בג"ץ 5903/18 פלוני נ. מדינת ישראל

השופטת ד' ברק-ארז:

1.

העתירה שבפנינו מכוונת לביטולו של פסק דין שניתן בבית משפט השלום בכפר סבא ביום 18.10.2017 (ת"פ 53640-11-15, השופטת מ' גרינברג ). הערעור שהוגש על פסק הדין לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד נדחה ביום 22.4.2018 ( עפ"ג 31221-12-17, סגן הנשיא י' שפסר והשופטים ד' מרשק -מרום ו- נ' בכור ).

2.

העותר הורשע בבית משפט השלום, על פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון, בעבירה של הפרת אמונים בצוותא חדא לפי סעיף 284 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 וסעיף 29 לחוק זה. בהמשך לכך, נגזרו עליו 5 חודשי מאסר בפועל לריצוי על דרך של עבודות שירות, עונש מאסר על תנאי וכן קנס כספי. העותר ערער כאמור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, אולם בדיון שהתקיים בערעור ולנוכח הערותיו של בית המשפט המחוזי, הוא חזר בו מערעורו. בית המשפט המחוזי קבע כי על העותר להתייצב לביצוע עבודות השירות שנגזרו עליו ביום 15.8.2018.

3.

בעתירה דנן, שהוגשה ביום 9.8.2018, טוען העותר – שהחליף את ייצוגו בינתיים – כי על אף שהורשע במסגרת הסדר טיעון ועל פי הודאתו, ההרשעה בטלה מעיקרה בשל כך שלא ניתן היה להרשיעו בעבירה של הפרת אמונים מאחר שלטענתו הוא עצמו אינו עובד ציבור. בצד העתירה הוגשה בקשה למתן צו ביניים לפיו מועד תחילת ריצוי עונשו של העותר יעוכב עד להכרעה בעתירה.

4.

ביום הגשת העתירה ניתנה החלטה שהורתה לעותר להודיע האם הוא מסכים למחיקת העתירה תוך שמירת זכויות, בשל קיומו של סעד חלופי בדמות הגשתה של בקשת רשות ערעור לבית משפט זה על פסקי הדין שנגדם מכוונת העתירה.

5.

ביום 10.8.2018 הגיש העותר הודעה ובה טען כי לשיטתו, העתירה מעלה טענה שעניינה חוסר סמכות של בית משפט השלום, להבדיל מטענה בדבר שגגה שנפלה בפסיקתו, ולפיכך הערכאה המתאימה לדיון בה היא בג"ץ.

6.

אין בידינו לקבל את טענת העותר, ועל כן אנו מורים על דחייתה של העתירה על הסף. חרף ניסיונו של העותר להציג את טענתו ככזו

שמכוונת לשאלה של סמכות, בעיקרו של דבר מדובר בטענה הנסבה על החלת העבירה שבה הורשע על נסיבות העניין. גם אם מדובר בטענה משפטית עקרונית באופיה

– ואיננו מכריעים בכך – מקומה בהליך פלילי ערעורי ולא בעתירה המוגשת לבית המשפט הגבוה לצדק, שכידוע , אינו משמש ערכאת ערעור על החלטות ופסקי דין של ערכאות שיפוטיות אחרות (ראו למשל: בג"ץ 7173/17 מ.ע.ג.ן יעוץ וניהול נכסים בע"מ נ' כבוד השופטת יסכה רוטנברג , פסקה 13 (17.9.2017)). אין זה מקרה אפוא כי טענות דומות – ואף זהות – לאלה שמעלה העותר נטענו בעבר במסגרת הליך של בקשת רשות ערעור (ראו: רע"פ 8288/09 מדר נ' מדינת ישראל (25.10.2009)). הדברים האמורים מקבלים משנה תוקף לנוכח העובדה שהרשעתו של המערער מבוססת על הודאה והסדר טיעון.

7.

העתירה נדחית אפוא. דרכו של העותר פתוחה להשיג על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בהליך המתאים, בכפוף להגשת בקשה להארכת מועד כנדרש, ואיננו נוקטים באשר לכך כל עמדה.

8.

משלא התבקשה תגובה, ובמידה רבה לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.