בג"ץ 5496/05 חוטבא עפיף (המכונה "דושי") נ. בית הדין הארצי לעבודה,ירושלים

מפורטת לפיה נדחתה הבקשה לביטול הצו שניתן במעמד צו אחד והתקבלה בקשת המשיבה 3 למתן צו כינוס נכסים. בהחלטתו נדרש בית הדין גם לטענות העותרים בדבר חוסר האובייקטיביות של הכונס שמונה וכן חייב את המשיבה 3 בהמצאת ערבות אישית ללא הגבלת סכום של אחד מבעלי המניות או מנהליה, כבטוחה ריאלית לגבי כל נזק שעשוי להיגרם לעותרים ולמשיב 4 כתוצאה מן הצו, וזאת בנוסף לערבון שנקבע בהחלטה קודמת.

בקשת רשות ערעור שהגישו העותרים לבית הדין הארצי לעבודה נדחתה אף היא, מן הטעם שככלל, אין בית הדין הארצי לעבודה, כערכאת ערעור, נוהג להתערב בהחלטות בית הדין האזורי לעבודה שעניינן מתן סעדים זמניים, אלא אם כן שיקול דעתו של בית הדין הופעל שלא כהלכה, ולא נמצא כי המקרה דנן מצדיק חריגה מכלל זה.

בקשה לעיון חוזר שהוגשה לבית הדין האזורי לעבודה על ידי העותרים והמשיב 4, נדחתה.

3.העותרים טוענים, כי בהחלטותיהן של ערכאות בתי הדין לעבודה נפלו טעויות משפטיות מהותיות המביאות לקיפוחם ומצדיקות התערבות בית משפט זה. בעיקר מכוונים הם לכך שלטענתם, אין תביעה תלויה ועומדת נגדם, בגדרה הם יוכלו להביא לביטול צו כינוס הנכסים שהוצא נגדם ולהוכיח כי פעולות המשיבה 3 נגדם מטרתן לסלקם משוק החטיפים בארץ. במצב זה, טוענים הם, הופך הצו שניתן נגדם, הלכה למעשה, לקבוע. כן טוענים העותרים לחוסר תום לב של המשיבה 3 בהליך ולהתעלמות בית הדין האזורי לעבודה ממסמכים שהוגשו על ידם.

4.המשיבה 3 טוענת בתגובתה, כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת אי-ניקיון כפיים. טענה זו מתייחסת לטענת העותרים כי בית הדין האזורי לעבודה לא נתן דעתו לתצהירו ולחוות דעתו של מר אריה גלבוע (להלן: גלבוע ), דבר שתרם לתוצאה הקשה מבחינתם. המשיבה 3 גורסת, כי תצהירו של גלבוע צורף אך לסיכומיהם של העותרים בפני בית הדין האזורי לעבודה ולא עמד בפני בית הדין במועד הדיון בפניו. בדומה, היא טוענת, חוות דעתו של גלבוע לא הוגשה לערכאות הקודמות. מסמכים אלה לא הוגשו לטענת המשיבה 3 כדין ואף על פי כן הלינו העותרים על "התעלמות" בית הדין האזורי לעבודה מהם, ועל כן לוקה לטענתה העתירה בחוסר ניקיון כפיים. המשיבה 3 סבורה כי דין העתירה להידחות על הסף גם מכיוון שאין העתירה מגלה עילה להתערבות, בציינה כי טענות העותרים הן בעלות אופי ערעורי ואינן מצביעות על טעות מהותית בעלת חשיבות כללית. כן מוסיפה המשיבה 3 כי בניגוד לטענת העותרים, ניתן צו הכינוס במסגרת תביעה קיימת ועל כן אין לדידה יסוד לטענות העותרים בעניין זה.

המשיב 4 מצטרף בתגובתו לטענות העותרים בציינו, כי גם נגדו הוצא לבקשת המשיבה 3 צו כינוס על ידי בית הדין האזורי ובקשת רשות ערעור שהגיש לבית הדין הארצי נדחתה אף היא. בתגובתו הוא טוען לפגמים במינוי כונס הנכסים ובתפקודו של הכונס.

5.כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על הכרעותיו של בית הדין הארצי לעבודה ונוקט ריסון רב בהתערבות בנושאים שנידונו בפני בית הדין לעבודה בתחום סמכותו הייחודית. ההתערבות בנושאים אלה מוגבלת לאותם מקרים בהם מתקיימים שני תנאים מצטברים: קיומה של טעות משפטית מהותית וכן כי הצדק מחייב התערבותו של בית משפט זה לאור נסיבותיו של הענין (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד מ(1) 673, 693). בנוסף, וככל שמצומצמת היא התערבותו של בית משפט זה בהכרעות בית הדין לעבודה, מצומצמת היא אף יותר כאשר בהחלטות על סעדי ביניים מדובר, ובפרט כאשר ההליך בפני בית הדין הארצי לעבודה הינו הליך של בקשת רשות לערער (ראו: בג"ץ 7331/03 כנעאני נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים תק-על 2003(3) 932 (2003) ; בג"ץ 11869/04 סיאם נ' המוסד לביטוח לאומי תק-על 2005(1) 2031 (2005) ; בג"ץ 6927/03 מינס נ' בית הדין הארצי לעבודה תק-על 2003(3) 533 (2003)).

לא מצאנו כי העתירה מגלה עילה להתערבותנו. העותרים העלו טענותיהם בפני ערכאות בתי הדין לעבודה ואלה נבחנו והוכרעו בהחלטות מנומקות. הטענות מכוונות נגד החלטת ביניים של בית הדין האזורי לעבודה, אשר נבחנה גם על ידי ערכאה נוספת, בית הדין הארצי לעבודה, שסבר כי החלטת הערכאה הדיונית מאזנת כראוי בין האינטרסים של הצדדים וכי לא נתגלה פגם משפטי המצדיק התערבות. עמדתו מקובלת עלינו. העותרים מבקשים כי נתערב בהחלטתו של בית הדין האזורי לעבודה בחולקם על העובדות שהיוו בסיס להחלטת בית הדין. כידוע, השגות על קביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית אינן כאלה שערכאת הערעור נוטה להתערב בהן, ובוודאי שאין בהן כדי להצדיק התערבותו של בית משפט זה בהחלטת בית הדין לעבודה, היות שאין בהן כל חשיבות החורגת מעניינם של הצדדים הישירים לסכסוך. מטעמים אלה לא ראינו להידרש לטענות בדבר חוסר ניקיון הכפיים, הגם שנראה כי התנהלותם של העותרים בהקשר זה אינה נקיה מספקות.

העתירה נדחית.