רע"א 8735/00 ידגר סבח נ. ציון חברה לביטוח בע"מ

1.זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת וסרקרוג) בת.א. 702/98 מיום 7.11.00 בה הורתה על העברת הדיון בתובענה שהגיש המבקש לבית משפט השלום בחיפה וזאת מטעמי העדר סמכות עניינית לבית המשפט המחוזי.

2.בהסכמת הצדדים, אני דנה בבקשת רשות הערעור כבערעור לגופו.

3.המבקש הגיש לבית המפשט המחוזי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת עבודה. שוויו של סכום התביעה בגין נזק כללי לא פורט בכתב התביעה בהתאם לתקנה 16(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד1984-. בישיבת קדם המשפט הראשונה החליט בית משפט קמא להעביר את הדיון בתביעה לבית משפט השלום מהטעם כי גם אם תתקבל חוות דעת רפואית המאשרת את הדיון בחוות הדעת שהוגשה מטעם התובע באשר למצבו הגופני, לא תגיע הערכת הנזק הצפוי לסכום המגיע לגדר סמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי.

4.משהותיר התובע את הסעד המבוקש בלא פירוט, כפי שמתירה לו תקנה 16(ג) האמורה לעשות, והגיש את תביעתו לבית המשפט המחוזי, משמעות הדבר היא כי הניח שמדובר בתביעה שהסעד המבוקש בה מצוי בתחום הסמכות העניינית של אותו בית משפט. משעשה כן, קנה בית המשפט המחוזי סמכות עניינית לדון בתביעה ואין הוא רשאי להעבירה לבית משפט השלום רק מפני שהוא סבור כי סכום הפיצוי המוערך שבו עשוי התובע לזכות בסופו של יום לא יעלה על תחום סמכותו של בית משפט השלום. כבר נפסק לא אחת כי בסוג תביעות כאמור, הברירה לאיזו ערכאה להגישה נתונה בידי התובע ואיננה מותנית בהערכות או אף בקביעות המתקבלות במהלך ההליך השיפוטי, העשויות להשליך על הערכת היקף הפיצוי הצפוי (השווה זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהד' 7, עד 174; רע"א 810/94 חמד נ' ג'ואד ואח', תק' עליון 94(1) 1331; ע"א 389/81 פבריקר נ' אליה, פד"י לו(1) 697, 699; גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהד' 5, עמ' 51). על החשש מפני שימוש לרעה בהבאת ענין לבית המשפט המחוזי אף שנושאו מצדיק דיון בבית משפט השלום ניתן לענות בתום ההליך השיפוטי בדרך של הטלת הוצאות או חיוב באגרות גבוהות, אולם לא בדרך של העברת התיק לערכאה אחרת אגב הדיון בתובענה.

5.לאור האמור, הערעור מתקבל וההחלטה בדבר העברת התביעה לבית משפט השלום מתבטלת.

בנסיבות הענין, אין צו להוצאות.