בג"ץ 5677/14 דן כוכבי נ. עיריית רחובות

השופט ס' ג'ובראן :

1.

עניינה של העתירה שלפנינו היא בבקשת העותר כי ישונו השלטים שהותקנו על ידי המשיבה 1 באופן שבמקום המילה "שכונה" ייכתב "כפר" ויתווסף כיתוב הסבר על הכפר, וכי יותקנו שלטים מתוקנים דומים בכניסות האחרות לכפר מרמורק, והן על דרך 411 המובילה אל העיר רחובות.

2.

ביום 25.8.2014 הגיש העותר את העתירה דנן בה הוא מפרט את ההיסטוריה התיישבותית של כפר מרמורק, וטוען כי בני העדה התימנים מופלים לרעה על ידי המשיבה 1. לשיטתו, השלטים במתכונתם הנוכחית מפקיעים את ההיסטוריה של כפר מרמורק, וזאת לעומת יישובים של בני עדות אשכנז, בהם המשיבה 1 אינה מפקיעה את שמם וההיסטוריה שלהם.

3.

המשיבים טוענים כי דין העתירה להידחות על הסף ממספר טעמים. ראשית, הם טוענים כי עליה להידחות על הסף מן הטעם כי לעותר עומד סעד חלופי בדמות הגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים. שנית, המשיבים סבורים כי בכל הנוגע למשיבים 2-3, דין העתירה להידחות אף מן הטעם כי העותר לא מיצה את ההליכים כנדרש בטרם פנה בעתירה לבית משפט זה, וכן בהיעדר עילה. שלישית, לעמדת המשיבים, על העתירה להידחות על הסף אף מחמת אי-צירוף המשיבה שבסמכותה מצוי הסעד המבוקש של הצבת שילוט בדרך 411, והיא החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ. המשיבה 1 הוסיפה גם נימוקים נוספים, כולל עמדתה של האקדמיה ללשון עברית, לעניין ההבחנה בין "כפר" ל"שכונה", ולשיטתה, ההגדרה "שכונה" היא ההגדרה הנכונה והמתאימה ביותר למקום.

4.

לאחר עיון בעתירה, בתגובתם של המשיבים לה ובחומר שצורף אליהן, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה במתכונתה הנוכחית להידחות על הסף מחמת אי-מיצוי הליכים, מחמת קיומו של סעד חלופי, וכן מחמת היעדר עילה.

5.

הלכה היא, כי קודם לפנייתו של עותר לבית משפט זה, עליו למצות את ההליכים המינהליים ולפנות אל הרשות המוסמכת לשם קבלת הסעד המבוקש, שאם לא יעשה כן צפויה עתירתו להידחות על הסף (וראו, לדוגמה, בג"ץ 4842/06 פלוני נ' שר הפנים , פסקה 10 והאסמכתאות שם (11.4.2007)). במקרה שלפנינו, העותר טוען בעלמא כי פנה למשיבים ללא כל ביסוס לכך. על כן, אין מנוס מהמסקנה כי העותר לא מיצה את ההליכים שעמדו לרשותו בטרם פנה לבית משפט זה (בג"ץ 3977/02 גורג נ' מדינת ישראל – הנהלת בתי המשפט (29.5.2002); בג"ץ 2466/05 נהאיה נ' שר הפנים (19.4.2005); בג"ץ 7823/10 תנועת יש גבול נ' הוועדה המייעצת למינויים לתפקידים בכירים , פסקה 6 (18.1.2011); יצחק זמיר הסמכות המינהלית ג 1877-1874 (2014)). די בטעם זה כדי לדחות את העתירה על הסף, וזאת בלא להביע עמדה ביחס לטענות המועלות בה. כך גם הטעמים האחרים – קיומו של סעד חלופי בדמות הגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים, והיעדרה של עילה – מובילים לאותה תוצאה.

אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ש ו פ ט

השופט א' רובינשטיין :

מסכים אני לפסק דינו של חברי השופט ג'ובראן . אוסיף במישור ההיסטורי-ציבורי ומבלי להסכים ללשונו הבוטה מאוד של העותר בעתירתו, כי מנהג יפה הוא ככלל להנציח היסטוריה של מקום על-ידי שילוט מתאים, המחבר את ההווה והעתיד לעבר. יש בכך רכיב חינוכי של מידע וכבוד להיסטוריה ולראשונים. במדינות רבות מונצחים בשלטים על קירות חיצוניים של בניינים אנשי שם שגרו בהם (הדבר קיים בארצנו אך במידה מועטה מדי, דומני). ועוד, בירושלים – למשל – מונצחות בשלטי רחוב בשכונת קטמון תולדות מלחמת הקוממיות באיזור, וכל אלה כמובן מעבר לשמות רחובות. במובן זה אין כמובן דופי בשילוט מתאים, ככל שאיננו עדיין, המספר את

תולדות שכונת מרמורק, שאכן היתה בעבר כפר מרמורק; קראתי גם תשובת האקדמיה ללשון העברית המבחינה בין כפר "עצמאי" לשכונה בתוך ישוב, אך היו וישנם מקרים שהשם "כפר" נותר, אם בשילוט ואם בפי העם, הגם שהמקום הוא עתה חלק מיישוב גדול, ולא אכביר דוגמאות. ולבסוף, כמובן ראויים מאוד מייסדי מרמורק עולי תימן

שאת זכותם וזכרם מעלה העותר, להנצחה; אך ראוי להנצחה גם אלכסנדר מרמורק עצמו, איש מדע ומראשוני התנועה הציונית ומקורבי הרצל, שעל שמו נקראו הכפר והשכונה, אם אין הנצחה כזאת כבר עתה.

ש ו פ ט

השופט א' שהם :

אני מסכים.

ש ו פ ט

לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ס' ג'ובראן.