא הפעם הראשונה שבית הדין "נאלץ להשתמש כנגדו בהפעלת צווי מעצר, תוך פנייה לדרגים הגבוהים ביותר במשטרת ישראל, להביא לאיתורו". משטרת ישראל אף הודיעה לבית הדין "לא אחת" כי קיים קושי רב באיתורו והוא מתחמק בידיעה כי קיים נגדו צו. העותר הובא לדיון הנ"ל לאחר שנעצר על ידי משטרת ישראל עם צו הבאה. בית הדין קבע מועד נוסף לדיון ליום 2.6.2011, תוך שהורה על מעצרו עד ליום הדיון אלא אם יפקיד מזומן בסך של 100,000 ש"ח. זאת, לנוכח קיומו של פסק דין המורה על חיוב

בגט מתאריך 26.10.2009, לצד "חשש רב" כי העותר לא יופיע לדיון על רקע התנהלותו בעבר. על החלטה זו הגיש העותר ערעור לבית הדין הרבני הגדול, אשר דחה את ערעורו.

לאחר דיון בעניינו של העותר, קבע בית הדין הרבני האזורי בהחלטתו מיום 2.6.2011 לקיים דיון נוסף לגופו ביום 5.6.2011. עד למועד זה, הורה על המשך מעצרו בשל החשש שלא יתייצב לדיון ושלא יהא ניתן לאתרו.

ביום 5.6.2011, קבע בית הדין האזורי כי לנוכח העובדה שהעותר עדיין עומד בסירובו ליתן גט לאשתו, יש לקיים דיון נוסף ביום 12.6.2011. מעצרו של העותר הוארך עד למועד זה מהטעמים שפורטו כאמור. בית הדין ציין בהחלטתו כי הוא "אינו רואה מנוס מלעצור את הבעל עד למועד הדיון ולשם הבטחת התייצבותו, בית הדין נאלץ להוציא כנגד הבעל צו הבאה תוך שניתן לשחררו תמורת הפקדת מזומן בסך 100,000 ש"ח". החלטה זו היא מושא העתירה דנא.

3.

עיקר טענות העותר הוא כי לא קיימת עילה להחזיקו במעצר וכי צו ההבאה שהוצא נגדו הוא בניגוד לדין. תנאי שחרורו הם בלתי סבירים ומעצרו אינו אלא "דרישה נקמנית שכל מטרתה להותיר את העותר במעצר עד אשר יסכים לעשות רצון הדיין".

4.

לאחר שעיינו בעתירה ובנספחיה, לרבות החלטותיהם של בית-הדין הרבני האזורי ובית-הדין הרבני הגדול, הגענו לכלל מסקנה, כי דין העתירה להידחות על הסף מבלי להידרש לטענות העותר לגופן. העתירה דנא הוגשה מבלי שהוגש כלל ערעור על החלטת בית הדין הרבני האזורי מיום 5.6.2011 לבית הדין הרבני הגדול. חרף נימוקי העותר, אין עילה להידרש לעתירה כל עוד לא מוצו ההליכים. כפי שכבר נקבע, "אין פניה לבית משפט זה יכולה לבוא במקום מיצוי הליכים במערכת האחרת - בית הדין הרבני" (בג"ץ 3216/11 פלוני נ' בד"ר בתל אביב (8.5.2011); בג"ץ 3098/10 פלונית נ' נשיא בד"ר הגדול לערעורים, הרב הראשי לישראל שלמה עמאר (3.5.2010); בג"ץ 9642/07 פלוני נ' פלונית (13.2.2008); בג"ץ 4401/01 חג'בי נ' חג'בי

(14.5.2002)). ככל שמושא העתירה הוא פסק דין שניתן בבית דין רבני אזורי, מיצוי הליכים משמעו העמדת פסק הדין לביקורתו של בית הדין הגדול, "גם כאשר מצביע מתדיין על פגמים בהחלטה או בפסק הדין, מופנה המתדיין בראש ובראשונה אל ערכאת הערעור, שם יישמעו טרוניותיו ויתוקנו הפגמים, אם תמצא בהם ערכאת הערעור ממש" (ראו בג"ץ 7/83 ביארס נ' בית הדין הרבני האזורי חיפה , פד"י לח (1) 673, 691; בג"ץ 778/07 פלוני נ' בד"ר אזורי ירושלים

(11.4.2007)).

הידרשות בית משפט זה למבוקש בעתירה "תהווה 'דילוג' על מיצוי ההליכים בבתי הדין" (ראו בג"ץ 5572/07 פלוני נ' בד"ר האזורי מחוז ת"א (27.6.2007); בג"ץ 8080/06 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי-ירושלים (5.10.2006)). לא הובא כל טעם שיצדיק סטייה מכלל זה (ראו בג"ץ 4976/02 היועץ המשפטי לממשלה

נ' בית הדין האזורי נתניה, פ"ד נו (5) 345, 353-351). אומנם אין אנו מתעלמים מכך שהוגש במקרה זה ערעור לבית הדין הרבני הגדול על החלטה קודמת בעניין מעצרו של העותר. אולם אין בכך לשנות את מסקנתנו. בית המשפט הגבוה לצדק אינו עוסק בעניינים תיאורטיים. המעצר בתקופה הראשונה הסתיים. מעצרו של העותר כעת נגזר מהחלטה מאוחרת עליה לא הוגש כאמור ערעור לבית הדין הרבני הגדול. היה והעותר מעוניין לתקוף את החלטת המעצר, וזו זכותו, עליו לפעול על פי ההיררכיה הדיונית שנקבעה על פי דין.

5.

העתירה נדחית על הסף, מבלי שנתבקשה תגובה.