בג"ץ 5974-22 בג"ץ 5974-22

1.ביום 07.09.2022 הוגשה העתירה שבכותרת נגד משיבות 4-1, שהן בהתאמה משטרת ישראל, עיריית חיפה (להלן: העירייה), ראשת העיר חיפה והיועצת המשפטית לממשלה. עניינה של העתירה בבקשת העותרת, התנועה למען איכות השלטון בישראל (להלן: התנועה), כי נוציא צווים על-תנאי נגד משטרת ישראל המורים לה להתייצב וליתן טעם: "מדוע לא תשיב תשובה מנומקת לגופם של דברים לפניותיה של העותרת בנוגע לפתיחה בחקירה פלילית כנגד המשיבה 3 באשר למתרחש במשיבה 2, בהתאם לחובתה על פי הוראות סעיף 2(א) לחוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), התשי"ט-1958 [...] מדוע לא תורה על פתיחה בהליך בדיקה מקדימה, אשר מטרתה למצות את הדין ולחקור את פרשת הביקורת החקירתית בעיריית חיפה ולבדוק את מעורבותה של המשיבה 3 בה [...] לחילופין [...] מדוע לא תורה על פתיחה בחקירה פלילית כוללת ומקיפה אשר מטרתה למצות את הדין ולחקור לעומק את פרשת הביקורת החקירתית בעיריית חיפה ולרבות מעורבותה של המשיבה 3".

2.ביום 14.11.2022, בגדרי תגובתה התמציתית לעתירה, ביקשה העירייה להימחק מן ההליך בשל "היעדר יריבות והיעדר עילה", וכן משום ש"עמדת העירייה אינה דרושה לשם הכרעה", תוך שהיא מבהירה כי היא "תכבד כמובן כל החלטה [...] והיא מותירה את ההחלטה בנושא העתירה לשיקול דעתו של בית המשפט". למקרא הבקשה הוריתי ליתר הצדדים להליך להביע עמדתם למבוקש.

משטרת ישראל והיועצת המשפטית לממשלה הותירו את ההכרעה בבקשת העירייה להימחק מההליך לשיקול דעת בית המשפט; וראשת העיר טענה כי לשיטתה דין העתירה להידחות על הסף, ואשר על כן אין צורך לדון בבקשה הנוגעת לזהות המשיבות לעתירה. מנגד, התנועה התנגדה למחיקת העירייה מההליך. זאת משום שלשיטתה, מבחינה פרוצדורלית העירייה היא בבחינת "רשות אחרת הנוגעת בדבר", שהדין מחייב את צירופה; ומבחינה מהותית משום "שהתנהלותם של שומרי הסף בעירייה קשורה במישרין או בעקיפין לתמונה העובדתית אשר תיארה העותרת בכתב העתירה, אף כי הצווים המבוקשים בעתירה אינם מכוונים כנגד[ה]". זאת ועוד ציינה התנועה כי העירייה יכולה "לסייע לבירור עתירה זו בפני בית המשפט הנכבד, ולהאיר במעט על השאלות הרבות אשר מתעוררות מן הפרשה".

נוכח תגובת התנועה התבקשה העירייה להשיב לאמור. בתשובתה, העירייה עמדה על מחיקתה מן העתירה משום שלא התבקש סעד נגדה; משום שאין לה כל סמכות להורות על פתיחת חקירה משטרתית; ומכיוון שכך או אחרת, היא מותירה את ההכרעה בסעדים המבוקשים לשיקול דעת בית המשפט, תוך שהיא שבה ומבהירה כי תכבד כל החלטה שתתקבל בעניין זה, ותשתף פעולה עם כל חקירה משטרתית שתפתח, אם תפתח. אשר על כן, סבורה העירייה כי התנועה לא יכולה לכפות עליה להיות צד להליך דנא.

3.לאחר שנתתי דעתי לטענות העירייה והתנועה, סבורני כי דין הבקשה להתקבל; ואבאר טעמיי.

4.בגדרי תקנה 6 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, עוגנו כללים ועקרונות שפותחו לאורך השנים בפסיקתו הענפה של בית משפט זה ביחס לצירוף משיבים לעתירה (ראו מעת האחרונה את פסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז בבר"מ 5919/22 איגוד ערים לסביבה נפת אשקלון ואח' נ' קו צינור אירופה אסיה בע"מ ואח' (04.12.2022) (להלן: עניין איגוד ערים)). בהתאם לעקרונות האמורים ולדין יש לצרף לעתירה, בנוסף על הרשות שנגד החלטתה מכוונת העתירה, גם "כל רשות אחרת הנוגעת בדבר", וכן את כל מי שעשויים להיפגע או להיות מושפעים ממנה, כדי שלא תתקבל החלטה בעניין מבלי שנשמע קולם. כידוע, אי צירוף כלל המשיבים הרלבנטיים לעתירה היא עילה לסילוקה על הסף (בג"ץ 3913/19 העמותה לצייד חוקי וסיוע לחקלאות ולסביבה נ' רשות הטבע והגנים הלאומיים, פסקה 4 (21.11.2019) (להלן: עניין העמותה לצייד חוקי)); ואשר לצירוף משיבים נפסק כי "בעשותו כן נדרש בית המשפט לאזן בין זיקתו של המבקש להצטרף להליך המינהלי ועוצמת הפגיעה שעלולה להיגרם לו כתוצאה מקבלת העתירה, לבין מידת הסרבול שצפוי להיגרם להליך כתוצאה מהצירוף" (עניין איגוד ערים, פסקה 19 וההפניות שם). זאת ועוד, לבית המשפט סמכות מפורשת ושיקול דעת רחב, בכל הנוגע לצירוף ומחיקת משיבים – בכל שלב דיוני.

וכפי שהדברים עוגנו בתקנה 6:

"(א) המשיבים בעתירה יהיו הרשות שנגד החלטתה מכוונת העתירה, כל רשות אחרת הנוגעת בדבר, וכן כל מי שעלול להיפגע מקבלת העתירה.

...

(ב) בית המשפט רשאי, בכל שלב משלבי הדיון, להורות על מחיקת עתירה אם לא צורף משיב ראוי, או להורות על צירופו של עותר או משיב, וכן על מחיקת משיב או עותר שצורף לעתירה".

זאת ועוד, כידוע, תקנה 20(ב) לתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984, קובעת כי:

"(ב) בכל ענין שלא נקבע בתקנות אלה רשאי בית המשפט, לפי שיקול דעתו, אם ראה צורך בכך לעשיית צדק, לנהוג כדרך שנוהגים במשפט לפני בית משפט מחוזי".

5.אף על פי שענייננו שונה ממצב הדברים השכיח, בו מבוקש להצטרף לעתירה, סבורני כי הגיונם של דברים שנפסקו ביחס לצירוף משיבים, ובפרט שאלת "הזיקה להליך", יפה בשינויים המחייבים גם בנוגע למחיקת משיבים.

6.המשפט המינהלי, מעצם טיבו וטבעו, עוסק בהחלטות ציבוריות המשפיעות באופן ישיר או עקיף על מספר רב של גופים ואנשים. משכך, התדיינות בנוגע להחלטה מינהלית עשויה לעורר בעיות מיוחדות ביחס למיהות הצדדים לעתירה. פרופ' זמיר היטיב לבאר את סוגית "ריבוי משיבים" לעתירה, כך:

"אפשר שעתירה תהיה מופנית גם כנגד משיבים שאין להם קשר אמיתי עם נשוא העתירה, ולכן אין טעם סביר לגרור אותם לבית המשפט בעניין הנדון. העותר עשוי לצרף משיבים כאלה בטעות, מתוך מחשבה שהם עלולים להיפגע מהחלטת בית המשפט, או בכוונה כדי להביך או להטריד אותם. כך או כך, אם אין להם קשר אמיתי לעניין הנדון, ואף לא רצון להיות מעורבים בעתירה, עצם צירופם כמשיבים מכביד עליהם ללא הצדקה. יתירה מזאת, צירוף משיבים כאלה עשוי להכביד גם על בית המשפט ללא צורך. לכן בית המשפט יכול לדחות על הסף עתירה כזאת, בלי שיהיה בכך כדי למנוע בעד העותר לשוב ולהגיש לבית המשפט אותה עתירה ללא משיבים מיותרים.

בפועל מקרה נדיר הוא שעותר מצרף לעתירה משיבים מיותרים. מכל מקום, אם מתברר, בתחילת ההתדיינות או במהלך ההתדיינות, כי העותר צירף משיב מיותר, בית המשפט רשאי, לפי בקשת המשיב או ביוזמת בית המשפט, להורות על מחיקת המשיב מכתב העתירה. אכן, כך ראוי, בדרך כלל, לעשות: לא לדחות את העתירה על הסף רק בגלל צירוף משיבים מיותרים, אלא להורות על מחיקתם של משיבים אלה מן העתירה" (יצחק זמיר הסמכות המינהלית כרך ג' 1744-1743 (2014), והאסמכתאות בהערות השוליים שם)).

בענייננו אנו, אף שאיני סבור כי העירייה הייתה בגדר משיב "מיותר" מלכתחילה, ולבטח מבלי לייחס לעותרת כוונה "להביך או להטריד" את העירייה; עניינה של העתירה והצווים המבוקשים בגדרה, מעידים על זיקה חלשה של העירייה לעתירה. כמו כן, במקרה זה, העירייה איננה "רשות אחרת הנוגעת בדבר", אלא, לכל היותר, "מי שעלול להיפגע מקבלת העתירה"; עיון בפסק הדין בעניין העמותה לצייד חוקי מלמדנו, כי "רשות אחרת הנוגעת בדבר" היא רשות הנוגעת בהחלטה המינהלית מושא העתירה, גם אם אין היא "הרשות שנגד החלטתה מכוונת העתירה" (שם, פסקה 4). בהינתן האמור, ונוכח אופיו של ההליך המתנהל בבית המשפט הגבוה לצדק, שלא כולל שמיעת עדים וחקירות נגדיות (בג"ץ 897/15 חברת עמק נטופה להובלות ומסחר בע"מ נ' המינהל האזרחי קמ"ט – מדינת ישראל, פסקה 7 (05.05.2015)), איני סבור כי יש טעם מבורר להותיר את העירייה, בניגוד לרצונה וחרף התחייבויותיה כאמור, כמשיבה לעתירה זו.

אשר על כן, העירייה נמחקת מהעתירה, כמבוקש. לא ראיתי מקום לעשות צו להוצאות.