בג"ץ 608/20 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט ע' פוגלמן :

קדם להגשת העתירה שיח ושיג עם המשיב 1, שבמסגרתו ביקשה העותרת להעמיד את המשיב 2 לדין משמעתי. התובעת הראשית במשרד הבריאות הודיעה בתגובה כי אין בחומר הראיות כדי לבסס קובלנה משמעתית לפי סעיף 41 לפקודת הרופאים [נוסח חדש], התשל"ז-1976 (להלן: פקודת הרופאים ).

עניינה של העתירה נסב על בקשת העותרת כי בית המשפט יורה למשיב 1 להעמיד לדין משמעתי את המשיב 2. בהחלטה מיום 22.1.2020 נתבקשה תגובה מקדמית של הפרקליטות לעתירה, לרבות בשאלת קיומו של סעד חלופי. בתגובה המקדמית עומד המשיב 1 על כך שלעותרת עומד סעד חלופי לפי פרט 21(10) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן: חוק בתי המשפט לעניינים מינהליים ), שכן ההחלטה שלא להעמיד לדין היא בבחינת החלטה מינהלית שניתנה לפי פקודת הרופאים.

עמדה זו בדין יסודה. החלטה שלא להעמיד פלוני לדין משמעתי היא החלטה של רשות המפעילה שיקול דעת מינהלי בשלב הקודם להליך המשמעתי, ולפיכך מדובר בהחלטה מינהלית שניתנה לפי פקודת הרופאים ונתונה לביקורת שיפוטית של בית המשפט לעניינים מינהליים לפי פרט 21(10) לתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים (ראו והשוו: בג"ץ 3685/16 לשם נ' לשכת עורכי הדין הארצית בישראל , פסקה 2 (30.8.2016); בג"ץ 5901/15 בניטה נ' ועד מחוז דרום של לשכת עורכי הדין , פסקה 4 (15.12.2015)).

משעומד לעותרת סעד חלופי בבית המשפט לעניינים מינהליים דינה של העתירה להימחק מטעם זה בלבד, מבלי שאנו נוקטים עמדה לגופה של המחלוקת. אין צו להוצאות.