בג"ץ 5969/06 אנזור באזוב נ. המוסד לביטוח לאומי

השופט א' רובינשטיין:

א.

העותר, יליד 1960, עבד בבית אריזה משנת 1988 ועד לסגירתו בשנת 2000. לטענתו, נחשף במקום העבודה לרעש כבד. הגם שנערכו בדיקות שמיעה עתיות בבית האריזה, לא נמסרו לעותר תוצאותיהן, וכיום אינן בנמצא. בבירור תביעה שהגיש העותר למשיבה לקביעת נכותו כנפגע עבודה, קבעה ועדה רפואית ביום 7.1.04, בהסתמך על בדיקות שמיעה שנערכו לעותר במהלך 2003, כי אין לעותר נכות הנובעת מעבודתו. העותר הגיש ערר לוועדה הרפואית לעררים, אך זו קבעה אף היא ביום 13.7.04שאין לעותר נכות הנובעת מעבודתו, וכי ליקוי שמיעה ממנו סובל העותר "איננו מתאים לפגיעה בחשיפה לרעש" - שככלל נגרמת בשנים הראשונות לחשיפה. יצוין כי היה זה העותר שטען כי הליקוי הופיע בשנתו האחרונה בעבודה.

ב.

העותר עירער על החלטת ועדת הערעורים לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (ב"ל 2927/04). בית הדין (השופט א' סופר) דחה את הערעור ביום 24.5.05, בקבעו כי העותר לא הצביע על טעות משפטית בהחלטות הועדות, אלא השיג על קביעותיהן הרפואיות, וזאת מבלי להמציא מסמכים רפואיים התומכים בטענותיו, ו"כלל ידוע הוא שבית הדין לא ייטול לעצמו את הסמכויות שהמחוקק הועיד לועדות הרפואיות אלא במקרים יוצאים מן הכלל, שבהם הטעות גלויה על פניה ותיקון הטעות אינו מצריך ידע רפואי". בית הדין הארצי לעבודה (השופט ר' כהן) דחה ביום 28.11.05 את בקשת רשות הערעור שהגיש העותר (בר"ע 748/05). נקבע, כי החלטת הועדה ניתנה נוכח הממצא הרפואי, לפיו ליקוי השמיעה ממנו סובל העותר אינו נגרם מחשיפה לרעש, וכן שככלל ליקויי שמיעה הנגרמים מרעש במקום העבודה מופיעים בשנים הראשונות לחשיפה אליו.

ג.

בעתירתו חוזר וטוען העותר כי ליקוי השמיעה ממנו הוא סובל הופיע שנים רבות לפני שסיים את עבודתו בבית האריזה, וכי כך גם ציין בפני הועדות, אך מפאת יכולתו הדלה בקריאה ובכתיבה לא דייק בבחינתה של התלונה כפי שנכתבה. העותר קובל על הפליה בינו לבין אחרים שהוכרו כנכים, אשר סובלים מליקויי שמיעה מחמת חשיפה לרעש בנסיבות דומות לשלו, כנטען. העותר צירף לעתירה פרוטוקולים ושתי החלטות בעניינם של אחרים, התומכים לכאורה בטענתו.

ד.

לאחר העיון בעתירה ובכל נספחיה אין בידינו להיעתר לעתירה. הלכה מקדמת דנא היא, כי בית-משפט זה בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק, מתערב בפסקי-דין של בית-הדין הארצי לעבודה במקרים חריגים בלבד, "כאשר פסק-הדין לוקה בטעות משפטית מהותית, שהצדק מחייב את תיקונה" (בג"ץ 5618/01 צויזנר נ' בית-הדין הארצי לעבודה (לא פורסם) (השופטת דורנר); בג"ץ 840/03 ארגון הכבאים המקצועיים בישראל – ועד כבאים נ' בית-הדין הארצי לעבודה , פ"ד נז (6) 810, 814 (השופט מצא)). הסוגיה שבפנינו אינה עומדת בגדרי אמות המידה הללו. טענות העותר כולן טענות שברפואה, אשר נבחנו בפני שתי ועדות רפואיות. סעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, מורה כי "החלטת הועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור, בשאלה משפטית בלבד, לפני בית דין אזורי לעבודה". כאמור, בית הדין האזורי, בהחלטה מנומקת, לא מצא פגם משפטי בהחלטת הועדות, וכך גם בית הדין הארצי. אשר לטענת העותר לפיה הופלה לעומת אחרים, פשיטא שאין בידי בית משפט זה להידרש לפרטי נסיבותיהם העובדתיות והרפואיות של המקרים הללו. ולבסוף, משאלתו של העותר היא כי עניינו הרפואי ייבחן בערכאה חמישית לאחר שתי ועדות רפואיות שבדקוהו, ושני בתי הדין לעבודה שבחנו את השגותיו. אין לכך מקום. לא נוכל כאמור להיעתר לעתירה.