בג"ץ 9659/10 פאטמה עבד אלרחמאן כמיל נ. מדינת ישראל

השופט א' גרוניס:

1.

עניינה העיקרי של העתירה שבפנינו הוא בבקשת העותרת כי משטרת ישראל תנהל חקירה בדבר נסיבות מותו של בעלה המנוח (להלן – המנוח ). כמו כן תוקפת העותרת את ממצאי דו"ח הנתיחה לאחר המוות, שבוצעה בגופת המנוח במרכז הלאומי לרפואה משפטית (להלן - המרכז לרפואה משפטית ).

2.

בחודש אפריל 2008 נמצאה גופתו של המנוח באזור התעשייה במזרח היישוב ברטעה. סמוך לאחר מכן הגיעו אל המקום כוחות משטרה. לאחר חקירה קצרה, סבר קצין החקירות שנכח במקום כי מותו של המנוח לא נגרם כתוצאה מביצוע עבירה. לפיכך, שוחררה גופת המנוח לקבורה. חרף עמדת קצין המשטרה, ביקשו העותרת ובני משפחתה לבצע בגופת המנוח נתיחה על מנת לברר את סיבת הפטירה. משכך, הועברה גופת המנוח אל המרכז לרפואה משפטית, שם היא נותחה ביום 8.4.2008. ממצאי הנתיחה היו שהמנוח נפטר כתוצאה מפגם בלבו. ביתר פירוט נאמר, כי סיבת המוות הינה כשלון לב חריף על רקע מחלה כרונית של שריר הלב. עוד צויין במסקנות הנתיחה, כי על גופת המנוח אותרו פגיעות פיזיות שונות, אך לצד זאת הובהר כי לא מתקיים קשר סיבתי בין פגיעות אלה לבין פטירת המנוח. כשנה וחצי לאחר הנתיחה פנתה העותרת אל המרכז לרפואה משפטית (מכתב מיום 3.9.2009) ואל משטרת ישראל (מכתב נוסף מאותו יום). העותרת טענה, בין היתר, כי נסיבות מותו של המנוח מצביעות על-כך שסיבת המוות לא הייתה טבעית. בעניין זה הדגישה העותרת, כי בימים שקדמו למות המנוח התרחשו מהומות אלימות בישוב ברטעה. עוד עמדה העותרת על אינדיקציות שונות המלמדות, לגישתה, כי מותו של המנוח נגרם כתוצאה ממעשי אלימות שהופנו כלפיו. כך, ציינה העותרת שעל גופת המנוח נמצאו סימני אלימות שונים וכן היא תיארה את המיקום החשוד בו נמצאה הגופה. בהתחשב בטעמים אלה סברה העותרת כי על המרכז לרפואה משפטית לתקן את ממצאי הנתיחה, וכי על המשטרה להמשיך ולחקור את סיבת המוות. כמו-כן ביקשה העותרת כי המשטרה והמרכז לרפואה משפטית יעבירו לעיונה מסמכים שונים הנוגעים לחקירת מותו של המנוח ולנתיחה לאחר המוות.

3.

בתגובתו המנומקת למכתבה של העותרת, עמד מפקד מחוז ש"י של משטרת ישראל על נסיבות מותו של המנוח ועל ממצאי החקירה שנערכה במקום בו נמצאה גופתו (מכתב מיום 30.9.2009). במכתב נאמר, כי אנשי המשטרה שחקרו את מות המנוח הגיעו לכלל מסקנה כי סיבת המוות "אינה אלימות אשר הופעלה כלפי המנוח". עוד צויין, כי מסקנה זו של החוקרים עולה בקנה אחד עם ממצאי הנתיחה לאחר המוות. המרכז לרפואה משפטית הגיב אף הוא למכתבה של העותרת. במכתב מיום 7.1.2010 נאמר, כי ככל שהעותרת סבורה שהמנוח נפטר כתוצאה ממעשה אלימות, עליה להמציא "מסמך מתאים מטעם הרשויות החוקרות". זאת, על מנת שיהיה בידי המרכז לרפואה משפטית "להתייחס לנסיבות החדשות ובמידת הצורך להמציא תוספת לחוות-הדעת" (ההדגשה במקור – א' ג'). בעקבות תגובותיהם המתוארות של המשטרה ושל המרכז לרפואה משפטית, הוגשה העתירה דנא. בעתירה מבקשת העותרת כי המשטרה תחקור את נסיבות מותו של המנוח. עוד מבקשת העותרת להורות למרכז לרפואה משפטית לשנות את סיבת המוות בדו"ח הנתיחה.

4.

דין העתירה להידחות על הסף. כאמור, העתירה דנא תוקפת את החלטת המשטרה שלא לחקור את פטירת המנוח. הפגם המרכזי שנפל בעתירה נעוץ בעובדה שטרם הגשתה לא מיצתה העותרת את מסלול ההשגה הקבוע בחוק ביחס להחלטות מסוג זה. בעניין זה קובע סעיף 64(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן – חוק סדר הדין הפלילי ), כי על החלטה של גוף חוקר שלא להמשיך ולחקור, ניתן לערור בפני הגורמים בפרקליטות המדינה המנויים בסעיף. נוכח העובדה שהעותרת לא פעלה להגשת ערר כאמור, לוקה עתירתה באי מיצוי הליכים (ראו למשל, בג"ץ 1606/06 שאער נ' פרקליטות המדינה , פיסקה ב' (לא פורסם, 27.2.2006)). בנסיבות אלה אין צידוק לכך שבית המשפט הגבוה לצדק יידרש לעתירה. לא ראינו לשנות ממסקנתנו זו אף לאחר שעיינו בתשובת העותרת מיום 21.6.2011, בה התייחסה לטענות הסף שהעלתה המדינה. בתשובתה טוענת העותרת, כי פנייתה למשטרה בדרישה כי תחקור את האירוע הובילה למיצוי ההליכים בעניין נשוא העתירה. מדובר בטענה חסרת בסיס, שדינה להידחות. כאמור, המחוקק התווה בסעיף 64(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי מסלול השגה על החלטת גופי חקירה שלא להמשיך ולחקור עניין מסויים. פנייתה החוזרת של העותרת למשטרה בדרישה כי תחקור את סיבת המוות אינה יכולה להוות תחליף למסלול הערר כאמור. זאת, בוודאי ככל שהדבר נוגע לכלל בדבר מיצוי הליכים טרם הגשתה של עתירה לבית משפט זה.

5.

העותרת מוסיפה וטוענת כי בדו"ח הנתיחה לאחר המוות נפלו פגמים שונים, בעיקר בחלק הנוגע לסיבת המוות. היינו, העותרת תוקפת את מסקנת הגורמים המקצועיים במרכז לרפואה משפטית. בנסיבות העניין, אף טענה זו אינה מצדיקה את התערבותו של בית משפט הגבוה לצדק. כידוע, בית משפט זה אינו נוטה להתערב במסקנותיהם של גורמים מקצועיים מקום בו מדובר בהפעלת שיקול דעת הנוגע לתחום מומחיותם. בצדק רב מציינת המשיבה כי כלל זה מקבל משנה תוקף במקרה דנא, נוכח העובדה שהעותרת מבססת את טענותיה על השערות גרידא. ודוקו: פרט להשערותיה של העותרת באשר לסיבת מותו של המנוח, אשר אינן עולות כאמור בקנה אחד עם עמדת המשטרה בנושא, אין העותרת מצביעה על כל נתון של ממש שעשוי לפגום בתוקף ממצאי הנתיחה. בהתחשב בטעמים אלה מתבקשת המסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף בהיעדר עילת התערבות במסקנות הגורמים המקצועיים במרכז לרפואה משפטית.

6.

בשולי הדברים יצוין, כי בד בבד עם הגשת העתירה ביקשה העותרת צו ביניים המורה למשטרה ולמרכז לרפואה משפטית להעביר לעיונה מסמכים הנוגעים למות המנוח. מתגובת המשיבה לעתירה עולה, כי בחודש פברואר 2010 הועברו לבא-כוח העותרת מסמכים שונים על ידי המכון לרפואה משפטית. אשר לחומר החקירה, הודיע מפקד מחוז ש"י של משטרת ישראל לעותרת כי בא-כוחה יוכל לעיין בחומר בכפוף להצגת ייפוי-כוח (המכתב מיום 30.9.2009). כנראה שבא כוחה של העותרת לא פעל מאז בעניין. מנתונים אלה עולה כי דרישת העותרת לעיין במסמכים הנוגעים למותו של המנוח מיצתה עצמה זמן רב לפני הגשת העתירה. די בכך כדי להסביר מדוע לא היה ממש בבקשה לצו ביניים.

7.

בטרם סיום נעיר, כי לוח הזמנים העולה מן הנתונים מעלה ספק גדול אם קיימת כלל הצדקה שבית משפט זה יקדיש את משאביו המוגבלים לסוגיה המועלית בעתירה. המנוח נפטר בחודש אפריל 2008. הפנייה הראשונה של העותרת למשטרה ולמרכז לרפואה משפטית הייתה בחודש ספטמבר 2009. העתירה הוגשה בחודש דצמבר 2010. משהעותרת לא פעלה בזריזות בפניותיה לרשויות, אין לכאורה סיבה שבית משפט זה יתערב עתה בהחלטות המינהליות עליהן משיגה העותרת.

8.

העתירה נדחית על הסף. ממילא נדחית הבקשה למתן צו ביניים. העותרת תישא בשכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ש"ח.