פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה
לצדק
בג"ץ
5566/07
בפני:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העותר:
אברהם שמעוני
נ ג ד
המשיבים:
1. היועץ המשפטי לממשלה ירושלים
2. פרקליטות המדינה ירושלים
3. מח''ש חקירות שוטרים ירושלים
4. שרון כהן, שוטר משטרת מרחב דן
5. חן עומייסי, שוטר משטרת מרחב דן
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
בשם המשיבים:
בעצמו
עו"ד ח' אופק
פסק-דין
השופט א' רובינשטיין:
א.
עניינה של העתירה בבקשת העותר להורות למשיבים 3-1 ליתן טעם מדוע לא יעמידו לדין פלילי ומשמעתי את המשיבים 5-4, שוטרים במשטרת ישראל, בטענה שהעידו עדות שקר נגד העותר ובטענה כי התנהגותם כלפיו היתה שלילית באופן מגמתי. ברקע הדברים משפט פלילי שהתנהל נגד העותר בבית משפט השלום בתל-אביב, ובו הואשם בין השאר בתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות ובהכשלת שוטר; בפסק הדין מיום 13.7.06 זוכה - לענייננו - מן התקיפה והורשע בהכשלה. בית משפט השלום, כפי שיפורט להלן, נדרש לעדויות המשיבים 5-4 וכן לעדות העותר ואחרים.
ב.
על-פי תגובת המשיבים 3-1, התלונן העותר לראשונה למחלקה לחקירות שוטרים
כנגד המשיבים 5-4 ביום 20.7.06. המחלקה לחקירות שוטרים החליטה שלא לפתוח בחקירה, כיוון שאינה מוסמכת לחקור חשדות אשר אינם נוגעים לביצוע עבירות פליליות שבוצעו על ידי אנשי משטרה ועונשן המירבי הוא מעל לשנת מאסר; הודעה על כך נמסרה לעותר במכתב שנשלח ביום 17.10.06.
ג.
מח"ש העבירה את תלונת העותר לבדיקת מחלקת המשמעת במשטרת ישראל, וזו העבירה את הטיפול בתלונה ליחידה לתלונות הציבור. ביום 12.4.07 הודיעה היחידה לתלונות הציבור במכתב שנשלח לעותר, כי מבירור התלונה עולה שמסקנותיו לגבי עדות השקר שנתנו "נמהרות ואינן מבוססות", וכי הטיפול בהן מוצה בין כותלי בית המשפט.
ביום 22.10.06 פנה העותר במכתב אל היועץ המשפטי לממשלה, ובו דרש כי המשיבים 5-4 יועמדו לדין. פנייתו הועברה ביום 13.11.06 אל מחלקת העררים בפרקליטות המדינה, וזו פנתה למחלקה לחקירות שוטרים על מנת לקבל את תגובתה בעניין.
ד.
העותר הגיש את עתירתו ביום 25.6.07, עוד בטרם התקבלה החלטה בערר שהגיש העותר. בית המשפט איפשר למשיבים, על-פי בקשתם, להגיש את תגובתם רק לאחר קבלת החלטה בערר. ביום 6.8.07 נשלח לעותר מכתב מאת מחלקת העררים, ובו הודעה כי המשנה לפרקליט המדינה החליט לא לשנות מן ההחלטה לסגור את התיק במישור הפלילי ולהעבירו לבחינה משמעתית. ההחלטה נומקה כלהלן:
"ככלל, מדיניות התביעה באשר לפתיחה בחקירה נגד מי שהעיד במשפט, בחשד שהעיד עדות שקר, הינה מצמצמת, וההחלטה לעשות כן ניתנת רק במקרים מעטים יחסית. משכך, גם במקרים בהם קובע בית המשפט במפורש כי לדעתו עד מסוים העיד עדות שאינה אמת, לא תמיד נפתחת חקירה פלילית נגד אותו העד. על אחת כמה וכמה שכך הדבר, כאשר בית המשפט נמנע מלקבוע קביעה שכזו לגבי עדותו של עד זה או אחר. המקרים המעטים בהם חקירה מסוג זה תיפתח יהיו בנסיבות בהן בית המשפט קובע במפורש כי יש מקום לפתוח בחקירה.
עיוננו בהכרעת הדין שניתנה בעניינך במסגרת תיק 2280/04 העלה, כי בית המשפט לא האמין לגרסתך בנקודת מסוימות, בנקודות מסוימות לא האמין לעדות השוטרים, ובנקודות מסוימות נתן אמון בגרסתם. עוד עולה מהכרעת הדין, כי בית המשפט לא הורה על פתיחת חקירה פלילית נגד השוטרים שהעידו בתיק שנוהל בעניינך.
במצב דברים זה, החלטת מח"ש לסגור את התיק במישור הפלילי עולה בקנה אחד עם מדיניות התביעה כמפורט לעיל.
לפיכך, לא מצאנו פגם בהחלטה על סגירת התיק במישור הפלילי, והערר נדחה".
ה.
עמדת המשיבים 3-1 היא איפוא, כי דין העתירה להידחות על הסף, כיוון שלאחר קבלת ההחלטה בערר, מיצתה העתירה עצמה במתכונתה הנוכחית.
ו.
עיינתי בפסק דינו של בית משפט השלום (פ/2280/04 מיום 13.7.06). נאמר בו בין השאר:
"התנהגות השוטרים הייתה מגמתית ביותר, וניכר כי הנאשם טרדן בעיניהם, פגע רע, שיש לפעול כלפיו בכל דרך". ולהלן: "בנסיבות אלה איני נותן אמון רב בשוטרים. איני מקבל את גרסתם כי הנאשם תקף אותם ... כלל וכלל לא שוכנעתי כי הנאשם חבט בשני השוטרים, הגם שהיה מאבק כוחות לגבי האלה".
מנגד, בהמשך לא נתקבלה אף גירסת העותר בנושא מסוים, והועדפה גירסתו במשטרה. וכאמור, הוא הורשע בחלק מן העבירות בהן הואשם (כך גם באישום אחר) וזוכה מן השאר.
ז.
אין בידינו להיעתר לעתירה. העובדות נשוא עתירה זו במכלולן אינן מגלות עילה להתערבות בית משפט זה. בית המשפט כבר קבע בעבר, בהתבסס על עובדות דומות, כלהלן: "הלכה היא, כי בית-משפט זה יתערב בשיקול דעתן של רשויות אכיפת החוק בנושאי חקירה פלילית והעמדה לדין רק במקרים חריגים, בהם לוקה ההחלטה ב'עיוות מהותי' או ב'חוסר סבירות קיצוני'" (ראו בג"צ 11861/04 רוה נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)(השופט ג'ובראן); בג"צ 6009/94 שפרן נ' התובע הצבאי הראשי פ"ד מח (5) 573, 582 (השופט - כתארו אז – אור); בג"צ 2873/03 לויט נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם) השופטת פרוקצ'יה); בג"צ 10713/05 מושקוביץ נ' משטרת ישראל (לא פורסם). אכן, לשון בית המשפט לא החמיאה לשוטרים, משרתי ציבור, ולטעמי היה מקום ליתן ביטוי למורת רוח העולה מכך גם בתשובתה של
קצינת תלונות הציבור מ-12.4.07; ועם זאת אין לומר שהחלטת הפרקליטות בענין אי העמדה לדין, קרי, אי נקיטת הליך פלילי בהקשר זה, היא בלתי סבירה בנסיבות התיק כולו, ועל כן אין מקום להתערבותנו.
ח.
לא נוכל איפוא להיעתר לעתירה.
ניתן היום, כ"ו באלול תשס"ז (9.9.07).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט