בג"ץ 6308/21 פלוני נ. בית הדין הרבני האזורי פתח תקוה

השופט ד' מינץ:

עניינה של העתירה בפסק דינו של בית הדין הרבני הגדול בירושלים (תיק 1151744/1) אשר דחה את ערעור העותרים נגד החלטת בית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה, לפיה מנועה עותרת 2 (להלן: העותרת ) להינשא לעותר 1 (להלן: העותר ).

1.

בתמצית שבתמצית, במסגרת הליכי גירושין שהתנהלו בין העותרת לבין בעלה לשעבר (להלן: הגרוש ) בשנת 1993, נקבע ביום סידור הגט בתעודה המכונה "מעשה בית דין" כי העותרת "אסורה לחזור לבעלה וכן אסורה לפלוני [עותר – ד.מ.]". בחלוף השנים, ביקשו העותרים להינשא זה לזו. העותרת טענה כי "הייתה צעירה" ולא הבינה את משמעות הדבר כאשר הסכימה להערה שנכתבה במעשה בית הדין.

2.

ביום 1.11.2017 קבע בית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה כי אין הוא רשאי לבטל דברי בית הדין משנת 1993. עוד ציין כי העותרת אמרה לפניו כי היא נשאלה ביום סידור הגט אם היא מסכימה שתירשם הערה במעשה בית דין כפי שנרשמה והיא הסכימה לכך. טענותיה כיום, אינן מספקות לצורך שינוי החלטת בית הדין.

3.

ערעור שהגישו העותרים על החלטה זו, נדחה בפסק דינו של בית הדין הרבני הגדול. בית הדין הרבני הגדול בציינו כי בחן את כל החומר שבתיק, לרבות הפרוטוקולים בתיק הגירושין, קבע כי אין לקבל את גרסת העותרת המעודכנת. בין היתר התייחס בית הדין לגרסאות השונות שהשמיעו העותר והגרוש במשך השנים ביחס לקשר שבין העותר לעותרת, וכן לבקשה להיתר נישואין שהגישה העותרת בה ציינה כי היא "אסורה" על העותר, הגם כי מחקה מילה זו בשלב מאוחר יותר. יצוין כי לאחר שניתן פסק הדין, הגישו העותרים בקשות שעניינן תיקון פרוטוקול הדיון שהתנהל בבית הדין הרבני הגדול, אשר נדחו.

4.

מכאן לעתירה שלפנינו במסגרתה נטען כי פסק הדין פוגע פגיעה מהותית בעקרון הצדק הטבעי באופן המצדיק התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק. בעיקר מעלים העותרים טענות נגד ההליך שהתנהל בשנת 1993 על בסיסו ניתן "מעשה בית הדין", כאשר לטענתם מדובר בהחלטה שניתנה לאחר שינוי מהותי של ההרכב אשר לא שמע את ההליך כולו, בהתבסס על תשתית רעועה ומוטעית וללא שמיעת עדים. עוד נטען כי הרכב בית הדין הרבני הגדול היה "לעומתי מלכתחילה" וקבע עובדות ללא חקירת הצדדים, וכי ניתן היה להכשיר את הקשר בין העותרים מבחינה הלכתית.

5.

דין העתירה להידחות על הסף. הלכה היא כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי דין של בתי הדין הרבניים. התערבותו מוגבלת למקרים קיצוניים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות חוק המכוונות לבית הדין הדתי או אם נדרש סעד מן הצדק (ראו למשל לאחרונה: בג"ץ 5228/21 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי בנתניה , פסקה 5 (23.8.2021); בג"ץ 4904/21 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול , פסקה 8 (23.8.2021)). המקרה שלפנינו אינו בא בגדר אותם מקרים. הכרעת בית הדין הרבני מעוגנת היטב בחומרים שבתיק, ובכלל זה פרוטוקולי הדיונים ואף בקשת ההיתר לנישואין שהגישה העותרת, כאשר בית הדין נתן דעתו לגרסאותיהם השונות והמשתנות של העותרת והגרוש במהלך השנים באשר למהות הקשר שהיה קיים בין העותר לעותרת. אף בית הדין הרבני הגדול דק פורתא בכל החומר שהוגש לפניו וקבע כי אין כל יסוד לטענת העותרת כי לא ייחסה בשעתו חשיבות להחלטת בית הדין. בית הדין הרבני הגדול אף קבע כי יש רגליים מוצקות לסברה כי הגרוש משקר היום בגרסתו ואף הגיע לכלל מסקנה כי גם העותרת משקרת ודי בשקריה כדי לדחות את ערעורה. לא הונח אפוא כל בסיס כי לעותרת נגרם עוול לפני בית הדין הרבני הגדול.

הלכה למעשה העותרים מבקשים מבית משפט זה להתערב בממצאי מהימנות ועובדה שנקבעו בבתי הדין, אשר ככלל גם ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהם. "מקל וחומר שבית משפט זה, בשבתו כבג"ץ, לא יטה להתעסק בשאלות עובדתיות שכבר נתבררו בערכאה הדיונית, ואושרו על-ידי ערכאת הערעור" (בג"ץ 2385/09 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בת"א , פסקה 8 (8.7.2009)).

עוד לא למותר לציין, כי אין מקום שבית משפט זה יידרש לטענת העותרים כי היה מקום להכשיר את הקשר בין הצדדים מבחינה הלכתית (בג"ץ 875/21 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים , פסקה 10 (25.3.2021)).

העתירה נדחית אפוא.