בג"ץ 5699/97 אבו סעדה עמאר נ. הקאדי שייח נעים הינו בית הדין הדרוזי

השופט מ' חשין:

בית-הדין הדרוזי החליט להתיר את נישואיו של העותר למשיבה מס' 2 ואף הורה על הוצאת תעודת גירושין. על החלטה זו קובל העותר, ובפיו כמה וכמה טענות.

אשר לטענות העותר שעניינן הדין הדתי הדרוזי, פשוט הוא שלא נתערב בהחלטה והרי אין זה מנוהגנו להתערב בדין הדתי לגופו.

טוען העותר כי בית-הדין לא שמע את טיעוניו, אך המיסמכים שלפנינו אינם מאשרים טענה זו. אכן, בישיבה השניה שהיתה בבית-הדין הדרוזי העלה העותר את כל טענותיו, וגם אם היה פגם בישיבה הראשונה - ולא אמרנו כן - באו הדברים על תיקונם בישיבה השניה.

טוען העותר כי הגיש ערעור לבית-הדין הדרוזי לערעורים, אך ערעור זה לא נשמע - אף לא יישמע בעתיד הקרוב, ככל הנראה - הואיל ואין קאדים המאיישים את בית-הדין הדרוזי לערעורים. טענה זו אינה מקדמת את העותר הואיל ובקשתו היא כי עניינו יוחזר לבית-הדין בערכאה ראשונה, ואין הוא מבקש לבטל את ההחלטה המבטלת את נישואיו. מכל מקום: הזכויות המתנגשות ביניהן היא זכותה של האשה לחופש כנגד זכותו של העותר כי יינתן לו לערער על החלטת הגירושין. בהתנגשות זו זכותה של האשה לחופש גוברת על זכותו של העותר. מבינים אנו לרֵעו של העותר, אך זכותה של האשה לנסות ולשקם את עתידה גוברת על זכותו.

אנו מחליטים לדחות את העתירה, אך לא נעשה צו להוצאות.