פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
5521/07
בפני:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העותרת:
מריה גבריאלה גיורלאו
נ ג ד
המשיב:
שר הפנים
עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לצו ביניים
בשם העותרת:
עו"ד גוילי יוסף
בשם המשיב:
עו"ד חלאוה ורד
פסק דין
השופט א' רובינשטיין:
א.
העותרת (ילידת 1978) אזרחית ארגנטינה, הגיעה לישראל כתיירת בשנת
1997, ובשנת 1999 נישאה בקפריסין לאזרח ישראלי – נישואין בעקבותיהם החלה בהליך
המדורג לקבלת אזרחות. בהמשך (בשנת 2006) התערערו היחסים בין העותרת ובעלה – ולאחר
שהעותרת הביאה עובדה זו לידיעת גורמי המשיב הופסק ההליך, והעותרת התבקשה לעזוב את
ישראל, בנימוק שלפי מדיניות המשיב, "במקרים בהם פקע קשר הנישואין במהלך תקופת
ההסדר המדורג, בטרם ניתן לזר מעמד של תושב קבע, לא מוארכת אשרת השהייה". כלפי
החלטה
זו הוגשה העתירה שלפנינו, בה נטען, כי ללא קשר למצב הקשר עם בן זוג ישראלי שעמו היא חיה כיום – היתה העותרת זכאית לאזרחות כבר בשנת 2004. עוד נטען, כי את כל חייה הבוגרים עשתה העותרת בישראל, וכי היא מצויה כאמור בקשר זוגי עם אזרח ישראלי אחר – איתו בכוונתה להינשא לאחר הסדרת הפרידה מבעלה.
ב.
בתגובת המשיב (מיום 5.10.08) נטען לקיומו של סעד חלופי בבית המשפט לעניינים מינהליים. נטען, כי כיום אין לעותרת טענה מכוח סעיף 7 לחוק האזרחות, תשי"ב-1952 (שעניינו "התאזרחות של בעל ואשה"), ומ דובר איפוא בעתירה לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 – המצויה בסמכות בית המשפט לעניינים מינהליים (בג"ץ 1497/02 בורנאה נ' שר הפנים (לא פורסם)). עוד נטען, כי דין העתירה להידחות גם לגופה – שכן נישואין לאזרח אינם מקנים כשלעצמם זכות לאזרחות, ורק בתום תקופת המבחן – שלאורכה על עילת היסוד להתקיים – מוענקת אזרחות. הוטעם, כי גם סעיף 7 לחוק האזרחות וגם סעיף 5 לחוק הכניסה לישראל אינם מעניקים מעמד אוטומטי – ולמשיב שיקול דעת, שבנסיבות העותרת מורה לכיוון שלילת מעמד.
ג.
אין בידינו להיעתר למבוקש, בשל קיומו של סעד חלופי בבית המשפט לעניינים מינהליים. הכרעה זו אינה פשוטה – כיון שעמדת המשיב לא נדרשה לטענת העותרת לפי סעיף 7 לחוק האזרחות; במסגרתה נטען, כי לפי נהלי המשיב התגבשה הזכאות כבר בשנת 2004, והמשיב פעל "שלא בהתאם לנוהל ועיכב את מתן האזרחות". טענה מעין זו לא היתה על הפרק כמסתבר בפרשת בורנאה שאליה הפנה המשיב. יתכן איפוא – וכמובן אינני קובע מסמרות – שיש מקום להידרשות גם לחוק האזרחות, שבמועד הגשת העתירה לא היה בסמכות בית המשפט לעניינים מינהליים. ועם זאת, דומה שעיקר הטענה בעתירה נוגע להסדרת מעמדה של העותרת נוכח השתקעותה הממושכת בישראל, לרבות הקשר הזוגי החדש בו היא מצויה, כנטען. עניין זה נשלט על ידי חוק הכניסה לישראל, שהוא בסמכות בית המשפט לעניינים מינהליים (בג"צ 5866/05 אלעיאס נ' משרד הפנים (לא פורסם); בג"צ 5951/05 שמיס נ' שר הפנים (לא פורסם)), והוא גם ערכאה מתאימה יותר לבירור פרטני כאמור. נציין עוד, כי החל מיום 2.3.08 מסורה הסמכות לדון בעתירה מינהלית שביסודה סעיף 7 לחוק האזרחות לבית המשפט לעניינים מינהלייים – ובנסיבות הוא יוכל לדון גם בטענת העותרת בהקשר זה. דבר זה תואם את מדיניות המחוקק, ובית משפט זה, להעברת תיקים לבית המשפט לעניינים מינהליים, לרבות האפשרות לבירור כאמור (ראו לאחרונה בג"צ 4487/08 עמותת רופאים לזכויות אדם נ' מפקד כוחות צה"ל (לא פורסם)).
ד.
לא נוכל איפוא להיעתר לעתירה. ואולם, צו הביניים שניתן ביום 25.7.07 יעמוד בתוקפו עד ליום 23.11.08, על מנת לאפשר לעותרת להגיש עתירה מינהלית כאמור.
ניתן היום, י"ג בתשרי תשס"ט (12.10.08).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט