בג"ץ 5212-24 בג"ץ 5212-24

השופט נ' סולברג:

1.בעתירה שלפנינו, מבקש העותר כי נורה למשיבים על תיקון תסקיר העובדת הסוציאלית שניתן בעניינו, ועל העברת המשמורת על ילדיו לידיו; על הקמת מרכז לטיפול באלימות במשפחה בעיר נתיבות; על הוספת "תקנים לעו"ס לסדרי דין"; ועל הפסקת עבודתן של המשיבות 2 ו-3, ושל מנהלת אגף השירותים החברתיים בנתיבות.

2.העותר, שאינו מיוצג, מעלה בעתירתו טענות מטענות שונות כלפי המשיב 1, משרד הרווחה, שנטען כי נוקט במדיניות מפלה כלפיו וכלפי אבות בכלל, וכמו כן נמנע מלהקים מרכז לטיפול באלימות במשפחה בנתיבות; כלפי המשיבה 4, עיריית נתיבות, שלדעת העותר אחראית על "כוח האדם [...] הלוקה בחסר ובאיכותו" בתחום הרווחה, וכן על "אפליה והעדפה של הורה אחד מהשני מה שבפועל קורה"; וכלפי אופן הטיפול של המשיבות 2 ו-3, עובדות סוציאליות, בסכסוך המשמורת שבינו לבין גרושתו, בדגש על התסקירים שהגישו. כל זאת, על רקע הליך המתנהל בין העותר לבין גרושתו בבית הדין הרבני האזורי בבאר שבע (לאחר שהועבר מבית הדין האזורי בחיפה).

3.תחילה אציין, כי העותר כבר העלה את מרבית טענותיו בכמה הליכים אחרים, שנדחו על הסף (עע"ם 6610/22 פלוני נ' משרד הרווחה (16.2.2023) (להלן: הערעור המינהלי); עת"מ 31422-02-24). כאז כן עתה, גם עתירה זו לוקה בחוסר בהירות, מנוסחת באופן כוללני, ולא הונחה בה תשתית עובדתית ומשפטית שיש בה כדי לבסס – אף לא באופן חלקי – את טענות העותר; ולו מטעם זה בלבד, דין העתירה – להידחות על הסף (בג"ץ 2718/18 פלוני נ' פלוני, פסקה 7 (29.5.2018); בג"ץ 5801/23 בן חיים נ' הכנסת (1.8.2023)).

4.אשר לטענותיו הכלליות של העותר, המופנות כלפי משרד הרווחה ועיריית נתיבות – בעתירה לא הוצגה כל ראיה לפניות קודמות של העותר אל המשיבים לגבי טענות אלה, עובר להגשת העתירה; העותר אף לא טען לכך. משכך, דינן להידחות מחמת אי-מיצוי הליכים (בג"ץ 3603/24 עבאסי נ' משטרת ישראל (30.4.2024)). בכל הנוגע לטענותיו הפרטניות של העותר, לגבי התנהלות המשיבות 2 ו-3 – כפי שצוין בפסק הדין של בית משפט זה בערעור המינהלי, "המסגרת הדיונית המתאימה לבירור טענות אלו היא ההליך בבית הדין הרבני ומשכך דינן להידחות גם מחמת סעד חלופי" (שם, בפסקה 5).

5.העתירה נדחית אפוא בזאת.

אין צו להוצאות; לתשומת לב העותר – לא לעולם חוסן. אם ימשיך בהגשת עתירות מסוג זה, מבלי לעמוד בתנאי הסף הנדרשים להגשת עתירה לבג"ץ, או לבית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים – לא יהיה מנוס מפסיקת הוצאות לחובתו.