בג"ץ 5361/10 פלוני נ. ראש ממשלת ישראל

השופט א' גרוניס:

1.

עתירה למתן צו על תנאי שעניינה בקשת העותר 1 (להלן – העותר), תושב האזור, כי יינתן לו מעמד של תושב קבע או אישור שהייה קבוע בישראל. הרקע לעתירה הוא הטענה כי אם ישהה העותר באזור, הרי תישקף סכנה לחייו לאור חשדות בדבר שיתוף פעולה עם ישראל.

2.

העותר, יליד 1973, הינו תושב אזור שכם אשר שוהה בישראל מאז אפריל 2002. העותרת 2, אזרחית ישראלית שקיבלה מעמד מתוקף היותה בת של סייען, נישאה לעותר במהלך שנת 2005. לבני הזוג ילד משותף אשר נולד ביום 13.3.08.

3.

ביום 17.9.02 הגיש העותר, יחד עם 13 אחרים, עתירה קודמת במסגרתה ביקש כי תינתן לו תושבות בישראל וכן ביקש סיוע של המדינה בשיקומו (בג"ץ 7907/02 14 פלונים נ' ראש ממשלת ישראל (לא פורסם)). זאת בטענה, כי נשקפת סכנה לחייו משהייה באזור על רקע חשדות לשיתוף פעולה עם גורמי הביטחון של ישראל. ביום 25.3.2010 , בתום הליך משפטי שנמשך שנים לא מעטות, הוחלט לדחות את טענות העותר ולמחוק את העתירה.

4.

הוועדה לטיפול במאוימים של מתאם הפעולות בשטחים (להלן - "ועדת המאוימים") נדרשה מספר פעמים לעניינו של העותר בין השנים 2010-2002, בין היתר בעקבות המלצת בית-המשפט במסגרת בג"ץ 7907/02. בהחלטתה מחודש נובמבר 2009, דחתה הוועדה את בקשתו של העותר להעניק לו היתרי שהייה בישראל הואיל ונקבע כי לא נשקפת סכנה לחייו. עוד נקבע בהחלטת הוועדה, כי מאסרו של העותר על ידי הרשות הפלשתינית, אשר התרחש לפני כ–10 שנים, לא היה על רקע חשדות לשיתוף פעולה עם ישראל כי אם על רקע מעורבותו בעבירות פליליות נגד תושבי הרשות.

5.

ההחלטה הנזכרת עמדה לנגד עיניו של בית-המשפט במסגרת העתירה הקודמת. בית המשפט דחה את הטענות נגד ההחלטה. יוער, כי במסגרת פסק הדין בעתירה הקודמת בוטלו צווי הביניים מכוחם שהה העותר בישראל וניתנו לו שלושים יום להתארגנות טרם יציאה. עולה אפוא, כי העותר שוהה בישראל באופן בלתי חוקי בניגוד להוראת בית המשפט. העותר הגיש ביום 5.5.10 בקשה חוזרת לועדת המאוימים. ביום 23.5.10 ענה יושב ראש ועדת המאוימים לבקשתו החוזרת של העותר. במכתבו לפרקליטו של העותר נכתב כי עניינו של העותר הוחלט על ידי הוועדה בחודש נובמבר 2009 וכי הטענות החוזרות כבר נשקלו על ידה. עוד נאמר במכתב כי ניתן יהיה לפנות שוב לוועדה אם תתקיימנה נסיבות חדשות.

6.

דין העתירה להידחות על הסף. עניינו של העותר נדון והוכרע בפני בית משפט זה בהליך קודם כאמור. עיקר טענותיו של העותר נוגעות לסיכון הצפוי לו באזור.

הן מהוות חזרה על הטענות שהשמיע בעתירתו הקודמת. טענות אלו נבחנו כבר על ידי בית-משפט זה ולא מצאנו כל עילה לדון בהן בשנית.

7.

העתירה נדחית, אפוא, על הסף. העותרים ישאו בשכר טרחת עורך דין בסך 2,000 ש"ח.