בג"ץ 5518/12 פלוני נ. מתאם פעולות הממשלה בשטחים

השופט נ' הנדל:

1.

מונחת לפנינו עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בגדרה מתבקש המשיב לבוא וליתן טעם "מדוע לא ינפיק לעותר היתרי כניסה ושהייה בישראל, אשר יחודשו מעת לעת עד אשר תוסר הסכנה הצפויה לו בשטחי הרשות הפלסטינית".

2.

על פי הנטען בעתירה, מזה שנים מספר מסייע העותר למשטרת ישראל באיתור מפירי סדר ועבריינים בתחום הרכוש והסמים. בתמורה לכך, על פי הנטען, הובטח לעותר כי "יסייעו בידו ככל שיצטרך וידאגו לו לקבלת היתרי שהייה בישראל". הוסף כי העותר מסר מידע אודות עבירות ועבריינים בתחום הרכוש והסמים, וכי המידע שמסר הוביל ללכידת סוחרי סמים ולמניעת פעילות חבלנית עוינת. כעבור זמן, כך נטען, התעורר חשד בקרב תושבי איזור מגוריו של העותר לפיו האחרון מסייע לכוחות הביטחון הישראליים. כיום שוהה העותר בישראל.

לאחר שלטענתו מפעיליו התכחשו לשירותו, פנה העותר ביום 23.1.2012 לוועדת המאוימים וביקש שתורה על הנפקת היתרי שהייה מתחדשים. במשך כחצי שנה לא נענו פניותיו של העותר. על פי טענתו, ביום 11.7.2012 נמסר לו על ידי רכז הוועדה כי אין חדש בעניינו וכי לא צפויה להינתן החלטה בששת החודשים הקרובים, וזאת בשל פניות רבות של תושבי הר חברון לוועדת המאוימים. במצב זה, החליט העותר להגיש עתירתו זו.

לטענת העותר התנהגותו של המשיב נגועה בחוסר סבירות קיצוני, שעה שהחזרתו של העותר לשטחים תגבש סכנה מיידית וממשית לחייו. כך גם היעדר מענה מנומק לפניותיו של העותר, והטיפול האיטי בהן, מפר את חובתן של הרשויות בטיפול בעניינו תוך "זמן סביר". ברמה הכללית נטען כי התנהגות המשיב לוקה בהיעדר מידתיות, ופוגעת בזכויותיו מכוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

במסגרת התיק, ניתן צו ארעי במעמד צד אחד לפיו יימנע המשיב מהרחקת העותר משטחי המדינה, עד למתן החלטה אחרת. ביום 25.7.2013 הגיש המשיב הודעת עדכון, ולפיה עניינו של העותר הועלה ביום 2.7.2013 לדיון בפני ועדת המאוימים. כן מסר המשיב בהודעתו כי הוועדה פנתה לעותר בבקשה למסור פרטים נוספים, וכי לאחר שיועברו הפרטים תקיים הוועדה דיון משלים.

1.

לאחר שעיינו בעתירה ובתגובת המשיב, ולנוכח ההתפתחויות שצוינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות בהיותה מוקדמת. כאמור, בקשתו של העותר תלויה ועומדת בפני ועדת המאוימים. הוועדה קיימה ישיבה אחת, וצפויה לקיים ישיבה נוספת לאחר קבלת פרטים משלימים. במצב זה, שעה שטרם ניתנה החלטתה הסופית של ועדת המאוימים, הרי שעתירתו של העותר מוקדמת היא (השוו: בג"ץ 5635/11 פלונים נ' משרד הביטחון (1.9.2011); בג"ץ 496/11 שריתח נ' מדינת ישראל (16.2.2011)).

ואולם, אין להקל ראש במצבו העדין הנטען של העותר. במובן זה, יש להפנות לאמור בסעיף 5 לתגובת המשיב: "באפשרותו של העותר לפנות לקצין המאוימים במת"ק הרלוונטי בבקשה למתן סעד ביניים עד לקבלת החלטתה הסופית של הוועדה בעניינו (וראו גם בג"ץ 5931/12 סלאימה נ' שר הפנים (21.8.2012)). כמובן שאין בפסק דין זה כדי למנוע מהעותר להשיג כדין על החלטה מנהלית סופית שתינתן בעניינו, ככל שיהיה בכך צורך.

2.

העתירה נדחית. הצו הארעי שניתן במסגרת הליך יעמוד לתוקפו למשך 10 ימים מעת מתן פסק הדין, על מנת שיתאפשר לעותר למצות את זכויותיו.