פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה
לצדק
בג"ץ
8861/11
לפני:
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופטת ע' ארבל
העותר:
בניטה מוטי, עו"ד
נ ג ד
המשיבים:
1. בית דין משמעתי מחוז דרום
של לשכת עורכי
הדין
2. ועד מחוז דרום של לשכת עורכי הדין
3. ועדת האתיקה, לשכת עורכי הדין-מחוז דרום
עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לצו ביניים
בשם העותר:
בעצמו
פסק-דין
השופטת ע' ארבל:
העתירה שלפנינו מופנית כנגד החלטת בית הדין המשמעתי (מחוז דרום) בלשכת עורכי הדין (להלן: בית הדין המשמעתי ) שלא לפסול את אב בית הדין מלדון בענייננו. כן מבקש העותר כי נורה על ביטול קובלנות שהוגשו כנגדו.
1.
נגד העותר מתנהל הליך משמעתי בתיק בד"מ 3/08. הליך זה נפתח בעקבות קובלנה שככל העולה מהעתירה וצרופותיה, אשר חלקן אינן קריאות כלל, עניינה באי- עמידתו של העותר בחיוב כספי.
במסגרת ההליך המשמעתי ביקש העותר מבית הדין לפסול את אב בית הדין ולמנות הרכב דיונים חדש. בקשתו נדחתה על-ידי בית הדין. ככל שעולה מן העתירה, ביום 6.11.11 הורשע העותר, ובית הדין הורה על הגשת כתבי טענות לענין העונש. מכאן הסעד הראשון המבוקש בעתירה המתייחס לפסילת אב בית הדין, אשר לצידו הוגשה גם בקשה לצו ביניים המורה לעכב את הליך גזר הדין. כן טען העותר בפני בית הדין כי הענין נשוא הקובלנה כבר הוכרע בהליך אחר שהתנהל נגד העותר (בד"מ 70/08) ועל כן מדובר ב"סיכון כפול". בית הדין דחה טענה זו, וגם על כך משיג העותר בעתירתו. לבסוף טוען העותר כנגד המשיבים 2-3 כי היה מקום לבטל את הקובלנה משהמתלונן משך את תלונתו. לטענת העותר, המשיבים 2-3 כלל לא נתכנסו לדון בענין. כן נטען כי התנהלות המשיב 2 אשר מחד משך את תלונת המתלונן מחומר הראיות ומאידך, צירף לחומר הראיות נספחים לתלונה זו – לוקה בחוסר סבירות.
2.
דין העתירה להידחות על הסף. שני הסעדים הראשונים המבוקשים על-ידי העותר מופנים כנגד החלטות ביניים של בית הדין המשמעתי. מקומן של טענות כנגד החלטות שכאלה להישמע ולהתברר במסגרת הערעור על פסק הדין של בית הדין (סעיפים 70-71 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961. להלן: חוק לשכת עורכי הדין ) ואין בית המשפט הגבוה לצדק מהווה זירה מתאימה לבירורן ( בג"ץ 2693/11 ימין נ' בית הדין המשמעתי של מחוז תל אביב והמרכז (לא פורסם, 8.4.11); בג"ץ 2857/11 הרבט נ' לשכת עורכי הדין מחוז תל אביב (לא פורסם, 10.4.2011)). הוא הדין בנוגע להשגות העותר על החלטת בית הדין בדבר "סיכון כפול" וכך הדבר גם באשר
להשגותיו על ההחלטה שלא לפסול את אב בית הדין. לענין אחרון זה ראוי להפנות ל בג"ץ 9580/10 חברת עורכי הדין עזריאלנט לישראל נ' לשכת עורכי הדין בישראל- הוועד המרכזי (לא פורסם, 3.1.2011), בו צוין במפורש לאמור :
"...החלטת הפסלות תוכל לעמוד לביקורת בפני בית הדין המשמעתי הארצי משיינתן פסק דין בערכאה הראשונה והיה ויוגש ערעור על פסק הדין. נשאלת השאלה האם קיימת הצדקה, בנסיבות אלה, לכך שבית המשפט הגבוה לצדק יתערב בהחלטת הפסלות. לדעתנו, התשובה על כך היא בשלילה. המקרה שבפנינו אינו נמנה עם המקרים החריגים בהם יתערב בית משפט זה בהחלטות בתי הדין המשמעתיים של לשכת עורכי הדין".
3.
אף הטענות לפיהן היה על המשיב 2 לבטל את הקובלנה וטענותיו הנוספות כנגד התנהלותו – דינן להידחות על הסף. ראשית, ככל שעולה מהעתירה ומפורטוקול הדיון מיום 13.3.09, אשר צורף, העותר כבר העלה טענתו לפיה יש למחוק את הקובלנה בנימוק כי המתלונן חזר בו בפני בית הדין המשמעתי. העותר אמנם לא ציין במפורש בעתירתו כיצד התייחס בית הדין לטענה זו, אולם מהשתלשלות העניינים בתיק ובכלל זה המשך ההליך, מובן כי בית הדין דחה למעשה את הטענה. מכאן שטענתו זו מהווה אף היא השגה על החלטת ביניים של בית הדין, שאין מקום שבית משפט זה ידון בה בשבתו כבג"ץ.
4.
יתרה מכך, ניתן אף היה לדחות את הטענות כלפי המשיבים 2-3 מחמת קיומו של סעד חלופי. סעיף 5 לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000, בצירוף פרט 21(5) לתוספת הראשונה לחוק מורים כי עתירה כנגד החלטת רשות שניתנה לפי חוק לשכת עורכי הדין (למעט לפי סעיפים 25א עד 25ה לחוק ולמעט החלטות של שר המשפטים) תיעשה בפני בית המשפט לעניינים מינהליים. החלטת המשיב 2 להמשיך בהליך המשמעתי על אף שהמתלונן משך את תלונתו, וההחלטה של המשיבה 3 "שלא להתכנס וליתן החלטה האם להמשיך בהליכי הקובלנה" כלשון העותר, נכנסות לגדרי פרט זה. בית משפט זה בשבתו כבג"ץ כבר הבהיר לא אחת כי ההחלטה בדבר העמדה לדין הינה החלטה של רשות, הקודמת להליך המשמעתי עליו ניתן להשיג בפני בית הדין המשמעתי הארצי, ומכאן שיש להשיג עליה בפני בית המשפט לעניינים מינהליים (בג"ץ 11213/05 פלונית נ' ועד מחוז תל אביב והמרכז של לשכת עורכי הדין בישראל
(לא פורסם, 17.7.06); כן ראו: בג"ץ 6744/06 אינדיג נ' ועד מחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין (לא פורסם, 26.9.06)) המבהיר כי גם החלטות של ועדת האתיקה באה בגדרי פרט 21(5) לתוספת). כך הדבר בנוגע להחלטה האם להגיש קובלנה, וכך הדבר גם בהחלטה כבענייננו בדבר המשך ניהולו של ההליך. מכל מקום, משהעלה העותר טענה זו בפני בית הדין המשמעתי, עליו למצות את ההליך בו החל בבית הדין המשמעתי.
5.
מעבר לנדרש יצוין כי אף לגופו של ענין, דומה כי אין יסוד לטענה בדבר ביטול הקובלנה מן הטעם שהמתלונן משך את תלונתו וזאת נוכח לשון סעיף 63 לחוק לשכת עורכי הדין המורה כי ועד מחוזי רשאי להגיש קובלנה בין אם ביזמתו ובין אם לפי תלונת אדם אחר.
על יסוד האמור, העתירה נדחית על הסף, וממילא נדחית גם הבקשה לצו הביניים.
ניתן היום, ה' בכסלו תשע"ב (1.12.11).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט ת