בג"ץ 8458/15 ויקטור מיצקין נ. מדינת ישראל

השופט ס' ג'ובראן:

1.

עניינה של העתירה שלפנינו היא בבקשתו של העותר להורות למשיבה לקיים דיון דחוף בוועדת השחרורים על מנת שייושם בעניינו חוק ההגנה על הציבור מפני עבירות מין, התשס"ו-2006.

2.

העותר מרצה מאסר בן שש שנים וחצי בגין הרשעתו בעבירות של מעשה סדום, ניסיון לאינוס, מעשים מגונים בקטין והדחה בחקירה. כעולה מתגובת המשיבים, עניינו נדון מספר פעמים בפני ועדת השחרורים. ביום 13.1.2014 דחתה הוועדה את בקשתו לשחרור מוקדם, וקבעה כי העותר סרב להשתלב בטיפול ייעודי לעברייני מין לו הוא זקוק, ומשכך אין מקום לשחררו. על החלטה זו הוגשה עתירה לבית המשפט המחוזי בנצרת (עת"א 16948-02-14), אשר התקבלה בהסכמה, בשים לב לפגם שנפל בהליך בפני הוועדה.

3.

ביום 27.3.2014 ועדת השחרורים דנה פעם נוספת בעניינו של העותר, והורתה על שחרורו המוקדם על תנאי. על החלטה זו הגישה המדינה עתירה לבית המשפט המחוזי בנצרת (עת"א 62599-03-14), וביום 4.5.2014 התקבלה העתירה כך שהחלטת ועדת השחרורים בוטלה, תוך שנקבע כי העותר טרם עבר טיפול משמעותי בין כתלי בית הכלא, ועל כן לא ניתן להורות בשלב זה על שחרורו. העותר הגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי, וזו נדחתה על ידי בית משפט זה ביום 28.10.2014 (רע"ב 6192/14).

4.

ביום 16.7.2015 ועדת השחרורים קיימה דיון חוזר בעניין שחרורו של העותר על תנאי, והחליטה לדחות את הבקשה, בשים לב לכך שהעותר טרם עבר טיפול מעמיק בין כתלי בית הסוהר. ביום 16.9.2015 דחה בית המשפט המחוזי בנצרת את עתירתו של העותר כנגד החלטת הועדה (עת"א 50931-08-15), ולא הוגשה בקשת רשות ערעור על פסק דינו.

5.

ביום 9.12.2015 הוגשה העתירה שלפנינו, במסגרתה טוען העותר כי ועדת השחרורים התעלמה מעצם קיומו של החוק, ולא יישמה אותו כמצוות המחוקק. עוד טוען העותר, כי גם בית המשפט המחוזי התעלם מעצם קיום החוק ולא יישם אותו כמצוות המחוקק.

6.

עיינו בעתירה והגענו לכלל מסקנה כי דינה של העתירה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי, בדמות הגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 16.9.2015.

7.

הלכה היא, כי בית משפט זה לא נוהג להשתמש בסמכותו, שהיא סמכות בשיקול דעת, כאשר קיים סעד חלופי לרשות העותר (ראו: בג"ץ 5677/14 כוכבי נ' עיריית רחובות (21.12.2014); בג"ץ 7190/05 לובל נ' ממשלת ישראל , פסקה 11 לפסק דינו של הנשיא א' ברק (18.1.2006); בג"ץ 6163/92 אייזנברג נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מז(2) 229, 240 (1993)). במקרה שלפנינו, טענותיו של העותר מהוות למעשה ניסיון ערעור על החלטות ועדת השחרורים ובית המשפט המחוזי בעניינו. מקומן של טענות מסוג זה בבקשת רשות ערעור בהתאם להוראות הדין. על כן, איננו מוצאים מקום לדון בעתירה נוכח קיומו של סעד חלופי ודינה להידחות על הסף (ראו והשוו: בג"ץ 8086/13 כהן נ' מדינת ישראל (3.3.2014); בג"ץ 4944/13 אלח'טיב נ' המפקד הצבאי של הגדה המערבית (18.12.2013); בג"ץ 2325/10 אלכסנדר נ' משרד הפנים

(3.12.2013)).

8.

אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.