פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
5572/07
בפני:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העותר:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. בית הדין הרבני האזורי מחוז ת''א
2. בית הדין הרבני הגדול
3. נשיא בית הדין הרבני הגדול
4. פלונית
עתירה למתן צו על תנאי
פסק-דין
השופט א' רובינשטיין:
א.
בשנת 2004 - לכל המאוחר - חויב העותר לתת גט לאשתו (המשיבה 4). כלפי פסקי דין שקבעו זאת הוגשה עתירה לבית משפט זה (בג"צ 1555/05; להלן העתירה הראשונה ), במסגרתה הוצא צו על תנאי אך נדחתה בקשה לצו ביניים . בהמשך הוציא בית הדין האזורי צוי הגבלה לפי חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), תשנ"ה - 1995 - להלן החוק (החלטת בית הדין האזורי מיום 8.11.06). ביום 1.4.07 הבהיר בית משפט זה בקשר לעתירה הראשונה כי "משלא ניתן צו ביניים, אין ההליכים בבית משפט זה מונעים את המשך ההליכים בבית הדין הרבני". ביום 17.6.07 - לאחר שצוי ההגבלה הראשונים לא הועילו - קיבל בית הדין האזורי את בקשת המשיבה 4, והורה על מאסר העותר. העותר ובאת כוחו לא נכחו בדיון.
ב.
ביום 21.6.07 הגיש העותר ערעור לבית הדין הרבני הגדול, ובצידו בקשה לעיכוב ביצוע. נטען כי באת כוח העותר, הפועלת במינוי לפי חוק הסיוע המשפטי, אמנם קיבלה הזמנה לדיון - אך ביקשה לדחותו על מנת לקבל אישור להרחבת הייצוג. בנסיבות, כך נטען, שגה בית הדין כשדן בבקשת המשיבה 4 בהעדר הצדדים, ואף הטיל מאסר במעמד צד אחד. כן נטען כי העותר סובל ממחלת ריאות, נוטל תרופות "וזקוק בעיקר לאויר צח ונקי". עוד באותו יום ניתנה החלטת בית הדין הרבני הגדול, בה נקבע כי אם יפקיד העותר 100,000 ש"ח ויתחייב לקבל את החלטות בית הדין - יעוכב ביצוע המאסר וייקבע מועד דחוף לשמיעת הערעור. בית הדין עיכב את ביצוע המאסר בשבעה ימים לצורך הפקדת הערבות.
ג.
כלפי החלטות אלה הוגשה העתירה שבפנינו. נטען כי בית הדין הרבני האזורי נהג בחוסר סבירות שעה שדחה את בקשת באת כוח העותר לדחיית מועד הדיון, ובעיקר בכך שהוציא צו מאסר כלפי העותר מבלי לשמוע את עמדתו. עוד נטען באשר למצבו הבריאותי של העותר - הסובל כאמור ממחלת ריאות בעטיה נפסקו לו 68% אחוזי נכות; ובאשר להיותו ההורה המשמורן של בתם הקטינה של הצדדים, העלולה להיפגע אם ייאסר. נטען כי בית המשפט התעלם מחובתו לפי סעיף 4(ב) לחוק, לפיו "בבואו ליתן צו הגבלה ישקול בית הדין הרבני את הדרך הדרושה להביא לקיום פסק הדין... ובהתחשב בין היתר, במצב בריאותו של מי שכנגדו מבקשים ליתן את הצו ויכולתו לקיים את התלויים בו; החלטת בית הדין תהיה מנומקת".
ד.
אין בידינו להיעתר לעתירה, בשל אי מיצוי הליכים. אכן, סעיף 4(א) לחוק קובע כי "לא יינתן צו הגבלה אלא לאחר שניתנה ההזדמנות, לכל בעל דין ולמי שלדעת בית הדין עלול להיפגע ממנו, להשמיע טענותיו". אך בלא שנביע עמדה לגופו של עניין ברי, כי בית הדין הרבני הגדול טרם דן בסוגיה לגופה וטרם נתמצו ההליכים בו כלל, ועל כן "הידרשות בית משפט זה למבוקש בעתירה תהווה 'דילוג' על מיצוי ההליכים בבתי הדין" (בג"צ 8080/06 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי-ירושלים (טרם פורסם) - השופט ד' חשין). אם העותר אינו יכול לעמוד בתנאים שנקבעו על-ידי בית הדין הגדול וכמובן איננו מביעים דעה באשר לכך – בידו להגיש בקשה מתאימה לבית הדין הגדול. בנסיבות אין מקום להיעתר לעתירה בשלב מוקדם זה (בג"צ 2085/06 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי בתל אביב (טרם פורסם); בג"צ 9820/06 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בתל אביב (טרם פורסם)).
ה.
על כן לא נוכל להיעתר לעתירה.
ניתן
היום, י"א בתמוז תשס"ז (27.6.07).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט