בג"ץ 2166/03 יוסי שחר נ. בית הדין הרבני האזורי חיפה

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.זוהי עתירה לביטול החלטה מיום 14.4.02 של בית הדין הרבני האיזורי מפאת היותה חורגת מסמכות ולהורות על קיום החלטה שניתנה על ידי בית דין זה ב- 31.12.98.

2.העותר והמשיבה 3 נישאו זה לזו ב-1975 והתגרשו בשנת 1997. עניני הרכוש ביניהם נדונו גם הם בבית הדין הרבני על דרך הכריכה. בית הדין האיזורי קבע ביום 31.12.98 כי על האשה לשלם לבעל מחצית מהכספים ששילם עבור חלקה בסילוק חלק מההלואות וחלק מתשלומי המשכנתא, ועל שני הצדדים לשלם את יתרת החוב לבנקים ותשלומי המשכנתאות בחלקים שווים, פרט לחוב למשפחות שגיא ומילוא שבפרעונם אין האשה חייבת להשתתף. ערעורים על החלטה זו נדחו בבית הדין הרבני הגדול. במסגרת עתירה לבג"צ הוסכם על הצדדים לכבד החלטה זו של בית הדין האיזורי ולהעביר את בצוע ההתחשבנות לרואה חשבון מוסכם.

לטענת העותר, רואה החשבון הגיש חוות דעת החורגת מסמכותו וסותרת את קביעות בית הדין האזורי כפי שאושרו בבית הדין הגדול ובהסכם שהושג בעתירה לבג"צ. בית הדין האיזורי אימץ את חוות דעת רואה החשבון בהחלטה מיום 14.4.02 ובה קבע כי כל חיובי המשכנתא וההלוואות חלים על העותר בלבד. על החלטה זו ערער העותר לבית הדין הרבני הגדול, אשר החזיר את הענין לבית הדין האיזורי למתן פסק דין סופי לאחר שמיעת טענות הצדדים, וקבע כי רק לאחר מכן תעמוד לצדדים זכות ערעור בפניו.

3.במקביל לערעור שהוגש כאמור ולהליך המתנהל בבית הדין הרבני, הגיש העותר עתירה זו לבג"צ לקבלת סעד מן הצדק לביטול החלטת בית הדין האיזורי, החורגת, לטענתו, מהחלטות חלוטות קודמות שניתנו על ידו ועל ידי בית המשפט הגבוה לצדק.

4.דין עתירה זו להידחות על הסף, ולו מן הטעם כי ההליך בבית הדין הרבני טרם מוצה. בית הדין האיזורי טרם נתן פסק דין סופי בנושא שבמחלוקת, ומטבע הדברים, ערכאת הערעור של בית הדין הרבני הגדול טרם נזקקה לענין לגופו. ברי, כי בנסיבות אלה בית המשפט הגבוה לצדק לא יזקק לעתירה ולו מהטעם שמסלול הדיון וההכרעה החלופי טרם מוצה. טעם זה מצדיק כשהוא לעצמו את דחיית העתירה על הסף. אין בכך כדי לשלול גם קיומם של טעמים אחרים למניעת היזקקותו של בג"צ לנושא העתירה לגופו, אולם בנסיבות הענין אין צורך להידרש להיבט זה.

העתירה נדחית על הסף בשל היותה מוקדמת.