בג"ץ 5228/21 פלוני נ. בית הדין הרבני האזורי בנתניה

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 5228/21

לפני:

כבוד השופט ע' פוגלמן

כבוד השופט נ' סולברג

כבוד השופטת ע' ברון

העותר:

פלוני

נ

ג

ד

המשיבים:

1.בית הדין הרבני האזורי בנתניה

2.בית הדין הרבני הגדול

3. פלונית

עתירה למתן צו על תנאי

בשם העותר:

עו"ד רפאל קיציס

פסק-דין

השופט ע' פוגלמן:

1.

העותר והמשיבה 3 (להלן: המשיבה ; העותר והמשיבה יכונו להלן ביחד: בני הזוג ) נישאו בשנת 1977 ולהם ארבעה ילדים בגירים. לאחר שיחסיהם עלו על שרטון, עזב העותר בשנת 2016 את דירתם המשותפת (להלן: הדירה ) ובסמוך לאחר מכן פתח תיק ליישוב סכסוך

בבית הדין הרבני האזורי בנתניה (המשיב 1; להלן: בית הדין האזורי ). בנוסף, הגיש העותר תביעה לפירוק שיתוף בבית המשפט לענייני משפחה. בחודש מרץ 2017 הגישה המשיבה תביעה לשלום בית בבית הדין האזורי ובמסגרתה עתרה גם למתן צו למדור ספציפי. הבקשה לצו למדור ספציפי התקבלה, ותוקפו של הצו הוארך בהחלטות נוספות של בית הדין האזורי. בהמשך, הגיש העותר תביעה לגירושין לבית הדין האזורי.

2.

ביום 15.11.2019 הכריע בית הדין האזורי כי יש לקבל את תביעת המשיבה לשלום בית ולדחות את תביעת העותר לגירושין. זאת, משלא נמצאה עילה לגירושין ובהתבסס על הקביעה שהמשיבה "התנהלה כראוי" לאורך השנים, ואילו העותר עזב את הבית לטובת אישה אחרת. כך, בית הדין האזורי קבע כי אין לזקוף לחובת המשיבה את העובדה שהגישה תביעה לשלום בית רק לאחר שהעותר הגיש תביעה לפירוק שיתוף; כי אין לצפות מהמשיבה ש"תחזר" אחר העותר משנתן עינו באישה אחרת; כי הפירוד הממושך בין הצדדים אינו עילה לגירושין; וכי מאחר שהמשיבה חולת סרטן אין לחייב אותה להתגרש.

על כן, נפסק כי "אף אם כיום המרחק בין הצדדים כה רב שאין כל סיכוי לשלום בית [...]", התביעה לשלום בית כנה וכאמור יש לקבלה (שם, בעמ' 11).

נוכח האמור הותיר בית הדין האזורי את הצו למדור ספציפי על כנו.

3.

העותר ערער על פסק הדין של בית הדין האזורי וביום 8.6.2021 דחה בית הדין הרבני הגדול בירושלים (המשיב 1; להלן: בית הדין הרבני הגדול) את הערעור. בית הדין הרבני הגדול קבע, בין היתר, כי השאלה האם תביעה לשלום בית היא כנה תיבחן לפי נכונות המשיבה (במקרה זה) לשוב לנהל מערכת נישואין תקינה עם העותר, ולא לפי המטרות אותן היא מבקשת להשיג בתביעה זו. בנסיבות המקרה דנן, בית הדין האזורי הגיע למסקנה חד משמעית – בה בית הדין הרבני הגדול לא מצא להתערב – שהמשיבה תסכים לקבל את העותר אם ישנה דרכיו וישוב לדירה (שם, בעמ' 41). בשאלת הארכת ההחלטה למתן צו למדור ספציפי נחלקו דעות בית הדין. דעת הרוב פסקה כי יש לדחות את הערעור באשר להחלטה לעניין הצו למדור ספציפי. כב' הרב א' שינדלר סבר כי זכויותיו של העותר אינן נפגעות שעה שבאפשרותו לשוב לדירה, וממילא לדעתו בית הדין האזורי אינו יכול לקבוע "בוודאות מוחלטת" מסקנות בדבר היעדר סיכוי לשלום בית, כפי שמלמד

הניסיון במקרים רבים. כב' הרב ש' שפירא הוסיף כי לבית הדין יש סמכות לתת סעדים שימנעו פעולות חד-צדדיות, כמו קידום התביעה לפירוק שיתוף, שעשויות לשמוט כל סיכוי לשלום בית ולשמש עבור העותר כלי לכפיית הגירושין על המשיבה בהיעדר עילה כדין .

עוד הוטעם כי בתביעה לשלום בית יש לבחון תחילה האם התביעה כשלעצמה מוצדקת, ורק לאחר מכן לבחון האם קיים סיכוי למימוש שלום בית בפועל. על כן נקבע כי בנסיבות העניין, משהתקבלה תביעת המשיבה לשלום בית, יש להפעיל את האמצעים שברשות בית הדין לאכיפתה. עם זאת, הובהר כי במקרה שבית הדין "[...]מגיע למסקנה שאפסו הסיכויים לשלום-בית בין הצדדים, אין מקום להמשיך את הצו למדור ספציפי [...]" (שם, בעמ' 41). מנגד, כב' הרב צ'

לוז-אילוז , בדעת מיעוט, סבר כי בית הדין האזורי קבע כי אין סיכוי מעשי לשלום בית בין בני הזוג, ובמקרה זה לשיטתו אין הצדקה לפגיעה בזכויותיו הקנייניות של העותר, ומכאן שיש לבטל את הצו. נוכח האמור, הוחזר התיק לבית הדין האזורי להמשך טיפול בתביעה לשלום בית . בהקשר זה הורה בית הדין הרבני הגדול, בין היתר, כי "באם יציע הבעל לאשה פיצוי ראוי [...] ישקול ביה"ד בלב פתוח ובנפש חפצה להביאם לפשרה וסידור ג"פ, לאור ההתוויות שהתווינו" (שם, בעמ' 42).

4.

מכאן העתירה שלפניי. מרבית חיציו של העותר מופנים לקביעת בית הדין הרבני הגדול להותיר על כנו את הצו למדור ספציפי. לטענתו, נוכח קביעתו של בית הדין האזורי כי אין סיכוי ממשי לשלום בית בין בני הזוג, בית הדין אינו מוסמך להותיר על כנו את הצו למדור ספציפי. לשיטת העותר הותרת הצו על כנו סותרת את מהותו של הצו בתור סעד זמני וניתנה בניגוד לפסיקת בית משפט זה ולדיני הקניין. עוד נטען כי לבית הדין אין סמכות להפעיל אמצעים לאכיפת תביעה לשלום בית, ובפרט אין בסמכותו לחייב בפיצויים צד שמסרב להיענות לתביעה זו.

5.

לאחר שעיינתי בעתירה ובנספחיה, הגעתי למסקנה שדינה להידחות על הסף. הלכה היא כי בית משפט זה אינו משמש ערכאת ערעור על פסקי הדין של בתי הדין הרבניים. התערבותו מוגבלת למקרים חריגים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק המכוונות לבית הדין הדתי או אם נדרש סעד מן הצדק (בג"ץ 2855/21 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים , פסקה 4 (27.4.2021); בג"ץ 489/20 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים , פסקה 6 (21.4.2020)). עיקר טענות העותר מופנות כאמור לקביעתו של בית הדין הרבני הגדול להותיר את הצו למדור ספציפי על כנו, ולפגיעה הנטענת בקניינו. אכן, כפי שנקבע לא אחת בעבר, זכות האישה למדור פוגעת בזכות הקניין של הבעל, אך אין בפגיעה זו – כשהיא נעשית על פי דין – כדי להקים עילה להתערבות בפסקי דין של בתי הדין הרבניים (בג"ץ 3029/15 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול , פסקה 5 (16.6.2015) (להלן: בג"ץ 3029/15 ); בג"ץ 1744/15 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול , פסקה 8 (31.5.2015) (להלן: בג"ץ 1744/15 ); בג"ץ 5922/13 פלוני נ' פלוני , פסקה 5 (16.1.2014)). העותר טוען בהקשר זה כי "אין לבית הדין הרבני סמכות לפסוק צו למדור ספציפי כשאין סיכוי מעשי לשלום בית" (סעיף 2 לעתירה). עם זאת, עיון בדעת הרוב בפסק דינו של בית הדין הרבני הגדול מגלה כי קביעותיו לא חורגות מעמדה זו של העותר. כך למשל, צוין כי "משהתקבלה תביעה לשלום בית חובה על ביה"ד להפעיל האמצעים שבידיו בכדי לאוכפה, כל עוד לא אפסו הסיכויים לשלו"ב " (שם, בעמ' 41; ההדגשה הוספה – ע' פ'), וכעולה מדעת הרוב "יש אפשרות שיחזור שלום הבית למרות הצהרותיו [של העותר – ע' פ']" (שם). משאלה הם פני הדברים, איני סבור כי יש לקבל את טענת העותר בדבר חריגה מסמכות בשל כך שבית הדין הרבני הגדול הותיר על כנו סעד זמני על אף שאין כל סיכוי להליך העיקרי (השוו: בג"ץ 207/04 גולדמברג נ' גולדמברג , פ"ד ס(3) 147, 165 (2005)).

6.

יתר טענות העותר שמבקשות להשיג על קביעות בית הדין האזורי ובית הדין הרבני הגדול בכל הנוגע לסיכויי שלום הבית ולכנות התביעה במקרה דנן לא מקימות עילה להתערבות בהתאם לאמת המידה שהובאה לעיל. עוד אציין שפסק דינו של בית הדין הרבני הגדול לא מטיל על העותר חיוב בפיצויים, ומשכך לא מצאתי שטענות העותר בנוגע לסמכות בית הדין לחייב בתשלום פיצויים מקימות עילה להתערבות בפסק הדין.

7.

לבסוף, יוזכר כי " הסעדים הניתנים במסגרת תביעה למדור ספציפי ולשלום בית הינם מטבעם זמניים וכפופים לשינוי נסיבות " (בג"ץ 1744/15, פסקה 8; בג"ץ 304/04 יאיר נ' בית הדין הרבני האזורי , פ"ד ס(2) 99, 115 (2005)). ברי אפוא כי לעותר שמורה הזכות להגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה להותיר את הצו למדור ספציפי על כנו, בחלוף הזמן ובהינתן שינוי נסיבות שיצדיק בקשה כאמור (בג"ץ 3029/15, פסקה 5). יודגש כי איני מביע עמדה לגופם של דברים בהקשר זה.

העתירה נדחית אפוא על הסף. משלא התבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות .