בג"ץ 5901/15 מוטי מאיר בניטה נ. ועד מחוז דרום של לשכת עורכי הדין

השופט נ' סולברג:

1.

העותר היה בעברו עורך-דין, והתנהלו נגדו מספר הליכים משמעתיים בבית הדין המשמעתי במחוז דרום של לשכת עורכי הדין. עתירה זו מופנית כלפי ועדת האתיקה של מחוז דרום, בנוגע לשלוש החלטות שונות בהן החליטה הוועדה להעמיד את העותר לדין משמעתי.

2.

טענתו של העותר היא כי בוועדה ישבו שני חברים שנהגו כלפיו במשוא פנים. האחד, עורך-דין אלירז, היה חבר ילדות של המתלונן באחת הפרשיות והמתלונן אף היה לקוחו; השניה, עורכת הדין דהן הירש, אשר בינה ובין העותר קיים סכסוך אשר בעקבותיו, לטענת העותר, הגישה נגדו עו"ד דהן הירש תלונה במשטרה, ואילו הוא הגיש נגדה תלונה ללשכת עורכי הדין.

3.

לטענת העותר, הוועדה קיבלה החלטות להעמידו לדין משמעתי כאשר ישבו שני החברים הללו בוועדה, ועל כן דין ההחלטות הללו להיבטל. העותר מלין גם על כך שפרוטוקולים של ישיבות ועדת האתיקה לא הומצאו לו. בעתירה מתבקש אפוא צו על תנאי המורה למשיבים לחשוף את כל הפרוטוקולים של ישיבות ועדת האתיקה שדנו בעניינו של העותר, ולבטל את כל החלטות ועדת האתיקה בעניינו בהן ישבו חברי הוועדה הנ"ל.

4.

דין העתירה להידחות על הסף מן הטעם שקיים לעותר סעד חלופי, באמצעות פניה לבית המשפט לעניינים מינהליים. חוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000, מסמיך את בית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, לדון בעתירות נגד החלטת הרשויות בעניינים המופיעים בתוספת הראשונה לחוק (ראו סעיף 5(1) לחוק); פרט 21 לתוספת הראשונה, עניינו "הסדרת עיסוק" , ובסעיף-קטן (5) שבו הוסמך בית המשפט לעניינים מינהליים לדון בהחלטות שניתנו לפי חוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, למעט סעיפים 25א עד 25ה בחוק זה. בפסיקתנו כבר נקבע, כי בגדר זה נמצאת גם החלטה להעמיד לדין משמעתי או להימנע מכך, לרבות החלטות ועדות האתיקה בנושא זה (בג"ץ 11213/05 פלונית נ' ועד מחוז תל אביב והמרכז של לשכת עורכי הדין בישראל (17.7.2006); בג"ץ 6744/06 אינדיג נ' ועד מחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין (26.9.2006); בג"ץ 8861/11 בניטה נ' בית דין משמעתי מחוז דרום (1.12.2011)). אמנם אין בעצם סמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים כדי לשלול את סמכותו המקבילה של בית משפט זה, אולם העותר לא הראה טעם מספיק לכך שעתירתו תידון דווקא לפנינו ולא לפני בית המשפט לעניינים מינהליים.

5.

יתרה מכך; עתירתו של העותר מכוונת נגד פגמים בשיקול הדעת המינהלי של ועדת האתיקה. בדומה לטענות מסוג זה נגד העמדה לדין פלילי , אשר ראוי להן להתברר במהלך המשפט הפלילי עצמו במסגרת טענת הגנה מן הצדק, הוא הדין לכאורה בהקשר ה משמעתי . דומה כי האכסניה הנאותה לטענות אלו, ככלל, היא במסגרת ההליך המשמעתי עצמו, ולא במסגרת עתירה מינהלית (השוו: על"ע 4743/02 ניר נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב-יפו , פסקאות 40-41 (7.7.2005)).

6.

העותר ביקש כאמור סעד נוסף בדבר גילוי פרוטוקולים של דיוני ועדת האתיקה. סעד זה אמנם התבקש, אך בדרך אגב וללא אזכור תשתית עובדתית כלשהי. כלל לא ברור מן העתירה אם מיצה העותר את ההליכים בעניין זה מול המשיבים, ומכוחה של איזו עילה הוא מבקש את הסעד האמור. בנסיבות אלו נדחית העתירה על הסף גם בנוגע לסעד זה.

7.

מכיוון שנדחתה העתירה על הסף, אינני רואה טעם לדון בטענות העותר לגופן, אך מן הראוי לציין כי גם בפנייתו של העותר לבית המשפט לעניינים מינהליים, ככל שיחפוץ בכך, עליו להקפיד על כללי ההתדיינות המינהלית, ובכלל זאת חובתו למצות הליכים אל מול המשיבים, לבסס את טענותיו על תשתית עובדתית נאותה, ולהציג את עתירתו בנקיון כפיים – תוך גילוי מלא של כלל העובדות הרלוונטיות.

8.

בנסיבות העניין, לא נעשה צו להוצאות.