בג"ץ 6145/00 הזרע (1939) בע"מ נ. תערובות הצפון בע"מ

זוהי בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף.

ביום 14.8.00 ניתן פסק הדין בע"א 2909/98 תערובות הצפון נ' הזרע

(1939) בע"מ. המשיבה באותו הליך, הגישה ביום 30.8.00 בקשה להאריך את המועד להגשת עתירה לדיון נוסף, וזאת לפרק זמן של 15 ימים נוספים. המערערת באותו הליך מתנגדת לבקשה להארכת מועד.

תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, תשמ"ד 1984- קובעת משטר נוקשה, בכל הנוגע לבקשה לדיון נוסף. פועל יוצא מן התקנה הוא שיש להפעיל "גישה קפדנית ומצמצת בבקשות להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף" (המ' 589/68 האניה אנטוריה נ' פיירמנס פנד חברה לביטוח בע"מ ).

בחינת הבקשה ליתן ארכה על רקע זה, מובילה לדחייתה.

הבקשה הוגשה בחלוף המועד להגשת העתירה לדיון נוסף. כאמור פסק הדין ניתן ביום 14.8.00, במעמד בעלי הדין. המועד להגשת העתירה לדיון נוסף חלף ביום 29.8.00. המבקשת לא הסבירה מדוע לא הגישה את הבקשה ליתן ארכה בתוך התקופה להגשת העתירה לדיון נוסף. במקום זאת, היא בחרה לטעון (בטעות) כי המועד טרם חלף.

חלוף המועד המקורי להגשת העתירה הוא בעל משמעות. כידוע, הגשת בקשת בתוך התקופה מלמדת על זריזותו של בעל הדין "על יחסו ההוגן לבעל הדין שכנגד... ומקום שמדובר בבקשה לדיון נוסף, היא מונעת מן הצד שכנגד לפתח ציפיות בדבר סופיות ההליכים המשפטיים, בכך שהיא מביאה לידיעתו בשלב מוקדם את כוונת המבקש לשקול הגשת בקשה לדיון נוסף" (בש"א 3424/94

Interlego A/S V Exim Lines Bros .

). הגשת הבקשה באיחור מגבשת צפייתו של בעל הדין האחר, ומחייבת הסבר, שלא ניתן, לאותו איחור.

האיחור בהגשת הבקשה משליך גם על טעמיה האחרים של המבקשת. המבקשת הסבירה כי יועצה המשפטי החיצוני הראשי היה בחו"ל, ואילו הגשת הבקשה היתה טעונה התייעצות ממושכת גם עמו. טעם זה אינו מהווה טעם מיוחד למתן ארכה, בעיקר כאשר הבקשה הוגשה באיחור (בש"א 4719/93

Her Majesty

the Queen in Right of Canada

נ' ריננהולד ואח' , פ"ד מז(5) 646).

גם בטענה כי מדובר בסוגיה "שהועלתה לראשונה" בנושא רישום זכות מטפחים, אין כדי להצדיק מתן ארכה, בנסיבות אלה. חשיבות העניין העומד על הפרק אינה בבחינת טעם המצדיק מתן ארכה אלא הוא יכול, בנסיבות מסוימות, להוות טעם מצטבר לטעם קיים (בש"א 8024/98 מוזס נ' המכרז של המדינה ). טעם כזה לא הוצג במקרה זה. יתר על כן, עצם העובדה שנושא מסוים "עולה לראשונה", או "שיש לו השלכה מהותית על הגדרת זכות מטפחים וככזה הוא נוגע בכלל העוסקים בישראל בתחום עיסוק מיוחד זה", אינה שקולה לדרישה בדבר

חשיבות, קשיות או חידוש, כמובנם בסעיף 30 של חוק בתי המשפט, התשמ"ד 1984-. הגם ששאלת החשיבות או חידוש היא כשלעצמה, אינה יכולה להוות טעם מיוחד, נימוקי המבקשת אינם מפרטים באופן מספק, גם טענה זו שלה. משעה שהמבקשת איחרה בהגשת הבקשה, היה עליה להסביר כראוי טעם זה שלה.

התוצאה היא, כאמור, שהבקשה למתן ארכה - נדחית.