בג"ץ 5206/97 יואל לוביאניקר נ. שר המשפטים

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 5206/97

בפני: כבוד השופט א' גולדברג

כבוד השופטת ד' ביניש

כבוד השופט י' אנגלרד

העותר : יואל לוביאניקר

נגד

המשיב : שר המשפטים

תאריך הישיבה:

כ"ב באייר תשנ"ח (18.5.98)

בשם

העותר : עו"ד חי דן

בשם

המשיב : עו"ד אורית קורן

פסק - דין

השופט א' גולדברג:

1.העותר ועיריית תל-אביב-יפו (להלן: העירייה) התדיינו בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לאחר שנפל סכסוך ביניהם. הדיון שהתקיים בפני סגן נשיא בית המשפט, השופט אורי גורן, הוכרע לטובת העירייה בפסק דין שניתן ביום 16.1.96.

2.ביום 20.6.96 שלח העותר לשר המשפטים דאז (י' נאמן) מכתב קובלנה נגד השופט גורן, בו ציין כי הופתע מתוצאת פסק הדין ("קיבלתי הלם"), ומן הנאמר בו, שלא הלמו את שהתרחש במהלך הדיון והערותיו הביקורתיות של השופט כלפי עדת העירייה חנה רומנו, וכלפי עורך-דין עמי פזטל, שייצג את העירייה ("בגוף פסק הדין משבח השופט את העדה רומנו על

מהימנותה ומקצועיותה, וכן הוא משבח את עו"ד פזטל"). העותר ציין, כי הוא ייחס זאת "לזמן הרב שחלף מסיום המשפט, לעומס הרב שהשופט נתון בו, ואפילו לליקוי מאורות של כבוד השופט", ומיד הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון.

בזמן האחרון, כך מוסיף העותר בקובלנתו, התגלה לו כי:

"השופט גורן היה מעוניין בתוספת בנייה לביתו... בסוף חודש יולי 94 פנה השופט לקבלת מידע לגבי זכויות ואפשרויות הבנייה. בסוף חודש אוגוסט 94 נוצר קשר בינו ובין עו"ד פזטל, וזאת לאחר שמיעת העדויות במשפט ותוך כדי הסיכומים. כתוצאה מכך הפך עו"ד פזטל להיות בא כוח ושתדלן של השופט ברשויות העיריה. מעורבותו הביאה להוצאת רשיון בנייה במהירות שיא של 42 יום וחסכון של עשרות אלפי שקלים לשופט...".

בקובלנתו פרט העותר את העדפות להן זכה השופט גורן, בהן "עניין חמור ביותר... השופט לא חתם כלל על הרשיון והתנאים הכלולים בו, דבר שהוא פשוט בלתי אפשרי. במקום השופט חתמה גב' סופיה זיידמן, מנהלת היחידה לגביית אגרות פיתוח בעיריית ת"א. הגב' זיידמן חותמת על הרשיון פעם בשם השופט ופעם בשם הועדה המקומית, ולמעשה ויתרו לשופט על ההתחייבות הנדרשת מכל אזרח המקבל היתר בנייה". ולא זו בלבד, אלא שבמכתב מרשות הרישוי אל גב' סימה גורן (רעיית השופט גורן) מצויין "כי הבקשה אושרה בתנאי שייהרס המחסן שנבנה בלא היתר ובתנאי שיוסדר היטל השבחה", וכי ב"מיזכר של אתי חזן - אגף תב"ע אל רישוי הבנייה 9.10.94 היא מציינת: 'הסדר הקרקע הובטח על ידי מתן התחייבות בעלי החלקה ובאישור היועץ המשפטי לעירייה עו"ד עמי פזטל". אולם "אישור זה של עו"ד פזטל, הינו כוזב כיוון שבני הזוג גורן לא חתמו כלל על ההתחייבות הנ"ל". 'ההתחייבות לא נחתמה על ידי בני הזוג גורן, דבר שהינו חריג ביותר. לפיכך הערבות הבנקאית המקובלת (בעיריה במקרים כגון אלה - א.ג.) הומרה בהתחייבות בלתי חתומה".

ועוד הוסיף העותר, כי "בעת בדיקת האגרות התברר כי למשפחת גורן חוב ישן בסך 9,269 ש"ח בגין חוב ביוב". וכי "באותו יום בו נערך חישוב האגרות, כתב עו"ד פזטל מיזכר אל מר יהושע לדור, משנה לגזבר העירייה, ובו הוא מורה: יש להוציא את היתר הבנייה בלי קשר לחוב עבר. בהסתמכו על הוראת עו"ד פזטל, מורה לדור לפקידו אלכס למחוק את החוב הישן מחשבון האגרות. יש כאן התערבות בלתי חוקית של עו"ד פזטל לטובת השופט. לאף אזרח לא יוצא היתר בנייה כאשר הוא חייב כסף, לעירייה, ללא הבטחת התשלום. השופט קיבל פה טובת הנאה ברורה".

ועוד עניין מעלה העותר בקובלנתו, הנוגע למס השבחה. תיקון השומה בידי אינג' י' דורון הפחית את מס ההשבחה עד לסך 11687 ש"ח, ו"חסך למר גורן כ- 19,000 ש"ח. הנוהג הרגיל כאשר יש למבקש השגות על גובה השומה, ואינו רוצה לעכב את ההליכים, הוא לשכור שרותיו של שמאי מטעמו, להגיש שומה נגדית, לשלם את הסכום שאינו שנוי במחלוקת ולתת ערבות בנקאית על יתרת הסכום. שמאי שני הצדדים יתדיינו ביניהם ואם לא יגיעו להסכמה ימנו הצדדים שמאי שלישי שיכריע ביניהם. במקרה הנ"ל מר דורון תיקן את שומתו שלו, וזאת על פי תביעת עו"ד פזטל או מנהל מדור ההשבחה אריה קמיל (מידיעה אישית)... יש להדגיש כי אפילו השומה המקורית, שקבעה לנישום תשלום של כ- 30,000 ש"ח, היתה נמוכה משום שהתייחסה אל השטח הסגור כאל מרתף, ובפועל היא יחידה שיכולה לשמש כיחידת מגורים".

ובסיכום קובלנתו מציין העותר:

"חקירת העדויות במשפט הסתיימה ב- 17.5.94. בתקופה מסיום חקירת העדויות ועד מתן פסק הדין קיבל השופט טובות הנאה מהעירייה ומעו"ד פזטל, והדבר חמור ביותר. בתוך תקופה זו התרחש המהפך בעמדת השופט במשפט... השופט גורן יצר קשר עם המשנה ליועץ המשפטי של עיריית ת"א, עמי פזטל, בעת שהלה ייצג את העירייה במשפט שהתנהל נגדו. מטרת ההתקשרות היתה לפתור לשופט את בעיית היתר הבנייה בביתו. ברור שגם השופט גורן וגם עו"ד פזטל ידעו כי התקשרות זו פסולה... איני חושב שזכיתי במשפט הוגן משום שהשופט לא יכול היה להיות חסר פניות לאור מערכת היחסים שנרקמה בינו ובין עו"ד פזטל. אבקש לדון את השופט על קבלת טובות הנאה ולבטל את פסק הדין שהוא נתן בענייני".

3.בתגובתו לקובלנה, שנשלחה אל נשיא בית המשפט העליון, דחה השופט גורן "מכל וכל" את האמור בה. לדבריו, "לא יתכן שבעל-דין שאינו מרוצה מתוצאות משפטו, במקום להתמודד עם פסק הדין במסגרת הערעור שהוגש (כך נטען), מתמודד אישית עם השופט. לגופם של דברים ציין השופט גורן בתגובתו, כי הבקשה להיתר בנייה היתה לשם סגירת קיר של מרתף (שהיה בנוי כבר משלושה כיוונים), כך שבמקום התריס הפלסטי שהיה מותקן בו תיבנה מסגרת בלוקים ובתוכה תריס קטן יותר, ובמקום רצפת בטון תותקן רצפת קרמיקה. וכי:

"כדי

למדר את עצמי לחלוטין מנושא הרישוי של אותה בקשה להיתר, קיבלה אשתי, סימה גורן, את הטיפול בעניין, ואף שכרה לצורך כך ארכיטקט שקיבל שכר מיוחד עבור פעולות הרישוי...

לעניין היטל ההשבחה - בנושא זה טיפל מטעמנו פרקליט מומחה בנושא זה (עו"ד גרנות) וההיטל נקבע בדרך הרגילה והמקצועית...

נושא ה'חוב' הישן בעניין הביוב. חוב זה היה במחלוקת בינינו ובין העיריה עניין זה הוסדר ושולם בשנת 1994 ללא קשר להיתר הבניה ובידינו אישור קבלת תשלום לחיסול סופי ומוחלט של טענות העיריה, ומכאן שלא היתה כאן 'מחיקת חוב' או ויתור העיריה על זכות כלשהיא...

לעניין המחסן בחצר - מדובר במחסן טרומי זעיר שהורכב בחצר בשנת 1976 לאחסנת כלי הגינה. בתקופה הנ"ל עדיין שמשתי כפרקליט. אשתי נשפטה בגינו והוטל על הועדה להרסו תוך תשעה חודשים. מכאן, שלמחסן זה לא היה קשר לבניה החדשה והעיריה לא יכלה לדרוש אחרי עשרים שנה, לשנות פסק-דין של בית משפט מוסמך...

עוד נטענת טענה כי בעל ההיתר חייב לחתום על ההיתר, ובהיעדר חתימתנו על ההיתר יש בכך משום הקלה מיוחדת. בטענה זו, אין ממש ראשית, לא נדרשנו כלל לחתום על ההיתר ושנית, בהתאם לתקנות התכנון והבניה, אין נדרשת חתימת בעל ההיתר על גבי ההיתר...

לעניין ההתחייבות - בזמנו הודיעה העיריה על כוונתה להפקיע חלק מהחצר לצורך הרחבת רחוב פנחס רוזן. הודענו לעירייה ולחברת נתיבי איילון על התנגדותנו להפקעה זו... ההתחייבות שנדרשנו לחתום כתנאי להוצאת ההיתר, היתה דרישה מחמירה מטעם העיריה, לעניות דעתי נדרשה שלא כדין. מכל מקום ולמרות כך, ההתחייבות נחתמה על-ידי אשתי והועברה לטיפולו של הארכיטקט שטיפל בהוצאת ההיתר".

4.לאחר קבלת תגובתו של השופט גורן לקובלנה השיב לעותר עו"ד ר' רובין, עוזר מקצועי למנהל בתי המשפט. בסיכום מכתבו כתב:

"לא מצאנו שיש בסיס לטענותיך לפיהם פסק הדין בתביעת העיריה נגדך, הושפע מקשר שיצר השופט הנכבד עם עו"ד פזטל; לא מצאנו ראיה לקשר כלשהו שהיה כביכול בין השופט הנכבד לבין עו"ד פזטל, ולא מצאנו ראיות לכך שהשופט קיבל, חלילה, טובות הנאה מן העיריה. בהעדר תימוכין עובדתיים לכל אחד משלושת האלמנטים הללו לא ניתן לקבל את עמדתך. לפיכך, לא מצאו נשיא בית המשפט העליון ושר המשפטים עילה לנקיטת צעדים כלשהם כנגד השופט הנכבד".

5.לאחר התכתבות נוספת שקיים בא כוח העותר עם עו"ד ר' רובין; עו"ד א' גבאי, יועץ לשר המשפטים; ושר המשפטים מר צחי הנגבי - שלא הביאה שינוי בעמדתו של שר המשפטים, הגיש העותר את עתירתו.

6.בעתירה המכוונת כנגד שר המשפטים, נתבקש האחרון:

"לבוא וליתן טעם, מדוע לא יפעיל את סמכותו על-פי סעיף 18 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-... ויגיש לבית-הדין המשמעתי לשופטים קובלנה כנגד כבוד סגן-נשיא בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, כבוד השופט אורי גורן..

לחילופין, לבוא וליתן טעם, מדוע לא ימנה חוקר או צוות חוקרים, על-מנת שיחקרו ביסודיות ובשלמות את התלונות שהופנו למשיב על-ידי העותר באשר לתקינות ההליכים המתנהלים בעיריית (כך!) תל-אביב-יפו הנוגעים לאישור בקשתו של כב' השופט אורי גורן למתן היתר בנייה, ובכלל זה הרקע העובדתי המלא של תלונות אלו".

7.בעתירתו מציין העותר כי "במהלך ברור פנייתו של העותר אל המשיב, שעיניינה דרישה להפעלת סמכותו לפי סעיף 18 לחוק בתי-המשפט כנגד השופט גורן, לא גילה כב' השופט גורן חלק מהמידע שהיה בידו ו/או בידיעתו, באשר למכלול היחסים בינו לבין העירייה, והגיב על פניית העותר למשיב, תוך מתן פרטים שאינם נכונים מבחינה עובדתית".

שלא כבקובלנה, בה ציין העותר כי "בסוף חודש אוגוסט 94 נוצר קשר בינו (בין השופט גורן - א.ג.) ובין עו"ד עמי פזטל, וזאת לאחר שמיעת העדויות במשפט ותוך כדי הסיכומים", נאמר בעתירה כי ההליכים שננקטו לקידום הבקשה להיתר "מעלים חשד וחשש כבד באשר לקיומם של יחסי גומלין בין כב' השופט גורן לבין בא כוחה של הערייה (כך!), עו"ד פזטל".

הפגמים אותם מונה העותר בעתירה, בכל הנוגע לקבלת היתר הבנייה, הם:

א.הבקשה למתן היתר לא נחתמה על-ידי השופט גורן ורעייתו. "בניגוד להליכים המקובלים בעירייה בהגשת בקשות להיתר... נחתמה הבקשה להיתר, במקום המיועד לחתימת העותרים (הם מגישי הבקשה כב' השופט גורן ורעייתו), על ידי הגב' סופיה זיידמן, האחראית על היחידה לגביית אגרות בניה בעירייה בזמנים הרלבנטיים. למרבה הפלא, מופיעה חתימה של הגב' זיידמן הנ"ל גם לאחר מכן, על גבי ההיתר עצמו במקום המיועד לחותמת הוועדה המקומית . מכאן שהבקשה להיתר נחתמה על ידי הגב' זיידמן הן כמי שמבקשת את ההיתר והן כמי שאישרה את נתינתו".

ב."הבקשה להיתר טופלה בדחיפות, תוך ויתור וקיצור ההליכים המקובלים - כבר ביום הגשת הבקשה להיתר, קיבל תיק הבנייה של כב' השופט גורן, ובמפתיע, את הכותרת 'תיק דחוף' ועל כריכתו צויין, כי בהוראת מר שוטה חובלשוילי, ראש אגף רישוי ופיקוח של העירייה, אין להפנות את התיק לפיקוח . על מנת לסבר את האוזן יובהר, כי הפניה כאמור, נועדה לצורך בדיקת אתר הבנייה אליו מתייחסת הבקשה ובדיקת התאמתו לתיאורו בבקשתה. בדיקה זו, הינה בבחינת נוהל קבוע בעיריה בשלב שלאחר הגשת בקשות למתן היתר בניה. הליך כאמור לא ננקט במקרה דנן".

ג.הבקשה אושרה ביום שבו הוגשה. "מהליך זה בלבד ניתן ללמוד על היחס החריג לו זכה כב' השופט גורן. ברי לכל, כי האזרח הפשוט היה מתענה במשך חודשים רבים בביקורים חוזרים ונשנים ברשויות השונות, עד לקבלת ההיתר".

ד."בא כוח העירייה, עו"ד פזטל ניסח עבור כב' השופט גורן ורעייתו מסמך מטעמו - מתן ההיתר הותנה בתנאי מיוחד לפיו על מבקש ההיתר לחתום על התחייבות להריסת גדרות ללא פיצויים במקרה של הפקעה בעתיד... כתב-ההתחייבות (כך!) זה, נוסח במפתיע על-ידי עו"ד עמי פזטל , הוא ולא אחר".

ה."העירייה ויתרה על דרישתה כי חוב עבר ישולם כתנאי להוצאת ההיתר - כב' השופט גורן ורעייתו היו בעלי חוב ישן לעירייה, בגין אגרת ביוב. העירייה התנתה את הוצאת ההיתר גם בתשלום חוב זה". עו"ד פזטל הורה "באופן מפורש לסגן-גזבר העירייה, מר לדור, כי יש להוציא את היתר הבנייה ללא קשר לחוב עבר, שאותו יש לתבוע בנפרד , וזאת בניגוד להוראת העיירייה (כך!). חמור מכך, על גבי מכתב זה מופיעה גם הערתו של מר לדור, שבאה עקב הוראתו המפורשת של עו"ד פזטל, שבו מורה מר לדור למחוק את החוב בגין אגרת הביוב מחשבון האגרות".

ו."העירייה ויתרה על דרישתה, כי יש להרוס בניה בלתי חוקית כתנאי להוצאת ההיתר". זאת לאחר שרשות הרישוי במינהל ההנדסה בעירייה התנתה (בין היתר) את מתן היתר הבנייה ב"הריסת המחסן הקיים ללא היתר". "גם לאחר התניית מתן רישיון לבנייה על ידי רשות הרישוי בהריסת המחסן, לא ערכה העירייה כל בדיקה באשר להריסתו בפועל".

ז."היטל ההשבחה שהוצא לכב' השופט גורן ולרעייתו, הופחת בתום 4 ימי עבודה". ארבעה ימי עבודה לאחר שהוצאה שומה מטעם שמאי העירייה בגין היטל השבחה בסך של 30,527.47 ש"ח, תיקן השמאי את שומתו, והעמידה על 19,000 ש"ח. "וזאת, ללא כל נימוק". "כיצד קרה אם כן שבמקרה דנן נדרשו ארבעה ימים בלבד להפחתת השומה, ללא כל בקשה תומכת ומבלי שכב' השופט גורן מינה שמאי מטעמו? לעירייה פיתרונים".

8.בהודעה מטעם פרקליטות המדינה, שהוגשה בעקבות העתירה, מפורטת עמדת המשיב, והתייחסותו לכל אחת מן הטענות שהעלה העותר. לדעת המשיב "אין למצוא בחומר שהוגש על ידי העותר דבר הקושר את השופט עצמו לטיפול בבקשה להיתר (פרט לחתימה על כתב התחייבות שנדרש על ידי רשות הרישוי כתנאי להוצאתו) בכלל, ולהיבטים שטופלו על ידד (כך!) עו"ד פזטל בפרט". וכי "לכל טענה וטענה שמעלה העותר נמצאת בחומר הבדיקה תשובה המלמדת כי העיריה לא פעלה בהקשר להיתר הבנייה שבקשו השופט ורעייתו באורח החורג מהוראות הדין המחייבות אותה בהקשר זה".

9.מאחר שהודעת פרקליטות המדינה נסמכה גם על תגובת העירייה כפי שנמסרה לה (לפרקליטות), בלי שעובדות אלה נתמכו בתצהיר, מצאנו לנכון בישיבה הראשונה שקיימנו (26.1.98) להחליט כי:

"מן הראוי הוא כי תונח תשתית עובדתית למספר נושאים שעלו בתגובת המשיב, וזאת בשל העדר תגובה מטעם עיריית תל-אביב-יפו בעתירה זו, לה איננה צד. לפיכך נדחה הדיון למועד אחר שייקבע כעבור 45 יום מהיום כדי לאפשר למשיב לפנות לעירייה הנ"ל בבקשה לקבל מן הגורמים שטיפלו בעניין נשוא העתירה את פרטי השתלשלות האירועים הקשורים לעתירה, תוך התייחסות לטענות ששמעו בה. ראוי הוא כי תגובת העירייה כאמור, תתמך בתצהיר או בתצהירים".

10.בעקבות החלטתנו האמורה הגיש המשיב הודעה נוספת, לה צורפו תצהירים מטעם עו"ד פזטל; גב' ריטה דלל, מנהלת מחלקת רישוי בנייה במינהל ההנדסה בעירייה; ומר אריה קמיל, מנהל מדור היטל השבחה במינהל ההנדסה בעירייה.

11.בתצהירו ציין עו"ד פזטל, כי:

"הבקשה להיתר התייחסה לסגירת קיר אחד של מרתף קיים. המדובר בחלל שהיה תחום בשלושה קירות ותקרה שבקשו לסוגרו בקיר. כן כללה הבקשה אישור גדר בגבול הצדדי של החלקה. בקשה פשוטה כזו צריכה להתאשר ומתאשרת, בדרך כלל, תוך פרק זמן קצר, בהליך מקוצר של 'רשות רישוי' הליכי אישור הבקשה הנדונה החלו בקבלת מידע בתאריך 25.7.94 וההיתר ניתן בתאריך 12.10.94 (כשלושה חודשים). זמן זה הוא סביר לאישור בקשות בהליך ובמסלול של 'רשות רישוי', שהוא הליך קצר יחסית, שאינו מיבא, ואינו נזקק לאישורה של ועדת המשנה לתכנון ובניה כולה, וזאת מאחר שהבקשה לא כוללת הקלה או שימוש חורג".

לא 'טיפלתי' ולא 'ייצגתי' את כב' השופט (שבקשתו הוגשה, טופלה ויוצגה על ידי אדריכל מטעמו) אלא פעלתי בתוקף תפקידי, סמכויותי ופעילותי השוטפת הכוללים בין השאר יעוץ למינהל ההנדסה ולאגף הנכסים ובהחלט לא 'לפנים משורת הדין'. הכל לפי הדין ובתחומי עיסוקי הרגילים כמנהל המחלקה האזרחית...

'מעורבותי' בהליך בקשת ההיתר, הסתכמה, בשתי פעולות משפטיות שנעשו במסגרת תפקידי:

(1) ניסוח כתב התחייבות בנושא נכסי והנדסי, מעשה שיגרה מבחינתי. כתב ההתחייבות מטיל על מגישי הבקשה מחוייבות להעתיק את הגדר בחזית המגרש בבוא היום, על פי דרישה של העירייה, אם וכאשר תורחב בעתיד הדרך שבחזית החלקה וזאת על חשבון מגישי הבקשה. רבות ותכופות התחייבויות כאלו בעיר, ורובן מנוסחות על ידי.

ההתחייבות שנוסחה על ידי במסגרת תפקידי הועברה למנהלת מחלקת הסדרי קרקע, באותה עת, גב' אתי חזן כשעל כתב ההתחייבות ציינתי בחתימתי: 'מאשר הנוסח'. אני לא טיפלתי בהחתמת כתב ההתחייבות אלא בניסוחו בלבד והעברתו למחלקת הסדרי קרקע...

החתימה על ההתחייבות עצמה נעשתה על ידי השופט ורעייתו סימה לפני הוצאת היתר הבנייה... כשהעירייה עמדה על כך ששניהם יחתמו בתור בעלי הנכס. נוסח כתב ההתחייבות הועבר על ידי, כאמור, בפקס למחלקת הסדרי קרקע. נוסח זה הועבר לאדריכל פיק... והוא זה שדאג להחתים את סימה גורן ואת אורי גורן.

(2) מתן חוות דעת, כי היתר הבנייה ייצא על פי חשובי האגרות הנוכחיים המתייחסים אליו, בלי קשר לחוב עבר, לגביו ציינתי כי 'אותו יש לתבוע בנפרד'... חוות דעתי הנ"ל ניתנה לאור העובדה שמדובר היה בחוב שנוי במחלוקת משפטית, והתנהל לגביו מו"מ בין גב' סימה גורן ובין העירייה, אף הוגשה תביעה על ידי העירייה כנגד משפחת גורן שבוטלה לאחר מכן (התביעה הוגשה על ידי עורך דין חיצוני שאינו עובד העירייה).

סברתי כי אין זה נכון להתנות את דרישת החוב הזה, שטופל במישור נפרד, במסגרת תשלום האגרות הכרוכות בהוצאת ההיתר...

בסופו של דבר שולם חוב הביוב על ידי הגב' סימה גורן כחודש לאחר הוצאת ההיתר, זמן רב לפני שפנה העותר בתלונותיו".

12.גב' ריטה דלל מציינת אף היא בתצהירה כי "פרק הזמן שלקח להוציא את תיק המידע הוא סביר ומקובל לגבי בקשות רגילות והשיטות מהסוג של הבקשה שהוגשה". "על הבקשה להיתר חתמו סימה ואורי גורן כבעלי הנכס ואדריכל פיק ירון כעורך הבקשה". "על ההיתר חתמו מהנדס העיר ויו"ר הועדה המקומית". "חתימת מקבל ההיתר אינה דרושה לפי החוק". "הבקשה להיתר הוגשה ביום 30.8.94... הבקשה לא כללה 'הקלה' על פי חוק התכנון והבניה לכן טופלה במסלול רשות רישוי... הבקשה להיתר הוגשה ב- 30.8.94 כשבאותה תקופה לא היה עומס רב בעבודה ולכן הבקשה אושרה ב- 31.8.94... ההיתר עצמו הוצא ב- 12.10.94 לאחר שמולאו דרישות רשות הרישוי". "התוכנית נבדקה על ידי מחלקת הפקוח על הבניה ביום 29.9.94 והמהנדס האזורי במחלקת הפיקוח חתם על התוכנית ואישר כי התוכנית מתאימה למציאות. אין זה חריג כי מחלקת הפקוח בודקת את המצב בשטח במקביל עם בדיקת הבקשה או לאחר אישורה, במיוחד כאשר מדובר בבניה פעוטה ללא תוספת שטח". "ההתחייבות שנדרשה היתה במתכונת התחייבויות אחרות שנדרשו במקרים דומים". "רשות הרישוי התנתה את אישור הבקשה בהריסת מחסן קיים ללא היתר... בשל טעות אנוש וללא ידיעתי לא הוכנס התנאי שקבעה רשות הרישוי בענין הריסת המחסן לטופס ההיתר".

13.מר אריה קמיל ציין בתצהירו כי השמאי שערך את השומה המקורית להיטל השבחה, לא ביקר במקום. "לאחר עריכת השומה התקשר אלי עו"ד יוסף גרנות בשמם של בעלי הנכס וטען כי השומה שגויה. עו"ד גרנות הפנה את תשומת לבו לכך כי מדובר בשטח קיים התחום בשלושה קירות ותקרה כשכל הבקשה מתייחסת לסגירת שטח זה על ידי קיר נוסף. על מנת לבדוק את טענתו של עו"ד גרנות בקשתי משמאית העובדת במחלקתי לצאת למקום ולבדוק את המצב בשטח. השמאית דנה שיחור ביקרה בביתו של השופט ודיווחה לי כי אכן מדובר בסגירת שטח קיים ולכן יש מקום לתיקון השומה. במקרים כאלו, בהם מבוססת השומה על עובדות שגויות נהוג במחלקתי לתקן את השומה ללא צורך בהגשת שומה נגדית... השמאי יצחק דורון נתבקש לתקן את השומה על סמך העובדה שמדובר בשלושה קירות קיימים והגיש שומה מתוקנת ביום 10.10.94".

14.דעתו של העותר לא נחה מהתצהירים שצורפו להודעתה השנייה של הפרקליטות, והגיש תגובה לה. בתגובתו מציין העותר, כי "לאחר קבלת התצהירים שהוגשו מטעם המשיב, נערך העותר לבדיקת טענות המצהירים כפי שהובאו בתצהירים, הן בעצמו והן באמצעות מר רן נוסבאום, חוקר פרטי מוסמך כדין, אשר פנה אל פקידים ובעלי תפקידים שונים בעיריית תל-אביב-יפו... ושוחח עימם על ההליכים שפורטו בהרחבה בעתירה זו כמו גם על קשריהם עם כב' השופט גורן. השיחות הוקלטו ותומללו במלואן ומצורפות כנספח לתגובה זו כחלק בלתי נפרד הימנה".

15.לטענת בא כוח העותר, בבקשתו למתן היתר לצירוף התגובה:

"שלוש מסקנות עיקריות עולות מעיון בתוצאות פעילותו של החוקר הפרטי:

א.הליך הוצאת היתר הבנייה, אשר הוצא לגבי ביתו של כבוד השופט גורן בתל-אביב, לווה בפעולות חריגות של העירייה.

ב.קיימת סתירה בעניינים מסוימים בין גרסת המצהירים מטעם העירייה לבין הממצאים אליהם הגיע החוקר הפרטי.

ג.קיימת סתירה, בעניינים מסויימים, בין גרסת כבוד השופט גורן, בתגובתו לתלונת העותר, כפי שהוגשה אז לכבוד נשיא בית משפט נכבד זה... לבין הממצאים אליהם הגיע החוקר הפרטי".

ומנמק בא כוח העותר ואומר:

"בעדויות שאסף החוקר הפרטי כלולים, בתמצית, הפרטים הבאים, אשר הובילו את העותר להגיע למסקנותיו, המפורטות לעיל:

"א. שומת היטל ההשבחה, שנדרשו לשלם כבוד השופט גורן ורעייתו, נמוכה בשיעור רב מהמקובל במקרים מעין אלו. הליך הפחתת השומה לא היה ההלך השגרתי והנהוג בעירייה.

ב.קיימת עדות על קשר ישיר בין כבוד השופט גורן לפקידות העירייה, ובינו לבין עו"ד פזטל. זאת במיוחד לאור שתי העדויות הבאות:

(1) עדות הגב' אתי אהרון, פקידה המחלקת (כך!) הגזברות בעירייה, אשר סיפרה כי שוחחה בטלפון עם כב' השופט גורן בקשר לתשלום, שהיה עליו ועל רעייתו לבצע (ככל הנראה היטל הביוב), וכבוד השופט טען בפניה כי העביר את השיקים לידי עו"ד פזטל על מנת שזה יסדיר את החוב.

(2) בתיקם של כבוד השופט גורן ורעייתו במחלקת גביית אגרות בעירייה מצוי מכתב שכתב כב' השופט גורן בעצמו על נייר רשמי של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, בו נרשמו פרטיו ותוארו של כבוד השופט גורן.

הדברים המתוארים לעיל עומדים בסתירה לגרסת כבוד השופט גורן, במכתבו אל כבוד נשיא בית-משפט נכבד זה...

(ג) משך הזמן שלקח לכבוד השופט גורן להוציא את היתר הבנייה בעירייה, אכן היה קצר מהמקובל.

(ד) ההליך של הוצאת היתר הבנייה של השופט גורן היה רצוף טעויות תמוהות של פקידי העירייה, אשר חלקן תוקן בדרך תמוהה לא פחות.

(ה) האדריכל שפעל מטעם כבוד השופט גורן אינו מאשר כי עשה את כל הפעולות שיוחסו לו".

16.בנוסף להגשת התגובה עליה דובר לעיל, ביקש בא כוח העותר "לזמן את המצהירים מטעם עיריית תל-אביב, אשר תצהיריהם צורפו להודעה הנוספת, לחקירה בפני בית משפט נכבד זה".

17."בתגובה לתגובה" הגישה פרקליטות המדינה הודעה שלישית, אליה צורפו תצהירים נוספים של עו"ד פזטל ושל מר אריה קמיל.

בעקבות דבריו של עו"ד פזטל בתצהירו כי "משום מה תמליל השיחה עם הגב' ציונה מלמד לא צורף ולא אוזכר" בתגובת העותר, וכי "יש לציין כי גם תמלילים נוספים לא הוגשו לבית המשפט", הגיש לנו החוקר הפרטי ר' נוסבאום, לבקשתנו בישיבה שקיימנו ביום 18.5.98, תצהיר, ממנו מתברר כי אכן "קיימים שני תמלילים נוספים של שיחות עם פקידי עירייה אשר לא צורפו לתגובה שהוגשה מטעם העותר, כדלקמן: הגב' ציונה מלמד, הגב' אתי דקלו". כן קיים החוקר, לדבריו בתצהיר, "שיחות נוספות עם פקידים בעירייה (שבשמותיהם נקב - א.ג.) אשר הוקלטו אך לא תומללו מאחר ולא התייחסו לעניין הנדון...", וכי במהלך החקירה שוחח עם מספר נוסף של פקידי עירייה אשר לא הוקלטו כלל ואיננו יודע את שמותיהם, "וזאת מאחר ולא נמסר במהלך השיחות הנ"ל כל מידע הנוגע לחקירה".

בהקשר זה אין לנו אלא לומר כי חמורים הדברים ככל שהם נוגעים לאי הגשת תמליל השיחה שקיים החוקר הפרטי ר' נוסבאום עם הגב' ציונה מלמד, ממחלקת אגרות בעירייה, ממנה עולה, כמצויין בתמליל שהוגש לנו מאוחר יותר, כי עו"ד פזטל לא דיבר אתה אף פעם על החיוב של השופט גורן.

18.בישיבה שהתקיימה ביום 18.5.98, החלטנו כי:

"אין אנו רואים מקום להעתר לבקשת בא כוח העותר לזמן את המצהירים מטעם עיריית תל-אביב-יפו לחקירה.

אולם לאחר שביקשנו מבא כוח העותר לנסח את השאלות שברצונו לשאול בחקירה את עו"ד עמי פזטל על תצהירו, ורשימה כזאת הוגשה, הגענו לכלל דעה כי יש לאפשר לעו"ד פזטל להשיב בתצהיר על מספר מן השאלות, שעניינן בנושא העתירה. לגבי יתר השאלות לא מצאנו כי הן רלבנטיות לענייננו. שכן, השאלה העומדת לדיון אינה התייחסותה של עיריית תל-אביב-יפו לבקשה שהוגשה להיתר בנייה, אלא אם היתה מעורבות מצדו של השופט גורן בטיפול בבקשה.

לפיכך אנו מחליטים כי עו"ד פזטל ישיב בתצהיר תוך 7 ימים מהיום על השאלות המסומנות במספרים 1 ו5- ברשימת השאלות, והן:

1.האם פנה אליך כב' השופט גורן אי פעם בקשר להליכים להוצאת היתר בנייה בעירייה, במהלך הדיון בבקשה להיתר בנייה או לאחריה?

האם היתה בינך ובין כב' השופט גורן שיחה בעניין הוצאת היתר הבנייה וכל הכרוך בו, גם מבלי שיזם כב' השופט גורן שיחה כאמור?

2.כיצד הובא לתשומת ליבך כי קיימת בעייה הנוגעת להוצאת היתר הבנייה לפיה מתן ההיתר מותנה בתשלום חובות ישנים הנובעים מאגרת ביוב?

כן ישיב עו"ד פזטל על השאלות הבאות:

א.באילו נסיבות נמסר כתב ההתחייבות לידיך, אם בכלל ?

ב.האם נמסרו דרכך שיקים על ידי משפחת גורן, או מי מהם, כתשלום עבור חוב לעירייה?.

לאחר קבלת התצהיר האמור ניתן את פסק דיננו, ללא שמיעה נוספת של טענות, אלא אם כן נחליט אחרת".

19.בתצהיר שהגיש עו"ד פזטל בעקבות החלטתנו מיום 18.5.98 נאמר:

"השופט גורן לא פנה אלי בקשר להליכים להוצאת ההיתר לבניה במהלך הדיון בבקשה להיתר ולא לאחריה. לא היתה ביני ובין השופט גורן שיחה בענין הוצאת היתר הבניה.

אינני יכול לזכור היום (כחלוף כארבע שנים), מי פנה אלי בענין ניסוח ההתחייבות הנכסית-הנדסית.

ניסוח כתבי התחייבות מסוג זה הינו מעשה שיגרה מבחינתי ולכן לא ייחסתי לאותה פנייה חשיבות מיוחדת. פנייה כזו יכול שתעשה ממחלקת הנדסה או ממחלקת נכסים או מאדריכל המטפל בתיק. כאשר ניסחתי את ההתחייבות ידעתי כי מדובר בהיתר בניה של השופט גורן.

נוסח ההתחייבות נשלח על ידי, כרגיל למחלקת הסדרי קרקע והעתק לעורך הבקשה - אדר' ירון פיק. הוא שהחתים את הגב' סימה גורן ולאחר מכן את אורי גורן והעביר בפקס את הנוסח החתום למחלקה המשפטית.

ההתחייבות החתומה הועברה על ידי מזכירתו ביום 2.10.94 בפקס למחלקת הסדרי קרקע לידי הגב' אתי חזן...

לאחר שעסקתי בהכנת ההתחייבות, ובתוקף תפקידי כמנהל המחלקה האזרחית, העלה בפני מר לדור, חשב מינהל ההנדסה, במסגרת התייעצויות שיגרתיות אתי, את שאלת חוב הביוב הישן של משפחת גורן, שאינו כרוך ישירות באגרת הוצאת ההיתר, ושטופל במישור אחר.

חוות דעתי ניתנה וגם כתבתי ללדור את המזכר, שכן סברתי כי אין זה נכון לכרוך הוצאת היתר הבניה בתשלום חוב ישן שנוי במחלוקת שטופל במישור נפרד. כך הייתי נוהג בכל מקרה אחר, כפי שנהגתי גם בעבר.

הסדר חוב הביוב נעשה כידוע באמצעות עו"ד חיצוני - עו"ד מיקו מנחם, שפעל בשם העירייה לגביית אותו חוב.

לשאלה (ב) של בית המשפט: תשובתי - שלילית!...

...ברצוני, איפוא, להבהיר כאן במצפון נקי: לא התבקשתי ולא עשיתי דבר שאינו כדין ושאינו כשורה, בכל ההליך הנדון...".

20.לא ארכו הימים ובא כוח העותר הגיש "בקשה למתן היתר לצרוף תגובה בכתב להודעה מס' 4 מטעם המשיב". על פי האמור בבקשה:

"מיד לאחר הדיון בעתירה פנה חוקר מטעם המבקש, מר רן נוסבאום, וביצע שיחה ונסיון לשיחה נוספת עם שני גורמים הקשורים לנושא העתירה. המבקש מבקש לצרף פרטים אודות כך, המפורטים בתגובה המצורפת".

השיחה בה מדובר התקיימה בין החוקר הפרטי ובין מר צבי שמיר, אשר היה בתקופה הרלבנטית אחראי על גב' ציונה מלמד במחלקת אגרות של העירייה, ונושאה (כפי שניתן להבין מהתמליל) ב "חוב הביוב " של השופט גורן ועל הכללים הקיימים להפחתת הסכום הנדרש. בין היתר אמר מר שמיר כי "זה אמור לעבור איזו ועדה מסויימת משהו, יש פרוצדורה, כל אחד ביחידה". לשאלה אם זכור לו "מקרה נוסף שבו הופחת חוב מ- 7000 ל- 4000", השיב: "לא זכור לי. יכול להיות שהיו שם מקרים אני לא מאמין שזה מקרה יחיד". לשאלה אם החליטו, כדבריו, "לגמור את הסיפור הזה" "גם בגלל שהוא שופט?", השיב: "יכול להיות, זה לא כל כך פשוט לתבוע שופט מכובד, זה לא... לא זוכר בדיוק את כל הפרטים".

21.כאן אנו באים לעובדות כפי שהן עולות מהחומר שהוגש לפנינו:

א.הבקשה לקבלת היתר בנייה נחתמה

על ידי השופט גורן ורעייתו. הבקשה הוגשה ביום 30.8.94. על גב התיק נכתב: "התיק דחוף - לכן לא הלך לפיקוח בהוראת שוט" (ככל הנראה, הכוונה לשוטה חובלשוילי).

ב.ביום 31.8.94 דנה "רשות רישוי" בבקשה והחליטה:

"לאשר את הבקשה לסגירת קומה מפולשת ובנית גדר בלוקים בגדר הצפוני... בתנאי התאמה לקובץ ההנחיות ומילוי דרישות מהנדס העיר ובתנאים הבאים:

- אישור מחלקת הפיקוח על התאמת התכנית

למציאות;

- הריסת המחסן הקיים ללא היתר;

- תיקון התכנית בתאום עם מהנדס הרישוי

לגבי מילוי הטבלאות, פרישת גדרות, סימון

ההפקעה והתאמה לתכנית 'ע'".

ג.ביום 9.10.94 כתב עו"ד פזטל מזכר אל מר לדור:

"הנדון: תיק בניין רח' פנחס רוזן 45 -

משפ' גורן

יש להוציא את היתר הבנייה עפ"י חישובי האגרות הנוכחיים, בלי קשר לחוב עבר, אם קיים, אותו יש לתבוע בנפרד".

בצד המזכר כתב מר לדור:

לאלכס,

לפי הוראת עו"ד פזטל - יש למחוק את החוב מחשבון האגרות".

ד.ביום 10.10.94 כתב עו"ד פזטל למחלקת רישוי:

"הנדון: הפקעה

ניתן לאשר הגבהת גדר בשטח ההפקעה, בצד, כפוף להתחייבות שנסחתי ונחתמה על ידי משפ' גורן".

ה.בהתחייבות שניסח עו"ד פזטל והמופנית לעירייה, נאמר:

"אנו הח"מ, סימה ואורי גורן מתחייבים בזאת כלפיכם כדלקמן:

הואיל והגשנו בקשה בתיק הנ"ל לקבלת היתר בנייה (להלן - ההיתר) לצורך הקמת מרתף בבניין הנ"ל.

והואיל וכתנאי לקבלת ההיתר הסמכנו לחתום על התחייבות זו, שמטרתה הסדרת המגרש עפ"י ת.ב.ע. .... באופן שגדר נוכחית במגרשנו הנ"ל (להלן - הגדר) המצויה כיום בתחום שטח המיועד עפ"י הת.ב.ע. לצורך הרחבת דרך (להלן - ההרחבה) תועתק על ידינו, אל מחוץ לתחום ההרחבה, כאמור להלן.

לפיכך:

הננו מתחייבים בזאת, כי עם תחילת פעולות ההרחבה, ועפ"י דרישה שלכם, נעתיק את הגדר, על חשבוננו, אל מעבר להרחבה".

לא יכול להיות ספק כי ביום 29.9.94 חתמו השופט גורן ורעייתו, כל אחד מהם בנפרד, על ההתחייבות, וזו הועברה באותו יום בשעה 13:44 (בפקס) לעירייה על ידי אדריכל ירון פיק.

יש גיבוי מלא בתרשומות המודפסות על גבי הפקסים שנשלחו ביום 29.9.94 ולאישורי המשלוח שלהם, לאמור בתגובתו המשלימה של השופט גורן (נספח מש1/ שצורף להודעתה הראשונה של הפרקליטות) כי ביום 29.9.94 שעה 13.07 שלח האדריכל פיק בפקס את ההתחייבות לגב' גורן, וזו חתמה עליה והחזירה אותה למר פיק. בשעה 13:18 שלחה העירייה שנית את ההתחייבות בפקס למר פיק, כשהפעם מצוייה עליה חתימתה של גב' גורן. זאת, כדי שגם השופט גורן יחתום עליה. בשעה 13:44 שלח מר פיק את ההתחייבות חתומה על ידי שני בני הזוג לעירייה.

בשעה 13:25 שלחה המחלקה המשפטית בעירייה את ההתחייבות (כשהיא אינה חתומה) אל גב' אתי חזן, מנהלת מחלקת הסדרי קרקע בעירייה.

מכאן, שאין מדובר בשלוש גירסאות של ההתחייבות, כטענת העותר, אלא בשלושה שלבים "פקסיים" שעברה ההתחייבות עד שנחתמה על ידי השופט גורן ורעייתו, לפני שהוצא היתר הבנייה בים 12.10.94.

בא כוח העותר נאחז בטענה כי בתגובתו של השופט גורן לקובלנת העותר הוא ציין כי מידר עצמו "לחלוטין מנושא הרישוי של אותה בקשה להיתר", וצירף לתגובה את ההתחייבות חתומה בידי רעייתו בלבד, וזאת "על מנת לתמוך בטענה כי לא היה מעורב בהליכים לקידום הבקשה להיתר" (כאמור בעתירה). נמצא, על פי הטענה , כי השופט גורן הגיב "תוך מתן פרטים שאינם נכונים מבחינה עובדתית". שאם חתם על ההתחייבות, כי אז לא מידר עצמו מנושא היתר הבנייה, ומשלא צרף לתגובה את העותק החתום על ידי שני בני הזוג ניסה להסתיר את מעורבותו בהליכי ההיתר.

בטענה זו אין כל ממש. כפי שציין השופט גורן בתגובתו השנייה (נספח מש1/) צרוף ההתחייבות, עליה מצוייה חתימת רעייתו, לתגובתו הראשונה, לא בא להוכחת המידור אלא כדי להדוף את טענת העותר בקובלנתו כי ההתחייבות לא נחתמה כלל. בעת מתן התגובה היה רק מסמך זה ברשותו. ברור הוא כי אם היה ברשותו אז המסמך החתום בידו ובידי אשתו, היה מצרפו לתגובה ולא מעלימו, שהרי בכך היה סותר באופן מוחלט את הטענה כי ההתחייבות נותרה ריקה מחתימות בעת שניתן היתר הבנייה.

ו.היתר הבנייה הוצא, כאמור, ביום 12.10.94, כשבמקום המיועד בהיתר ל"שם בעל ההיתר וחתימתו", חתמה גב' זיידמן מהעירייה.

ז.על אף שאחד התנאים למתן היתר הבנייה, כפי שקבעה "רשות הרישוי", היה "הריסת המחסן הקיים ללא היתר", לא מופיע תנאי זה בהיתר שהוצא.

ח.השומה להיטל השבחה הופחתה בעקבות פנייה בעל-פה של עו"ד אסף גרנות, שייצג את השופט גורן ורעייתו, אל מר אריה קמיל.

ט.בשנת 1988 הגישה העירייה תביעה נגד גב' סימה גורן, רעייתו של השופט גורן, לתשלום חוב עבור התקנת ביוב. את העירייה ייצג עו"ד מנחם מיקו, שאינו עובד העירייה. תביעה זו בוטלה, אולם שאלת החוב נותרה שנויה במחלוקת. במכתבה מיום 14.2.93 אל עו"ד מיקו כתבה גב' גורן כי היא מוכנה לשלם סכום כלשהו "לפי שיקול דעתך והסכמת העיריה, כדי שהענין ייסגר פורמלית", למרות שלטענתה "הענין למעשה סגור ואף חלפה תקופת ההתיישנות". על מכתב זה השיב עו"ד מיקו ביום 16.3.93 כי סכום החוב עומד "על מעל ל- 7,000.- ש"ח", וכי "לאחר דיון עם מנהל האגף, נתקבלה הסכמתו להעמיד את החוב על 5000.- ש"ח ובכך לסגור את החשבון". בתשובתה מיום 14.7.93 כתבה גב' גורן לעו"ד מיקו כי "כהצעה אחרונה מציעה אני שתוסמך על-ידי העיריה לחסל את הסכסוך בדרך של פשרה שתיראה לך, לאחר שתזמין אותי בלשכתך להסבר נוסף". מכתב נוסף שלחה גב' גורן אל עו"ד מיקו ביום 15.11.94 (דהיינו, לאחר שהוצא היתר הבנייה) במענה למכתבו של האחרון מיום 3.1.94. במכתב זה כתבה:

"למרות שחלפה תקופת ההתיישנות, ולמרות שהדרישה במכתבך הנ"ל נראית לי מוגזמת בנסיבות המקרה, החלטתי לקבל את הצעתך ולשלם את הסך של 4000 ש"ח.

כדי לחסל את העניין באופן סופי ומוחלט, הנני מתכבדת להעביר לך בזה 5 שיקים ע"ס 800 ש"ח כל-אחד, בתנאים הבאים:

א.השיקים יועברו לגבייה לעיריה, רק לאחר שהעיריה תצהיר בכתב כי כפוף לפרעון השיקים, אין לה ולא תהיינה לה תביעות בעתיד מכל סוג שהן, כנגדי או כנגד בני משפחתי, בקשר לחוב התקנת הביוב בביתי.

ב.השיקים יוצגו לפרעון בבנק שלי רק במועד הנקוב בהם ומבלי שהעיריה תחייב את חשבוני אצלה בכל תשלום נוסף, לרבות ריבית והצמדה...".

ביום 17.11.94 העביר עו"ד מיקו לעירייה את חמשת השיקים שקיבל מגב' גורן. במכתבו פרט את התנאים להסדר, בהוסיפו כי "אם הנ"ל מקובל עליכם, נא להעביר אליה קבלה. אם הנ"ל אינו מקובל עליכם אבקשכם להחזיר אליה את השיקים הנ"ל וההליכים המשפטיים יימשכו".

ביום 25.1.95 הודיע עו"ד מיקו לגב' גורן כי קיבל "מהעיריה הודעה לפיה הוחלט לסגור את התיק. פירוש הדבר הוא כי העיריה לא חוזרת בה מההסכם שהוצע בזמנו וכי הציג (כך!) את השיקים לפירעון. ובזאת נגמרה הפרשה".

מתברר מהשיחה של גב' אתי אהרון מהעירייה עם החוקר הפרטי מר נוסבאום, כי הפרשה לא נגמרה. לדבריה (על פי תמליל השיחה), "כשעשו את הסדר תשלומים פשוט משהי כאן עשתה טעות", ונוצר חוב של 150.- ש"ח. לפיכך, דיברה טלפונית עם השופט גורן על חוב זה, שהשיב לה "שהוא לא חושב שיש לו חובות כי הוא הסדיר את כל העניינים... הוא אמר שהוא נתן לעמי פזטל שיקים... שיסדיר לו ת'חובות... שיסדיר לו את כל העניינים".

ברור הוא, כי השיקים לא נמסרו לעו"ד פזטל אלא לעו"ד מנחם מיקו, כמוכח מהמסמכים שפורטו לעיל.

ביום 18.4.96 כתב השופט גורן על נייר מכתבים אל גב' רויטל בעירייה: "רצ"ב צילום הקבלה לאחר ששולמה. נא לוודא כי הנושא נסגר". למסמך זה, שנכתב כשנה וחצי אחרי קבלת היתר הבנייה, אין דבר וחצי דבר עם מעורבותו של השופט גורן להוצאת היתר הבנייה. אם כי יש מקום להעיר על כך כי הפתק נכתב על נייר הנושא את סמל המדינה, כשבתחתיתו מודפס: "מאת סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב". ומוטבעת עליו החותמת: "אורי גורן, שופט סגן נשיא בית המשפט המחוזי" (יתר המלים שבחותמת אינן ברורות. ככל הנראה: "תל-אביב").

השתלשלות הדברים בכל הנוגע ל"חוב הביוב" מלמדת כי נוכח חילוקי הדעות בדבר חוב זה, אין רבותא בכך כי עו"ד פזטל לא ראה לקשור את הוצאת היתר הבנייה עם תשלום החוב, ולפיכך ציין במזכר למר לדור מיום 9.10.94 כי "יש להוציא את היתר הבנייה על פי חישובי האגרות, בלי קשר לחוב עבר, אם קיים, אותו יש לתבוע בנפרד" (ההדגשה שלי - א.ג.). כך גם הבין זאת מר לדור כשכתב על המזכר עצמו, לאלכס כי "לפי הוראת עו"ד עמי פזטל - יש למחוק את החוב מחשבון האגרות " (ההדגשה שלי - א.ג.). דהיינו, מחשבון האגרות הכרוכות בהוצאת היתר הבנייה.

22.פרטנו את העובדות לא כדי להכריע במחלוקת אם היפלתה העירייה לטובה את בקשתו של השופט גורן ורעייתו להיתר בנייה, בכך שהתיק הוכתר כ"דחוף"; שההיתר ניתן יום אחד בלבד לאחר הגשת הבקשה; ושההיתר לא נחתם על ידי בעל ההיתר, כמופיע בטופס ההיתר (אם כי אין חתימה זו נדרשת על פי דין). גם אם ניתנה העדפה כזאת (כנראה על פני הדברים), אין היא רלבנטית לשאלה העומדת להכרעה בעתירה זו (כפי שתוצג להלן), כשם שאין עלינו להכריע במחלוקת אם היטל ההשבחה נקבע על פי הכללים הנהוגים בעיריה, ואם הפחתת הסכום נעשה כמקובל. גם אין עלינו להדרש לשאלה אם השמטת התנאי מהיתר הבנייה בדבר הריסת המחסן שהוקם שלא כדין, נבעה מטעות אנוש גרידא. השאלה אם מיטיב היה עו"ד פזטל (שאינו צד להליך זה) לעשות, אם לא היה נוטל חלק בטיפול בבקשה להיתר הבנייה, גם אם פעילותו היתה בתחום אחריותו, אף היא מחוץ למסגרת דיוננו.

השאלה האחת והיחידה בעתירה זו היא, אם קיימת אחיזה לכך כי בתקופת הדיון במשפטו של העותר, היה השופט גורן מעורב אישית

עם גורם בעירייה, בקשר לטיפול בבקשה למתן היתר הבנייה.

תשובתנו על שאלה זו היא שלילית, לאחר שלא חסכנו בנדון כל מאמץ לבירור העובדות שבבסיס העתירה. מטעם זה לא ראינו מקום להתערב בשיקול דעתו של שר המשפטים בכל הנוגע להעמדתו לדין משמעתי של השופט גורן, ואף לא ראינו כי נותר צורך לחקור נוספות את מעורבותו בפרשת היתר הבנייה.

23.לפיכך נדחית העתירה. על העותר לשלם למשיב שכר טרחת עורך-דין בסך 20,000.- ש"ח.

ש ו פ ט

השופטת ד. ביניש:

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

השופט י. אנגלרד:

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט גולדברג.