החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 5993/00 יוסף וינר נ. משטרת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין פלילי · עררים על החלטת חוקר משטרה שלא להוסיף ולחקורעתירה לבג"ץ נגד החלטת המשיבה 1 שלא להוסיף ולחקור בתלונות פליליות

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

העותר עתר נגד החלטת המשיבה 1 שלא להוסיף ולחקור בשתי תלונות על עבירות לכאורה של חבר ועדה מקומית. המשיבה 1 הודיעה כי תראה במועד קבלת התגובה המקדמית את מועד תחילת מניין המועדים לערר, ולפיכך אין מקום לדון בעתירה. בית המשפט דחה את העתירה על הסף.

העובדות

העותר הגיש למשיבה 1 שתי תלונות על עבירות שנעברו לכאורה על ידי המשיב 2, חבר ועדה מקומית לתכנון ולבניה, בשנת 1991. המשיבה 1 בדקה את התלונות והחליטה שלא להוסיף ולחקור באין אשמה פלילית. העותר טען כי הודעות על ההחלטות לא הגיעו לידיו, והמשיבה 1 הסכימה למנות את המועדים ממועד קבלת התגובה המקדמית.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש מקום לבירור העתירה בבית המשפט העליון כשלא הומצאו לעותר הודעות על החלטה שלא להוסיף ולחקור, והמועדים לערר טרם החלו להימנות?

הלכות

  1. 1

    משהוגדר מועד תחילת מניין המועדים לערר לפי סעיף 64 לחוק סדר הדין הפלילי, אין מקום לבירור העתירה והיא נדחית על הסף.

    ״מטעם זה בלבד אין מקום לבירור העתירה בבית-משפט זה, ודינה להדחות על הסף.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • שלא להוסיף ולחקור
  • סעיף 63
  • סעיף 64
  • עתירה

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט

גבוה לצדק

בג"ץ

5993/00

בפני:

כבוד השופט מ' חשין

כבוד

השופט י' זמיר

כבוד

השופטת ד' ביניש

העותר

:

יוסף

וינר

נגד

המשיבים

:

1.

משטרת ישראל

2.

עו"ד יהודה וידבסקי

3.

עו"ד משה ברמץ

עתירה

למתן צו-על-תנאי

פסק-דין

עתירה למתן צו המורה למשטרת ישראל (להלן:

"המשיבה 1") לנמק מדוע אינה פועלת לחקור ולהגיש כתבי-אישום, ומדוע היא

מתעלמת מתלונות שהגיש אליה העותר נגד המשיב 2 בגין עבירות פליליות שביצע, לכאורה,

בשיתופו של המשיב 3.

קצרה היריעה מלפרט את כל מסכת האירועים

וההליכים המשפטיים אשר בהם נקט העותר, והכל בעקבות החלטה

של הועדה המקומית לתכנון ולבניה בבאר-שבע בשנת 1991 שלא להוציא לו היתר בניה כלשהו. העובדות הנוגעות לסעד המבוקש בעתירה זו הן כי העותר פנה למשיבה 1 בבקשה שתחקור עבירות פליליות שבוצעו, לטענתו, על-ידי המשיב 2 שהוא חבר בועדה המקומית לתכנון ולבניה בבאר-שבע. העותר הגיש למשיבה 1 שתי תלונות - הראשונה ב- 2.9.98, והשניה ב- 4.1.99. התלונות התייחסו לעבירות שנעברו, לכאורה, על-ידי המשיב 2 בשנת 1991. המשיבה 1 בדקה כל אחת משתי התלונות, והחליטה שלא להוסיף ולחקור בהן, וזאת באין אשמה פלילית.

לטענת המשיבה 1, הודעות על החלטותיה שלא להוסיף ולחקור נשלחו לעותר, כנדרש על-פי סעיף 63 לחוק סדר הדין הפלילי. העותר טוען כי הודעות כאלה לא הגיעו לידיו. אולם, המשיבה 1 כותבת בתגובתה המקדמית לעתירה כי לאור טענה זו של העותר, היא מוכנה לראות במועד שבו קיבל העותר את התגובה המקדמית לעתירה, כמועד שבו יחלו להימנות המועדים להגשת העררים על החלטות המשיבה 1 לפי סעיף 64 לחוק סדר-הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982. מטעם זה בלבד אין מקום לבירור העתירה בבית-משפט זה, ודינה להדחות על הסף.

לא למותר להוסיף כי מתגובות המשיבים 2 ו- 3 לעתירה עולה, כי העניין אשר מעלה העותר בעתירתו היה נושא להתדיינויות רבות בערכאות שונות, בהן נדחו טענותיו של העותר שהתייחסו לעניינים שהם נושא התלונות. נוכח זאת, ספק אם היה מקום לדון לגופן של הטענות המועלות בעתירה זו.

ניתן היום, ג' בחשון תשס"א (1.11.2000).

ש ו פ ט ש ו פ

ט ש ו פ ט ת

העתק מתאים למקור

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

00059930.

N03

/אז

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצוטט על ידי (3 מסמכים)

  • מ"ח 884/10יוסי וינר נ. מדינת ישראלהחלטה
  • רע"פ 6734/01יוסף וינר נ. היועץ המשפטי לממשלההחלטה
  • בג"ץ 6550/00יוסף וינר נ. מדינת ישראלהחלטה

הלכות

  1. 1משהוגדר מועד תחילת מניין המועדים לערר לפי סעיף 64 לחוק סדר הדין הפלילי, אין מקום לבירור העתירה והיא נדחית על הסף.