בג"ץ 5296/01 סעיד הריש נ. מתכת המוביל בע"מ

המבקש, שנפגע ב תאונת עבודה, הגיש תביעה לבית-המשפט המחוזי בחיפה בגין נזקי גוף שנגרמו לו, ובהסתמך על תקנה 16(ג) לתקנות סדר-הדין האזרחי לא פרט את שווי סכום התביעה בגין נזקו הכללי. בית-המשפט המחוזי קבע דיון לחישובי הנזק בניסיון להגיע להסדר פשרה, והצדדים הגישו את חישוביהם. לאחר שעיין בחוות דעת רפואיות ובנתוני השתכרות המערער, וללא קשר לשאלת החבות שטרם נידונה, הגיע בית-המשפט המחוזי לכלל דעה כי הנזק לא יגיע לסך המתקרב למיליון ש"ח, שהיה במועד הגשת התביעה גדר סמכותו של בית-משפט השלום, והחליט להעביר את התביעה לבית-משפט השלום.

בהנמקתו הטעים בית-המשפט המחוזי כי הגדלת גדר סמכותו של בית-משפט השלום עד לסכומים של 2,500,000 ש"ח מעידה על המגמה להפוך את בית-משפט השלום לערכאת הדיונית המרכזית ועל-רקע זה ראוי הוא שבית-המשפט המחוזי יעביר לבית-משפט השלום תביעות מעין אלו.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, שבגידרה טוען המבקש כי על בית-המשפט המחוזי היה לדון בתביעתו לגופה ולא להעבירה. המבקש טוען כי החלטתו של בית-המשפט המחוזי מנוגדת לתכלית החקיקה שהותירה את ברירת הערכאה כמו גם את האפשרות שלא לפרט את הנזק הכללי בידי התובע; ומנוגדת גם להלכה הפסוקה. המשיבים, מנגד, תמכו את יתדותיהם בנימוקי בית-המשפט המחוזי.

החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור וכאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

בעניין זה כבר נפסק כי הברירה לאיזו ערכאה להגיש את תביעתו נתונה בידי התובע, ואיננה מותנית בהערכות או בקביעות המתקבלות במהלך ההליך השיפוטי, גם כאשר הן משפיעות על הערכת היקף הפיצוי הצפוי. דברים אלו נכונים גם מקום בו הותיר התובע את הסעד המבוקש בלא פירוט, ובחר להגיש את תביעתו לבית המשפט המחוזי, ועל בית-המשפט המחוזי שקנה סמכות עניינית, לדון בתביעה ולא להעבירה. אך ברור הוא, כי מקום בו עשה התובע שימוש לרעה בדרך זו, יכול בית-המשפט להשית עליו תשלום הוצאות משפט או חיוב באגרות בהתאם. ראו רע"א 8735/00 סבח נ' ציון חברה לביטוח , טרם פורסם.

אשר-על-כן הערעור מתקבל, וההחלטה בדבר העברת התביעה לבית משפט השלום מתבטלת.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.