בג"ץ 6185/05 ציונה אלה נ. בית הדין הרבני האזורי

השופטת מ' נאור:

בעתירה שלפנינו נתבקשנו "להורות על צו מניעה קבוע... כי המשיב 1 [ בית-הדין הרבני האזורי ירושלים ] לא יפעל למאסר העותרת או כפיתה למימוש פס"ד של חיובה בקבלת גט פיטורין". כן התבקש "צו ביניים האוסר על המשיב לפעול להוצאת פסק הדין... לפועל בכל דרך, ובפרט ע"י פגיעה בחירותה [ של העותרת ]".

העותרת והמשיב 3 נישאו זה לזו ביום 24.8.1971. היחסים ביניהם התערערו, והמשיב 3 הגיש לבית-הדין הרבני האזורי בירושלים תביעת גירושין כנגד העותרת. ביום 21.7.2004 קבע בית-הדין האזורי, כי הוא "מחייב את האשה [ העותרת ] לקבל גט מבעלה [ המשיב 3 ] ובאם האשה תסרב בית הדין ימשיך בהליכים". העותרת ערערה על פסק-דין זה לפני בית-הדין הרבני הגדול, אך ערעורה נדחה ביום 20.12.2004. בפסק-דינו קבע בית-הדין הגדול, כי "כבוד ביה"ד האזורי מתבקש להמשיך בהליכי חיוב הגט בדרכים ההלכתיות והחוקיות המקובלות".

מן המסמכים שצורפו לעתירה עולה, כי ביום 24.2.2005 התנהל לפני בית-הדין הרבני האזורי דיון בעניינם של הצדדים, אך דיון זה הסתיים בלא תוצאות. כן עולה, כי בית-הדין קיים דיון נוסף בעניינם של הצדדים ביום 24.5.2005; אלא שהעותרת לא התייצבה לדיון במועד זה, חרף העובדה שזומנה אליו כדין. יצוין, כי במהלך הדיון ביום זה ביקש המשיב 3 מבית-הדין, כי לנוכח סירובה המתמשך של העותרת לקבל את הגט, יינתן לו היתר נישואין. בסיום הדיון - שנערך, כאמור, שלא בנוכחות העותרת - החליט בית-הדין כדלקמן:

לקבוע תאריך בהקדם ולהזמין את הצדדים ואת האשה להזמינה בצו הבאה ע"י הפקדה במזומן של 2000 שקל וזאת לסידור גט. ובמידה והאשה תמשיך בסרבנות לקבל גט נגד פסקי הדין של בית דיננו וביה"ד הגדול יחליט ביה"ד בבקשה למתן היתר נישואין.

עוד באותו היום (24.5.2005) נקבע מועד חדש לדיון לפי בית-הדין הרבני האזורי, וזאת למחר, 28.6.2005, בשעה 9:10. נשלח לעותרת (באותו היום) זימון למועד הדיון החדש, וכן הוצא צו הבאה להבאתה של העותרת לדיון, כאמור בהחלטתו של בית-הדין. ביום 16.6.2005 הגישה העותרת לבית-הדין האזורי "בקשה בהולה במעמד צד אחד לבטול צו הבאה מיום 24.5.2005". לטענתה, עד היום לא התקבלה החלטה בבקשה זו; אך אחרת עולה מהמסמכים שצורפו לעתירה: לטענת העותרת, ביום 14.6.2005 - כשבועיים לפני מועד הדיון שנקבע - פקדו שוטרים את ביתה, כשבידם צו ההבאה, וביקשו מהעותרת להפקיד בידם סך של 2000 ₪. בידי העותרת לא היה הסכום האמור, ולאחר בירור שנערך עזבו השוטרים את המקום. כשבוע לאחר מכן, ביום 21.6.2005, הגיעו שוב שוטרים לביתה של העותרת. הפעם נלקחה העותרת לבית-הדין הרבני האזורי, ולאחר שהובאה לפני ההרכב שדן בעניינה, החליט בית-הדין:

לאחר שהוזהרה האשה שעליה להופיע לדיון בעצמה בתאריך 28.6.2005 והתחייבה לכך בעל פה בלבד אך סירבה לחתום, בית הדין מורה למשטרה לשחררה וצו ההבאה מבוטל. בית הדין חוזר ומבהיר כי במידה ולא תופיע בעצמה יוצא נגדה צו הבאה ללא שחרור בערבות.

הנה כי כן, בסופו של דבר בוטל צו ההבאה, ללא הפקדה.

העתירה שלפנינו הוגשה היום, 27.6.2005, כשעמה "בקשה בהולה במעמד צד אחד לצו על תנאי במסגרת עתירה לצו מניעה קבוע". בעתירה נתבקשנו, כפי שצוין, להורות למשיב 1, בית-הדין הרבני האזורי בירושלים, להימנע מלפעול למימוש פסק-דינו, שבגדרו חייב את העותרת בקבלת גט פיטורין. טענתה של העותרת היא, כי בדיון שעתיד להתקיים מחר, יום 28.6.2005, עתיד בית-הדין הרבני האזורי לפעול להוצאתו לפועל של פסק-הדין האמור, ואף לאסור אותה באם לא תסכים במהלך אותו דיון לקבלת הגט.

דין העתירה להידחות על הסף. כפי שעולה מפרוטוקול הדיון שנערך לפני בית-הדין האזורי ביום 24.5.2005 - כמו גם מנוסח החלטתו אשר צוטטה לעיל בשלמותה - הדיון שעתיד להתקיים לפני בית-הדין מחר, יום 28.6.2005, נועד לברר עם העותרת, פעם נוספת, אם היא עומדת על סירובה לקבלת הגט, וככל שסירובה יעמוד בעינו - להחליט ולדון בבקשת המשיב 3 לקבלת היתר נישואין. לא מצאנו בסיס לטענותיה של העותרת בדבר האפשרות שבית-הדין יאסור אותה במועד הדיון באם לא תסכים לקבלת הגט. מכל מקום, טענותיה של העותרת בדבר האמצעים להם יידרש בית-הדין לשם אכיפת פסק-הדין לחיוב הגירושין הן מוקדמות, שכן בית-הדין האזורי - וממילא אף בית-הדין הרבני הגדול - טרם נתנו את החלטתם לגופו של עניין זה; וכידוע, "אין להיזקק לעתירה שעניינה ערעור על החלטת ביניים בבית הדין האזורי, כאשר ההליך טרם מוצה וטרם ניתנה הכרעה בעניין לגופו" (בג"ץ 6836/04 דהאן נ' דהאן (לא פורסם). כן ראו: בג"ץ 2166/03 שחר נ' בית הדין האזורי חיפה (לא פורסם). בנסיבות אלה, איננו רואים מקום להידרש לעתירה שלפנינו.

העתירה נדחית. ממילא נדחית אף הבקשה למתן צו ביניים.