בג"ץ 60314-09-24 בג"ץ 60314-09-24

השופט יוסף אלרון:

1.העתירה שלפנינו מופנית כלפי התנהלות האגודה לתרבות הדיור; כלפי נושאי משרה בה, בכללם, מנכ"ל האגודה, חשב האגודה, ומבקר הפנים באגודה; וכלפי משרדי הממשלה, ובהם משרד הבינוי והשיכון ורשות החברות הממשלתיות. בהתאם, בעתירה מבוקשים סעדים שונים ומגוונים, בין היתר, כי נורה למשיבים ליתן טעם "מדוע לא יפוטר לאלתר" מנכ"ל האגודה; להורות לשר הבינוי והשיכון "על מינוי לאלתר של נציג חדש" אצל האגודה מטעם משרדו, אשר "יפעל לבדיקה מחודשת של כל ההחלטות שהתקבלו" בתקופה שקדמה; בחינת מורשי החתימה בחשבונות הבנק של האגודה; ופיטוריו לאלתר של מבקר הפנים של האגודה.

2.מבלי להתעלם מחשיבותה הציבורית של העתירה לשיטת העותרת, דינה להידחות על הסף בשלב זה. כידוע, ככלל, על הפונה לבית משפט זה מוטלת החובה להקדים ולפנות לרשות המוסמכת בטרם תוגש עתירתו (בג"ץ 267/21 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' שר האוצר, פסקה 3 (24.1.2021)). לא אחת נומק והודגש כי אין המדובר בכלל טכני-פורמלי, אלא בכלל המושתת על היסוד שלפיו בית המשפט יימנע מהפעלת ביקורתו טרם שניתנה לרשות הזדמנות נאותה לבחון את טענות העותר ולהפעיל סמכותה. מעבר לכך, משרת כלל מיצוי ההליכים תכליות מהותיות ובעלות משקל, בכללן, שמירה על הסדר הטוב, היעילות, החיסכון במשאבים, מיקוד המחלוקת והצעת דרכים לפתרונה, הפעלת שיקול דעת מקצועי רלוונטי ואף כיבוד הדדי בין הרשות השופטת לבין הרשות המבצעת. אלה גם אלה, מחייבים ומצדיקים מיצוי הליכים תחילה, ורק לאחר זאת ביקורת שיפוטית אפקטיבית ומתאימה (בג"ץ 112/12 אדם טבע ודין אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' ממשלת ישראל, פסקה 8 (24.5.2012); בג"ץ 2030/20 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' שר המשפטים, פסקה 15 (18.3.2020); בג"ץ 9064/23 ש.א נ' שר הביטחון, פסקה 4 (13.2.2024)).

כפועל יוצא של כלל מיצוי ההליכים וחשיבותו, נקבע בעבר כי לא די בפנייה לרשות המוסמכת דרך גורם עקיף אלא נדרשת פנייה באופן אישי וישיר לרשות וכי על הפנייה לרשות המוסמכת להיעשות באופן רציני ושלא על מנת "לצאת ידי חובה" בלבד (בג"ץ 8361/20 שקיר ו-38 אח' נ' מדינת ישראל, פסקה 15 (7.10.2021)). במקרים המתאימים אף אפשר שתידרשנה פניות נוספות לפנייה הראשונית בשים לב למענה שהתקבל – או לא התקבל – מאת הרשות, הכול לפי העניין, דחיפותו, מהותו ומורכבותו. הפנייה לבית המשפט תיעשה רק כאשר הסעד המנהלי מוצה באופן הולם בנסיבות העניין, ותשובת הרשות מקימה לדעת העותר עילה להגשת עתירה (בג"ץ 2889/16 עמותת "צדק פיננסי" נ' המפקחת על הבנקים, פסקה 6 (14.4.2016) (להלן: עמותת "צדק פיננסי")).

3.במקרה שלפנינו, העותרת, אשר הייתה מודעת לחובתה למצות הליכים כנדרש עובר להגשת העתירה, פנתה במכתב הנושא את הכותרת "מיצוי הליכים בעניין תפקידים ואורגנים באגודה לתרבות הדיור". ואולם, בכל זאת, פנייה זו אינה ממלאת כנדרש את אמות המידה המפורטות לעיל של הדרישה למיצוי הליכים. פניית העותרת למשיבים, הנושאת עשרות עמודים, נעשתה באופן רחב, כללי וכוללני, כורכת נושאים רבים יחדיו, וממוענת כאחת כלפי גורמים בעלי תפקידים שונים וסמכויות שונות. דווקא בפנייה מעין זו, מתחדד הצורך להפנות לכל גורם את הטענות הרלוונטיות להתייחסותו-שלו במסגרת מיצוי ההליכים באופן ממשי (עמותת "צדק פיננסי", בפסקה 6).

זאת ועוד, בעוד שלעתירה מצורפת התכתבות בין העותרת לבין ב"כ האגודה לתרבות הדיור ביחס למענה המבוקש לפנייה, אין כל אינדיקציה לכך שהפנייה בכלל הגיעה ליעדה במשרדי משיבי הממשלה. בכך, גם בולטת בחסרונה פנייה נוספת למשיבים אלו בין לצורך מענה מפורט ובין כתזכורת נחוצה בטרם הגשת העתירה (בג"ץ 3083/23 משמר הדמוקרטיה הישראלית נ' ראש ממשלת ישראל, פסקה 4 (17.5.2023)). זאת, אף שגם לשיטת העותרת ניכר כי משיבי הממשלה מיוצגים בנפרד מאשר האגודה לתרבות הדיור.

כך או אחרת, מצב הדברים הנוכחי הוא כי כעת מונחת בפני בית המשפט תמונה עובדתית ומשפטית חלקית בלבד ביחס לטענות המועלות בעתירה ולסעדים המבוקשים בה. משכך, כאמור, דין העתירה להידחות בשל אי מיצוי הליכים כנדרש. מובן כי טענות העותרת לגופן שמורות לה לעתיד לבוא.

העתירה נדחית על הסף אפוא. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.