פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה
לצדק
בג"ץ
5245/10
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופטת א' חיות
העותרים:
1. אמיר אבו רג'ב
2. סועאד יוסף
נ ג ד
המשיבים:
1. שר
הפנים
2. משרד הפנים
3. מנהל מינהל האוכלוסין
עתירה למתן צו על-תנאי ולצו ביניים
בשם העותרים:
עו"ד ויסאם מוקטרן
פסק-דין
השופט א' גרוניס:
1.
עתירה למתן צו על תנאי בה מבוקש לאשר את בקשת העותרים לאיחוד משפחות ולמתן מעמד לעותר 1 (להלן – העותר ) מכוח נישואיו לעותרת 2 (להלן – העותרת ). בית המשפט נתבקש בנוסף ליתן צו ביניים שימנע את גירוש העותר מישראל עד להכרעה בעתירה.
2.
העותר הינו יליד חברון. הוא נישא לתושבת עכו בשנת 1998. בני הזוג התגרשו ביום 6.8.09. בחודש אוגוסט 2008 נשא העותר לאישה את העותרת, אזרחית ישראל, שהינה תושבת הכפר דבורייה. ביום 10.9.09 פנה בא כוח העותר לסניף משרד הפנים, רשות האוכלוסין וההגירה בעפולה בבקשה לחדש את תוקף תעודת הזהות שברשותו. במענה מיום 25.10.09 נאמר, כי העותר קיבל מעמד בישראל מתוקף היותו בן זוג לאזרחית ישראלית ומרגע שפקעו נישואיו הופסק ההליך המדורג. עוד נאמר במכתב, כי על פי "חוק הכניסה והאזרחות מיום 1.8.05" רשאי העותר להגיש בקשה חדשה שתיבחן בהתאם לנהלים. העותר פנה למשרד הפנים בבקשה לקבלת מעמד לבן זוג זר. ביום 15.4.10 ניתנה החלטת לשכת מנהל האוכלוסין בעפולה, לפיה לא ייקבע לעותר תור לשם הגשת בקשה לקבלת מעמד לבן זוג זר, מאחר שבני הזוג אינם עומדים בגדרי התיקון מיום 1.8.05 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן – חוק הוראת השעה ). זאת מן הטעם שבן הזוג (היינו העותר) הינו תושב האזור וגילו נמוך מ-35 שנים. על החלטה זו מלינים העותרים.
3.
בפי העותרים טענה עיקרית אחת. לטענתם, טעה המשיב עת התייחס אל העותר כאל מבקש הפונה בפעם הראשונה לקבלת היתר שהייה וכן טעה משהחיל בעניינו את הוראת סעיף 3 לחוק הוראת השעה. לטענתם, גירושיו של העותר מאשתו הראשונה ונישואיו לעותרת אינם הופכים את העותר למבקש שהייה חדש. מאחר שהעותר שוהה בארץ על פי היתר עוד משנת 1998, הרי שבמועד כניסת חוק הוראת השעה לתוקף היה הוא בעל רישיון לישיבה בארץ במשך כ-5 שנים, כך לטענת העותרים, ולפיכך יש להחיל בעניין זה את הוראת סעיף 4(1) לחוק הוראת השעה. בנוסף נטען, כי החלטת המשיב מיום 15.4.10 חורגת ממתחם הסבירות באשר היא מתעלמת משהותו רבת השנים של העותר בישראל, בה הקים משפחה ועסק; שהייתו הממושכת של העותר בארץ מצביעה על היותו אדם נורמטיבי שאין לגביו מניעה ביטחונית או פלילית שתצדיק אי-מתן היתר שהייה, וכן יוצרת היא ציפייה לגיטימית לקבלת מעמד של קבע אותה יש להביא בחשבון. עוד טוענים העותרים, כי ההחלטה האמורה ניתנה תוך הפרה של חובת ההנמקה וחובת עריכת שימוע; תוך פגיעה בזכות העותרים לחיי משפחה, לשוויון, לפרטיות ולחירות אישית.
4.
דין העתירה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי – פנייה לבית המשפט לעניינים מינהליים. כאמור, מדובר בבקשה למתן מעמד בישראל לעותר, שהינו יליד חברון, מכוח נישואיו לאזרחית ישראל. הסעיף העוסק במתן אזרחות לבעל או לאישה של אזרח או אזרחית מדינת ישראל הינו סעיף 7 לחוק האזרחות, התשי"ב-1952. סעיף 7 הנ"ל כפוף למגבלות ולחריגים הקבועים בחוק הוראת השעה, החל על בקשות של כלל תושבי האזור לקבלת מעמד בישראל. מכאן בקשת העותרים למתן החלטה בעניינם בהתאם לסעיף 4(1) לחוק הוראת השעה כאמור. לבית המשפט לעניינים מינהליים מסורה סמכות מקבילה לדון בעתירות נגד החלטות של רשות לפי סעיף 7 לחוק האזרחות ובהחלטות על פי חוק הוראת השעה (למעט החלטות בהתאם לסעיפים 3א1 ו-3ג לחוק, ולא נטען שבכך מדובר; ראו: חוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 סעיף 5(1) יחד עם פרט 12(2) ופרט 12(3) לתוספת הראשונה). לפיכך, בית המשפט לעניינים מינהליים הוא הערכאה ההולמת לבירור העתירה. מבלי להביע עמדה לגופו של עניין נציין, כי אין נפקא מינה אם עסקינן בהחלטה על פי סעיף 3 לחוק להוראת השעה, או שמא מדובר, כפי שטוענים העותרים, בהחלטה שיש ליתן על פי הוראת סעיף 4(1) כאמור. זו וגם זו מצויות בגדר סמכותו העניינית המקבילה של בית המשפט לעניינים מינהליים ועל כן לא מצאנו מקום להידרש לעתירה ( בג"ץ 7668/08 ראיד אבו חלף נ' שר הפנים
(לא פורסם, 17.11.08); בג"ץ 3215/08 מסעוד פאתנה ג'מיל נ' משרד הפנים
(לא פורסם, 6.7.08)).
5.
העתירה נדחית על הסף בלא שנתבקשה תגובה.
ניתן היום, י' באב התש"ע (21.7.2010).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט ת