בג"ץ 5516/07 iosebashvili liana נ. מדינת ישראל משרד הפנים

השופט א' רובינשטיין:

א.

עניינה של העתירה בבקשת העותרת להורות למשיב ליתן טעם מדוע מונע הוא מהעותרת לקבל אשרת עולה, אף שלטענתה זכאית היא לה מכוח חוק השבות, ובבקשת העותרת ליתן צו ביניים האוסר על המשיב לגרשה מן הארץ עד למתן החלטה בעניינה.

ב.

העותרת, אזרחית גיאורגיה שנולדה לאב יהודי ולאם לא יהודיה, הגיעה לארץ באשרת תייר ביום 24.2.02. לטענתה, במהלך ביקורה החליטה להשתקע בארץ, ולשם כך הגישה בקשה לקבלת מעמד חוקי בישראל למשרד המשיב בחיפה, בצירוף מסמכים המאשרים כי אביה יהודי ושבישראל מתגוררים בני משפחתה. בעתירה נטען, כי ממועד הגשת הבקשה פנו העותרת ובני משפחתה "עשרות פעמים" למשיב על מנת לברר מה עלה בגורל הבקשה, אך נאמר להם כי "העניין בטיפול". ביום 10.4.07 פנה בא כוח העותרת למשיב על מנת לברר את עניינה. בתשובה מיום 19.4.07 הודיע המשיב כי בקשת העותרת לא אותרה, ואם מצוי בידיה אישור להגשתה עליה להציגה בפניו, ולא - עליה לצאת מיידית מהארץ. ביום 1.5.07 פנה בא כוח העותרת למשיב בציינו כי שם משפחתה של העותרת הוא "יוסבאשווילי" ולא "איזבאשווילי" – כפי שנכתב בתשובה מטעם המשיב.

ג.

בעתירה נטען , כי סירובו של המשיב לדון בפניותיה של העותרת, תוך שהוא מעוות את שם משפחתה, הוא בלתי סביר ומנוגד לכללי הצדק הטבעי. נטען כי בשל שהייתה בארץ בהמתינה לטיפול בבקשתה, איבדה את כל שהיה לה בגיאורגיה; גירושה מהארץ יגרום לה נזק נפשי וכלכלי בלתי הפיך.

ד.

בתגובת המשיב מיום 26.7.07, נטען כי העתירה מוקדמת, לוקה באי מיצוי הליכים ועליה להידחות על הסף . נטען, כי העותרת לא הוכיחה שפנתה לרשויות המוסמכות טרם פנייתה לבית המשפט.

ה.

נוכח תשובת המדינה, נתבקשה העותרת בהחלטה מיום 29.7.07 להודיע אם עודנה עומדת על עתירתה. ביום 31.7.07 הודיעה העותרת כי אין בכוונתה למחוק את העתירה.

ו.

לאחר העיון בעתירה, נמצא כי אין מקום לקבלה. לעתירה לא צורפה כל אסמכתא לתמיכה בטענה לפיה פנו העותרת ובני משפחתה למשיב, קרי, לא הונחה תשתית עובדתית מינימלית באשר לנטען. על הטוען כי הוא וקרוביו פנו למשרד הפנים "עשרות פעמים" (סעיף 7 לתצהיר), לציין מועדים, שמות פקידים וכדומה כדי שניתן יהא להידרש לכך באופן רצוני. אף שמות הקרובים שפנו, כנטען, אינם מוזכרים (ראו בג"צ 7240/01 איונוב נ' משרד הפנים (לא פורסם); בג"צ 1362/05 שחאדה חסן מוחמד אברהים נ' שר הפנים (לא פורסם)). ואף בהנחה כי היו פניות ולא טופלו, במקום הגשת העתירה היה על בא כוח העותרת להנחותה לשוב ולפנות למשיב ולהגיש בדחיפות את בקשתה על כל מסמכיה, כדי למנוע טענה ומענה. כזאת לא נעשה. פשיטא, כי על העותרת למצות את ההליכים המינהליים העומדים לרשותה בטרם פניה לבית המשפט (בג"ץ 2624/97 ידיד נ' ממשלת ישראל , פ"ד נא(3) 71,

82). למען הסדר הטוב יצוין, כי העותרת הוצגה בעתירה כ"יהודיה", אך בנשימה אחת כבת לאב יהודי ולאם לא יהודיה. המשמעות היא, כי אינה יהודיה בהתאם להגדרה שבסעיף 4ב' לחוק השבות, תש"י-1950, ומשאלתה יסודה בסעיף 4א(א) לחוק – ילד של יהודי. מכל מקום, כך או אחרת, גם לעתירה עצמה לא צורפו כל מסמכים של ממש המאששים את הנטען.

ז.

אין בידינו איפוא להיעתר לעתירה.