בג"ץ 5472/12 סידי קליין נ. משרד התמ"ת

השופט ע' פוגלמן:

העתירה שלפנינו מופנית נגד פסקי דינם של בתי הדין האזורי והארצי לעבודה שניתנו ביחס לסכסוך שבין העותרת 1 לבין המשיבות 6-5. כן מעלה העתירה טענות ביחס לסעיף 10 לחוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב-2002 (להלן: חוק הודעה לעובד ) וחוק הגנת השכר (תיקון מס' 24), התשי"ח-1958 (להלן: התיקון לחוק הגנת השכר ). בד בבד עם הגשת עתירה זו הוגשו בקשות למתן צווי ביניים.

1.

העותרת 1 (להלן: העותרת )

עבדה אצל המשיבה 5 (להלן: אלטשולר שחם ) החל משנת 1995 כסוכנת וכמשווקת. תפקידה היה גיוס ושימור לקוחות לטובת אלטשולר שחם, במטרה שאלו ישקיעו בה את כספם. תנאי עבודתה של העותרת באלטשולר שחם סוכמו בעל-פה. בשנת 2003 הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים, ובהמשך לכך שולמו לעותרת פיצויי פיטורים. חרף זאת המשיכה העותרת בעבודה מול אלטשולר שחם, באמצעות חברה שבבעלותה ושבשליטתה (היא העותרת 2), עד לניתוקם הסופי של היחסים בין הצדדים בשנת 2005. עם תום היחסים בין הצדדים הגישה העותרת תביעה למתן צו חשבונות נגד אלטשולר שחם לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו. במסגרת זו נתבקשו פרטים על אודות הכנסותיה של אלטשולר שחם מעמלות שונות שקיבלה, על-פי הנטען, מלקוחות שגייסה העותרת. בית הדין האזורי דחה את מרבית טענות העותרת ביחס לעסקאות שבהן היתה מעורבת, אך הוציא מלפניו צו למתן חשבונות ביחס לחשבונות המעידים על תשלום עמלות ששולמו לאלטשולר שחם לעניין עסקה אחת. ערעורה של העותרת על פסק דין זה התקבל חלקית, ובית הדין הארצי לעבודה הורה על הוצאת צו למתן חשבונות גם ביחס לעסקה נוספת – עסקה שבוצעה עם חברת "ארית" (להלן: עסקת "ארית "), אשר לגביה נפסק כי העותרת זכאית לעמלת תיווך בסך 2.5%. להשלמת התמונה יצוין כי ביום 5.7.2011 הגישה העותרת תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו נגד אלטשולר שחם בדרישה להשלמת פיצויי פיטורים ורכיבים אחרים.

2.

ככל שניתן להבין מהעתירה – האוחזת לא פחות מ-85 עמודים ונספחים לרוב, ומנוסחת באופן המקשה לבור ממנה את הטענות המשפטיות – העותרת, שאינה מיוצגת, מלינה על קביעת בית הדין האזורי לעבודה שלפיה משנת 2003 שימשה סוכנת של אלטשולר שחם, שכן לשיטתה יש להגדירה כ"יזמית". כן גורסת העותרת כי יש לזכותה בנתח מהכנסות אלטשולר שחם שנתקבלו מן הלקוחות שגייסה משך כל "חייהם" כלקוחות; וכי גובה העמלה הנכון שלה היא זכאית מעסקת "ארית" הוא שליש משוויה של העסקה, ולא 2.5% כפי שנקבע. בעניין זה אף נתבקש צו ביניים. כן נתבקש צו ביניים כלפי בית הדין האזורי לעבודה, על-מנת שזה יימנע מ"ניהול משפט בשלישית", כהגדרת העותרת, ויעניק לה פיצויי פיטורים בהתאם לחישוב שערכה בתביעתה. בפי העותרת טענות גם ביחס לחוק הודעה לעובד ולחוק הגנת השכר. לדבריה, חוקים אלו מפלים בין עובדים "ותיקים" ל"חדשים" הן לעניין חובת המעביד למסור לעובד הודעה בכתב, המפרטת את תנאי עבודתו (סעיף 10 לחוק הודעה לעובד), הן לעניין היפוך נטל ההוכחה במצב שבו לא נוהל פנקס שעות עבודה (סעיף 26ב לחוק הגנת השכר). על כן מבקשת העותרת כי נורה על ביטול סעיף 10 לחוק הודעה לעובד, ועל תיקונו והרחבתו של סעיף 26ב לחוק הודעה לעובד.

3.

אלשטולר שחם סבורה כי יש לדחות את העתירה. לעמדתה, העתירה נעדרת בסיס עובדתי או משפטי; בטרם הגשתה לא מוצו ההליכים המתאימים; לוקה בשיהוי, שכן הוגשה קרוב לשנה לאחר מתן פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה; אינה מגלה עילה להתערבות בהחלטות בית דין לעבודה בהתאם להלכה הפסוקה; ומנוסחת בצורה המקשה על הבנת הסעדים המתבקשים בה ועל בירור טענת העותרות. לגופו של עניין נטען כי העותרת אינה זכאית לזכויות לאחר סיום ההתקשרות עם אלטשולר שחם, וכי אין להתערב בהחלטת בית הדין באשר לעמלה בגין עסקת חברת "ארית". המשיבים 4-1 טוענים אף הם כי דין העתירה להידחות. בתגובתם המקדמית נטען כי אין עילה להתערבות בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, וכי דין העתירה להידחות לגופה בהיות ההסדרים החקיקתיים שעליהם מלינה העותרת הסדרים אשר מאזנים כראוי בין האינטרסים השונים שבבסיס החוקים האמורים.

4.

לאחר שבחנו את העתירה על צרופותיה וכן את תגובות המשיבים, הגענו לכלל מסקנה כי דינה להידחות. טענות העותרת מופנות בעיקרן נגד קביעות בית הדין הארצי לעבודה. הלכה היא כי בית משפט זה יתערב בהכרעות בית הדין לעבודה רק בהתקיים שני תנאים מצטברים: טעות משפטית מהותית בפסק הדין מושא העתירה, וקיומן של נסיבות שבהן שורת הצדק מחייבת התערבות שיפוטית בהכרעה (בג"ץ 6522/06 כוכבי נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים , פסקה 17 (לא פורסם, 22.4.2009); בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, ירושלים , פ"ד מ(1) 673, 693 (1986)). בענייננו, לא הוכח כי נפלה טעות – לא כל שכן מהותית – בקביעות בתי הדין לעבודה, או כי הצדק מחייב התערבות שיפוטית. טענות העותרת ביחס למעמדה באלטשולר שחם ובעניין גובה העמלות המגיעות לה מן העסקאות השונות בהן נטלה, לכאורה, חלק – הן ערעוריות במובהק. כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על בית הדין הארצי לעבודה (בג"ץ 7033/12 צברי נ' בית הדין הארצי לעבודה , פסקה 7 (לא פורסם, 9.10.2012)). אשר לעניין פיצויי הפיטורים – כעולה מהעתירה עצמה, סוגיה זו נידונה בימים אלה לפני בית הדין האזורי לעבודה, והדיון בה טרם הושלם. משכך, ממילא מדובר בעתירה מוקדמת בכל הקשור לעניין זה (ראו: בג"ץ 1939/12 מרנין נ' אס.ג'י.די. הנדסה בע"מ , פסקה 3 (לא פורסם, 11.3.2012)). בצד האמור, לא מצאנו להידרש לטענות העותרת העוסקות בחוק הודעה לעובד ובחוק הגנת השכר. ככל שהטענה לפיה יש לבטל את סעיף 10 לחוק הודעה לעובד נוגעת להליך שהתנהל בעניינה של העותרת בבתי הדין לעבודה, הרי שהיה עליה להעלותה במסגרת ההליכים שם. באשר לסעד שעניינו "תיקון" החקיקה המבוקש, כבר נפסק כי בית משפט זה אינו מורה לכנסת לתקן את חוקיה: "היוזמה לתיקון חוק מצויה בסמכותן של הרשות המבצעת והרשות המחוקקת וזו תורת הפרדת הרשויות וביזור הסמכויות. אם מבקשת היא העותרת כי ייעשה לתיקון חוק יסודות התקציב – או כל חוק אחר – לתיקון ההפליה, חייבת היא למצוא סעד ומזור ברשות המחוקקת או ברשות המבצעת. לא בבית משפט" (בג"ץ 5677/04 עמותת "אלערפאן" נ' שר האוצר (לא פורסם, 16.3.2005)). ממילא ניסוחן של הטענות המכוונות לחקיקה הראשית האמורה אינו ברור, עד כי קשה להידרש אליהן לגופן (השוו: בג"ץ 8781/11 פלוני נ' מפקד תחנת משטרת אשדוד , פסקה 7 (5.4.2012)).

אשר על כן, העתירה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.