בג"ץ 5202-24 בג"ץ 5202-24

השופטת גילה כנפי-שטייניץ:

1.עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותרת, האגודה למלחמה בסרטן, כי נורה למשיב 1, שר האוצר, להתקין צו המבטל לאלתר את הפטור ממס הניתן בגין הכנסת מוצרי עישון לישראל על-ידי תושבי ישראל, ולהניחו לאישורה של המשיבה 3, היא ועדת הכספים של הכנסת.

בהחלטת הממשלה מס' 1265 מיום 14.1.2024, שנושאה "מניעת עישון וקידום אורח חיים בריא", הוחלט, בין היתר, "להטיל על שר האוצר לתקן את צו תעריף המכס כך שיבוטל הפטור ממיסי יבוא בכניסה לישראל על מוצרי עישון לתושבי ישראל" (להלן: החלטת הממשלה). בסמוך לאחר מתן ההחלטה האמורה, הופצה טיוטת צו בנושא להערות הציבור, ובהמשך הועברה לבחינתה של ועדת הכספים של הכנסת. לאחר שהתקיימו דיונים בנושא, התקין שר האוצר ביום 11.3.2024 צו שפורסם ברשומות, ואולם זה פקע ביום 20.6.2024 (ולשיטת המשיבה 3, ביום 23.6.2024), מכוח הוראת סעיף 2(א)(1) לחוק מסי מכס ובלו (שינוי התעריף), התש"ט-1949, משלא התקיים דיון בצו בוועדת הכספים תוך התקופה הקבועה בו. העותרת טוענת בעתירתה, בעיקרו של דבר, כי הימנעותו של שר האוצר מלהתקין את הצו חסרת סמכות, באשר היא סוטה מהחלטת הממשלה ומתכלית החוק המסמיך. כן היא טוענת, בין היתר, כי היא מוּנעת משיקולים זרים ומתעלמת משיקולים של בריאות הציבור.

2.בתגובתם המקדמית לעתירה טענו המשיבים 2-1, שר האוצר ושר הבריאות, כי העתירה במתכונתה הנוכחית התייתרה, וזאת לנוכח כוונתם לשוב ולהציג את הנושא שבמוקד העתירה בפני הממשלה. צוין בתגובה כי "בכוונת הממשלה לשוב ולהידרש לסוגיה זו בטווח הזמן הקרוב", כאשר "לאחר מכן, על פי המסתמן בשלב זה, בכוונת שר האוצר לשוב ולחתום על צו". על כן, נטען, כי העתירה הנוכחית אינה רלוונטית עוד, ודינה להימחק.

3.לנוכח הצהרת המשיבים 2-1, התבקשה העותרת להודיע האם היא מסכימה למחיקת העתירה, תוך שמירת זכויותיה. בהודעה שהגישה, התנגדה העותרת למחיקת העתירה. לטענתה, "כל עוד הממשלה לא התכנסה וקיבלה החלטה אחרת, הרי שהחלטת הממשלה [...] שרירה, קיימת ומחייבת, ובהתאם, הסעד בעתירה להורות לשר האוצר לפעול בהתאם להחלטה זו ושאר הסעדים המפורטים בעתירה, לא התייתרו". כן טענה העותרת כי "קיים חשש מובהק שאם וככל שהעתירה תימחק, לא תאוץ הדרך לשרים לשנות המצב הקיים" – מצב הפוגע, לשיטתה, פגיעה קשה בבריאות הציבור ובקופת המדינה. לאור האמור, ביקשה העותרת להימנע ממחיקת העתירה וחלף זאת לקבוע בה דיון דחוף.

4.לאחר עיון ושקילת הדברים, הננו סבורים כי אין מקום להידרש לעתירה בעת הזאת. כאמור, הסעד העיקרי שמבקשת העותרת בעתירתה הוא חיוב שר האוצר בהתקנת צו המתחייב, לשיטתה, מהחלטת הממשלה. אלא שעל פי הצהרת המשיבים 2-1, בכוונת הממשלה לשוב ולהידרש לנושא "בטווח הזמן הקרוב", ולאחר מכן, על פי המסתמן, בכוונת שר האוצר לחתום על צו חדש. במצב דברים זה – ברי כי התשתית העובדתית העומדת כעת בבסיס העתירה צפויה להשתנות בקרוב (השוו: בג"ץ 7628/19 אגודת מגן דוד אדום בישראל נ' שר התקשורת (4.3.2020); בג"ץ 5225/19 גיל נ' משרד החינוך (20.1.2020); בג"ץ 6677/19 פורום בתי הספר המוכרים שאינם רשמיים נ' משרד החינוך (22.4.2020)). בנסיבות אלה, לא נמצא טעם בהבאת הסוגיה להכרעה שיפוטית, באופן המקדים את הביקורת השיפוטית להשלמת פעולות המינהל (וראו: בג"ץ 6323/09 אוניפארם בע"מ נ' משרד הבריאות, פסקה 4 (31.1.2011); בג"ץ 7455/13 עמותת הורות משותפת – טובת הילד נ' רשות המסים בישראל, פסקה 11 (7.6.2015); בג"ץ 1713/20 ודעי נ' מועצת הרבנות הראשית לישראל, פסקאות 8-7 (8.3.2022)). אשר לחשש שמעלה העותרת בתגובתה באשר למועד קבלת ההחלטה – מקום בו הצהירו המשיבים 2-1 כי בכוונתם להביא את הסוגיה בפני הממשלה "בטווח הזמן הקרוב", חזקה עליהם שיפעלו על פי הצהרתם. מכל מקום, זכויות העותרת שמורות לה, ופתוחה לפניה הדרך לשוב ולפנות לבית משפט זה, במידת הצורך ובכפוף לדין, ככל שהדברים יתארכו מעבר לסביר.

העתירה נמחקת אפוא. בנסיבות העניין, יישא כל צד בהוצאותיו.