בג"ץ 5762/12 פלוני נ. משרד הפנים

1.

לפניי בקשה דחופה למתן צו ביניים, אשר הוגשה ביום 26.07.2012 על ידי המבקש 1 , אשתו (להלן: המבקשת 2 ) ושמונת ילדיהם (להלן: המבקשים 10-3 ), להורות למשרד הפנים ( להלן: המשיב 1 ), לוועדה ההומניטארית (להלן: המשיבה 2 ) ולמדינת ישראל (להלן: המשיבה 3 ),

לעכב כל הליך הרחקה נגד המבקשים 10-2, עד להכרעה בעתירה לגופה.

עניינה של העתירה, בבקשה ליתן למבקשים 10-2 רשיון לישיבה ארעית בישראל או היתר לשהייה בה, מכוח הוראות חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג – 2003 (להלן: הוראת השעה ).

2.

ביום 26.07.2012, קבעתי כי העתירה תשמע בפני הרכב תלתא בהקדם האפשרי, והמשיבים התבקשו להגיש תשובתם לבקשה למתן צו ביניים, עד ליום 9.8.2012.

תמצית הבקשה והתגובה לה

3.

המבקש, במקורו תושב קלקיליה, פעל במשך שנים ארוכות כסייען ומשתף פעולה עם כוחות הבטחון הישראלים, ועקב כך זכה, במרוצת השנים, לקבל תעודת זהות ישראלית, ומעמד של תושב קבע. מפאת עיסוקיו אלה, סבלו המבקש ובני משפחתו מאיומים והתנכלויות באזור מגוריהם, עד שהוא נאלץ לעבור ולהתגורר בגפו בשטח ישראל. בשנת 2001, משהתקשו המבקשים 10-2 לשאת עוד את ההתנכלויות ואת המרחק הרב מהמבקש, הם נמלטו לשטח ישראל על מנת להתאחד עימו. מאז מתגוררים כל בני המשפחה ביפו, כאשר המבקשים 10-3 לומדים במוסדות חינוכיים בעיר.

4.

בשנת 2003, דחה המשיב 1 את בקשת המבקש להעניק מעמד למבקשת 2,

ובהחלטה נקבע כי אם זו לא תצא את הארץ, יוצא נגדה צו הרחקה לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952. ביום 21.12.2011, פנו המבקשים 10-2, בין היתר, למשיבה 2,

הפועלת מכוח סעיף 3 א1 להוראת השעה, בבקשה ליתן להם מעמד בישראל ואשרות שהייה מהטעמים המנויים בחיקוק, אולם זו לא השיבה לפנייה עד להגשת העתירה והבקשה הנלווית לה, וזאת בחלוף הזמן הסביר למתן המענה, כטענת המבקשים.

5.

על פי האמור בבקשה שלפניי, דבר שיתוף הפעולה של המבקש עם כוחות הבטחון ידוע בשטחי הרשות הפסלטינית, ולכן אין ביכולתם של המבקשים 10-2 לחזור לגדה המערבית בפרט, ולשטחים בכלל, בשל סכנת החיים הממשית הנשקפת להם.

לאור זאת, כך נטען, יש להענות לבקשתם וליתן את צו הביניים, המעכב את הרחקתם של המבקשים 10-2 מישראל, עד לדיון והכרעה בעתירה.

6.

המשיבים ביקשו לדחות את הבקשה ואת העתירה גופה, בהסתמך על עילות סף שונות, כגון חוסר נקיון כפיים של המבקשים, אשר לא חשפו בבקשתם את העובדה, כי עניינם נדון בעבר בבית משפט זה. כמו כן, נטען לאי מיצוי הליכים, קודם להגשת העתירה והבקשה, שכן המבקשים, כך מסתבר, לא פעלו להגשת בקשה בעניין מעמדם, על אף החלטת בית משפט זה מיום 2.11.2009, כי יש להגישה תוך 30 ימים.

עוד הוסיפו המשיבים, במסגרת הטענה בדבר אי מיצוי ההליכים, כי המבקשת 2 לא פנתה בשנית לועדת המאויימים, הפועלת במסגרת מפקדת תיאום הפעולות בשטחים, לאחר שזו קבעה בשנת 2005, כי לא נשקפת לה סכנה במקום מגוריה, ואין הצדקה להעניק לה היתר שהייה בישראל.

7.

המשיבים אף הדגישו בתגובתם, כי יש לדחות את העתירה והבקשה הנלווית לה, משום היותן מקדימות את זמנן. לאור הנטען בתגובה, המשיבה 2 אמורה לדון בפניית המבקשים 10-2 בסוף חודש אוגוסט, שנה זו, ואם לא יתעורר צורך בעריכת בדיקות נוספות, ימסור המשיב 1 את החלטתו בעניין מעמדם, בסמוך לקבלת המלצת המשיבה 2.

דיון והכרעה

8.

לאחר עיון בטענות הצדדים, הנני סבור כי יש מקום ליתן את צו הביניים המבוקש.

המבקשים 10-2 שוהים בישראל משנת 2001, ללא אישור ישיבה או שהייה כדין. על אף עובדה זו, וחרף החלטת המשיב 1 משנת 2003 כי על המבקשת 2 לעזוב את שטחי המדינה לאלתר, טרם ננקטו נגד מי מהמבקשים האמורים הליכי הרחקה, מכל סוג שהוא. אף החלטת ועדת המאויימים משנת 2005, לא שינתה את מצב הדברים.

כאמור, פניית המבקשים 10-2 לקבלת מעמד, מכוח הוראת השעה, תידון בסוף חודש זה, ובסמוך למתן ההחלטה, כך נראה, תינתן החלטת המשיב 1 בדבר מעמדם בישראל.

9.

בנסיבות אלו, אינני סבור כי ייגרם נזק לאינטרס הציבורי, אם יוחלט לעכב את הרחקת המבקשים 10-2

משטחי המדינה, עד להכרעה בעתירה, שהדיון בה אמור להתקיים בהקדם האפשרי. מנגד, התרשמתי, כי למבקשים 10-2 עשוי להגרם נזק משמעותי, אם ייקבע, כי עוד טרם שניתנה החלטה בבקשתם מכוח הוראת השעה, הם יורחקו מישראל.

יודגש, כי אין בהחלטתי ליתן את צו הביניים, כדי להביע דעה לעניין סיכויי העתירה גופה ובאשר לטיב הטענות אשר בפי המשיבים.

התוצאה

10.

ניתן בזאת צו ביניים, האוסר על המשיבים, לנקוט בכל הליך להרחקת מי מהמבקשים 10-2 מישראל, עד למתן החלטה אחרת.