בג"ץ 5379/18 חיים כהן נ. המרכז לגביית קנסות

השופטת י' וילנר :

1.

עניינה של העתירה בבקשת העותר כי נורה למרכז לגביית קנסות, הוא המשיב, לפרוס את חובו של העותר ל-32 תשלומים.

2.

העותר, המייצג את עצמו, הורשע בהליך פלילי ובמסגרת גזר הדין בעניינו הוטל עליו תשלום קנס בסך 750,000 ש"ח. נקבע כי על העותר לשלם מחצית מהקנס בתוך שישה חודשים ממועד מתן גזר הדין (9.6.2016), בעודו מרצה תקופת מאסר (להלן: החוב ), ואילו את מחציתו השנייה של הקנס, העותר חויב לשלם לאחר תום תקופת המאסר שנגזרה עליו.

גביית החוב הועברה לטיפול המשיב, ובהחלטה מיום 29.4.2018 קבע המשיב כי העותר יהא רשאי לפרוע את החוב ב-32 תשלומים חודשיים, כל אחד מהם בסך 14,884 ש"ח (להלן: ההחלטה הראשונה ). על פי הסדר תשלומים זה, המשיב עתיד היה לגבות מהעותר סכום של 476,288 ש"ח, בעוד שהחוב עמד באותה העת על סכום נמוך יותר - 250,000 ש"ח בלבד. ככל הנראה, לנוכח הטעות האמורה, בהחלטה עוקבת מיום 1.5.2018, קבע המשיב כי העותר יהא רשאי לפרוס את החוב ל-17 תשלומים בלבד, כל אחד מהם בסך 14,706 ש"ח (להלן: ההחלטה השנייה ).

3.

בעתירתו מבקש העותר כי נורה למשיב לפרוס את החוב ל-32 תשלומים שווים, כפי שנקבע בהחלטה הראשונה, כאשר כל תשלום יעמוד על סך של 7,812 ₪ בלבד, ובסך הכל תיגבה ממנו יתרת החוב בסך 250,000 ש"ח.

4.

בתגובת המשיב נטען כי דין העתירה להידחות על הסף בשל אי מיצוי הליכים וקיומו של סעד חלופי, וכן בהיעדר עילה להתערבות בהחלטה השנייה. לטענת המשיב, העותר טרם מיצה את הליכי ההשגה המינהליים העומדים לרשותו בהתאם להוראות תקנות המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ו-1996 (להלן: תקנות המרכז לגבייה ). כמו כן, נטען כי המשיב פנה לעותר בהצעה לפיה העתירה דנן תיבחן כבקשה נוספת לעיון חוזר בעניינו, וכי ככל שהעותר יהיה מעוניין להשיג על החלטה נוספת שתתקבל בנדון, הוא יוכל לעשות כן באמצעות השגה למנהל רשות האכיפה והגבייה בהתאם להוראותיה של תקנה 18 לתקנות המרכז לגבייה, ואולם, העותר לא נענה להצעה. לגוף העניין נטען כי סכום התשלום החודשי שנקבע בהחלטה השנייה הוא סביר בנסיבות העניין, וכי העותר לא הצביע על עילה להתערבותו של בית משפט זה.

5.

העותר הגיש תשובה לתגובת המשיב ובה טען כי מיצה את ההליכים המינהליים כנדרש וכי כל בקשותיו נדחו. העותר הוסיף כי הפחתת סכום התשלום החודשי נדרשת לשם שיקומו.

6.

דין העתירה להידחות על הסף בהיותה מוקדמת שכן טרם מוצו ההליכים אל מול הרשות המוסמכת .

הלכה היא כי טרם פניית עותר לבית משפט זה, עליו לפעול למיצוי ההליכים אל מול הרשות המנהלית המוסמכת (ראו: בג"ץ 2718/18 פלוני נ' פלוני (29.5.2018); בג"ץ 9659/10 פאטמה עבד אלרחמאן כמיל נ' מדינת ישראל (11.7.2011)). בענייננו, פתוחה לעותר הדרך להשיג על ההחלטה השנייה שהתקבלה בעניינו לפני מנהל רשות האכיפה והגבייה, כאמור בהוראת תקנה 18 לתקנות המרכז לגבייה (ראו: בג"ץ

1452/18 בן בירן נ' רשות האכיפה והגביה - המרכז לגביית קנסות (5.3.2018); בג"ץ 7977/17 דמיטרי נ' המרכז לגביית קנסות (4.6.2018)). חרף טענותיו של העותר בתשובתו בדבר מיצוי ההליכים מצדו, הוא נמנע מפירוט עובדתי בנדון ולא צירף כל אסמכתא התומכת בטענותיו כי מיצה את ההליכים. אשר על כן, יש לדחות כאמור את העתירה על הסף בשל אי מיצוי הליכים.

7.

סוף דבר: העתירה נדחית על הסף.

בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות.