בג"ץ 5514/16 תנועת אומץ נ. היועץ המשפטי לממשלה

1.בעתירה שלפנינו עתרה העותרת לצווים על תנאי שיורו למשיבים להתייצב וליתן טעם:

(א)

מדוע לא תבוטל החלטתו של המשיב 1 בעניינה של המשיבה 5, כעולה ממכתבו של המשיב 1, למשיבים 2 ו-6 מיום 28.1.2016, בנושא מדיניות התערבות הפרקליטות בתצהירים ועדויות מומחה מטעמם, וזאת על בסיס פרשת תצהירו של המשיב 4 (להלן יכונה: הראש הראשון של העתירה ).

(ב)

מדוע לא תבוטל קביעתו של המשיב 1, כי אין באופן ודרך התנהלות הפרקליטות משום פגיעה בסדרי מינהל תקין, וכי מותר לפרקליטות, כך על פי קביעתו של המשיב 1, להידבר עם עדים, ולדרוש מהם לשנות את תצהיריהם, הניתנים לבתי המשפט, על סמך מומחיותם או מקצועיותם (להלן יכונה: הראש השני של העתירה ).

(ג)

מדוע לא ייקבע ומדוע לא יפורש מסמך העקרונות שנחתם בין המשיב 1 למשיבה 3 ביום 16.9.2013 באופן שאינו יוצר כפיפות מקצועית של המשיבה 6 למשיב 1 (להלן יכונה: הראש השלישי של העתירה ).

2.בדיון שהתקיים לפנינו ביום 14.2.2017 הבהרנו לצדדים כי לטעמנו הדיון בראש השלישי של העתירה התייתר, וזאת נוכח חקיקתו וכניסתו לתוקף של חוק נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, התשע"ו-2016, שפורסם בספר החוקים ביום 11.8.2016 (להלן: חוק הנציבות ). חוק הנציבות יצר מצב נורמטיבי חדש, וביטל את המצב הנורמטיבי הקודם שמכוחו פעלה נציבות הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות, כיום נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות (להלן: הנציבות ). סעיף 9 לחוק הנציבות קובע במפורש כי "אין על הנציב ועל עובדי הנציבות מרות בעניין מילוי תפקידיהם לפי חוק זה, זולת מרותו של הדין". מכאן, שהראש השלישי של העתירה, שעסק בשאלת כפיפותה של הנציבות ליועץ המשפטי לממשלה בהתאם למצב הנורמטיבי שקדם לחוק הנציבות, הפך תיאורטי. כידוע, בית משפט זה אינו דן בעתירות תיאורטיות אלא במקרים חריגים, שזהו אינו אחד מהם [בג"ץ 6055/95 צמח נ' שר הביטחון , פ"ד נג(5) 241, 250 (1999); בג"ץ 1181/03 אוניברסיטת בר-אילן נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד סד(3) 204 (2011)].

3.אשר לשני הראשים הראשונים של העתירה, לאחר שקראנו את כתבי הטענות ושמענו את טענות הצדדים בעל-פה, החלטנו ליתן צו על תנאי כדלקמן:

(א)

מדוע לא יוציא היועץ המשפטי לממשלה הנחיה המופנית למייצגי המדינה בערכאות, אשר מתווה את המותר והאסור בעניין תצהירים המוגשים מטעם גורמים המיוצגים על ידי הפרקליטות בהליכים משפטיים שונים, ובכלל זה ביחס לנוסחים של תצהירים אשר לשיטת הפרקליטות סותרים את עמדתה של המדינה כפי שהיא מובאת באותו הליך משפטי. במסגרת זאת יתייחס היועץ המשפטי לממשלה להבחנה בין תצהיר שטרם נחתם ואומת לבין תצהיר שנחתם ואומת, ככל שיש נפקות להבחנה זו לשיטתו.

(ב)

מדוע לא תבוטל קביעתו של המשיב 1, לפיה מותר לפרקליטות, כך על פי קביעתו של המשיב 1, להידבר עם עדים, ולדרוש מהם לשנות את תצהיריהם, הניתנים לבתי המשפט, על סמך מומחיותם או מקצועיותם.

4.תצהיר התשובה לצו על תנאי יוגש בתוך 60 ימים.