בג"ץ 10063/06 פלוני נ. בית הדין השרעי לערעורים

השופטת א' חיות:

עניינה של עתירה זו בהחלטותיו של בית הדין השרעי לערעורים לפיהן ילדיהם הקטינים של העותר ושל המשיבה 2 יוחזרו למשמורת המשיבה 2 עד למתן החלטה בתביעת המשמורת המתנהלת בין הצדדים בבית הדין השרעי ביפו (להלן: בית הדין ).

1.

העותר והמשיבה 2 הינם בני זוג גרושים ולהם שני ילדים קטינים. מאז נפרדו בני הזוג נתונה המשמורת על הקטינים בידי המשיבה 2 מכוח החלטתו של בית הדין. בחודש ספטמבר 2006 הגיש העותר תביעה לשלילת המשמורת מן המשיבה 2, בטענה כי לבן הזוג עימו היא חיה עבר פלילי עשיר המהווה סכנה לקטינים וכן בטענה כי הקטינים מבקשים להיות נתונים במשמורתו של העותר. ביום 10.10.2006 הורה בית הדין בהחלטת ביניים על הקפאת החלטתו לפיה תימסר משמורת הקטינים לידי המשיבה 2 וקבע כי עד שתידון תביעת המשמורת לגופה יועברו הקטינים למשמורת העותר. בנוסף לכך שב ואסר בית הדין, כפי שכבר עשה בעבר, על בן זוגה של המשיבה 2 לשהות בקרבת הקטינים. המשיבה 2 ערערה על החלטה זו וביום 15.10.2006 אימץ בית הדין השרעי לערעורים בפסק דינו את הסכמת הצדדים לפיה התיק יוחזר לערכאה הראשונה על מנת שתדון בו במהירות האפשרית והמשיבה 2 תגיש כתב הגנה מטעמה. בנוסף, הוסכם כי הקטינים ישהו אצל העותר במהלך חג עיד אל-פיטר וכי צו ההרחקה שניתן כנגד בן זוגה של המשיבה 2 יישאר על כנו. בית הדין השרעי לערעורים הוסיף וקבע כי "מן הצדק" לבטל את החלטת בית הדין נשוא הערעור המורה על העברת הקטינים למשמורת העותר, וזאת עד אשר תידונה טענות ההגנה של המשיבה 2 במסגרת תביעת המשמורת. הצדדים פעלו בהתאם להסדר זה במשך למעלה מחודש ימים אך בשלב מסוים חדל העותר לעשות כן, ובעקבות זאת פנתה המשיבה 2 לבית הדין השרעי לערעורים בבקשה להבהרת החלטתו. ביום 28.11.2006 הבהיר בית הדין השרעי לערעורים כי בפסק דינו מיום 15.10.2006 ביטל את החלטת הביניים של בית הדין מיום 10.10.2006 והורה על העברת הקטינים למשמורת המשיבה 2 עד לדיון בתביעת המשמורת. למען שלמות התמונה יצוין כי תביעת המשמורת תלויה ועומדת כיום בבית הדין והצדדים ממתינים להגשת תסקיר מטעם רשויות הרווחה בעניינם.

2.

בעתירה טוען העותר כי פסק דינו של בית הדין השרעי לערעורים ניתן אך ורק על סמך הכלל הנוהג אצלו לפיו הגשת ערעור מובילה לעיכוב ביצוע ההחלטה נשוא הערעור, בהתעלם מעיקרון "טובת הילד" ומבלי שנבחנה טובת הקטינים בנסיבות העניין. זאת, להבדיל מהחלטתו של בית הדין אשר הורה על העברת הקטינים למשמורת העותר לאחר שבחן את הדברים לעומקם. כן טוען העותר כי הקטינים מתנגדים לשהות אצל אימם עקב התנהגותה והתנהגותו של בן זוגה כלפיהם ומבוקשו

הוא, אפוא, כי הקטינים יועברו למשמורתו ולחלופין כי תתבקש חוות דעת של שירותי הרווחה בנושא. העותר אף ביקש כי נורה על עיכוב החלטותיו של בית הדין השרעי לערעורים עד למתן החלטה בעתירה, אך בקשה זו נדחתה ביום 5.12.2006.

3.

עמדת המשיבה 2 היא כי יש לדחות את העתירה. לטענתה, הטענה לפיה הקטינים מסרבים להימצא בחזקתה מועלית לראשונה בעתירה ועוד היא טוענת כי העותר כלל לא התנגד להחזיר את הקטינים למשמורתה לאחר שניתן פסק דינו של בית הדין השרעי לערעורים ביום 15.10.2006. המשיבה 2 מוסיפה וטוענת כי פסק הדין וההחלטה נשוא העתירה משקפים את הסכמת הצדדים ויש בהם כדי להותיר את המצב על כנו עד להכרעה בתביעת העותר לגופה, אך העותר, בחוסר תום לב, בחר להפר את שהוסכם. עוד טוענת המשיבה 2 כי אין מקום להתערב בהליכים המתנהלים בין הצדדים במיוחד נוכח העובדה שמדובר בהליכי ביניים אשר אינם מהווים הכרעה סופית לעניין המשמורת. לבסוף טוענת המשיבה 2 כי חרף העובדה שבקשת העותר למתן צו ביניים נדחתה, עומד הוא בסירובו להחזיר את אחד הקטינים לידיה ועוד היא מוסיפה כי לאחרונה פנה העותר לבית הדין בבקשה שלא למסור אותו לידיה, אך בקשתו נדחתה. בתשובה לתגובת המשיבה 2 שב העותר ומדגיש כי החלטות בית הדין השרעי לערעורים ניתנו בהתעלם מן הסכנה הנשקפת לקטינים והוא מביע חשש מפני הנזק העלול להיגרם להם עקב כך.

4.

דין העתירה להידחות על הסף. הלכה היא מלפנינו כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הדתיים, ובכלל זה בתי הדין השרעיים. התערבותו של בית משפט זה בהחלטות כאמור "מוגבלת למקרים קיצוניים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות חוק המכוונות לבית הדין הדתי, או כאשר נדרש סעד מן הצדק מקום שהענין אינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר" (בג"ץ 8638/03 סימה אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים , תק על 2006(2) 98, פיסקה 10 (2006); ראו גם בג"ץ 8906/04 פלונית נ' פלוני , תק על 2005(3) 767, פיסקה 12 (2005); בג"ץ 2674/06 פלוני נ' בית הדין השרעי לערעורים , תק על 2006(2) 2243, פיסקה 6 (2006)). המקרה שבפנינו אינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים את התערבותנו, במיוחד נוכח העובדה שההליך העיקרי בין בני הזוג טרם מוצה ועודנו תלוי ועומד, והחלטותיו של בית הדין השרעי לערעורים אינן אלא החלטות ביניים שנועדו לשמר מצב דברים קיים עד שתינתן החלטת בית הדין בתביעת המשמורת לגופה (ראו בג"ץ 2166/03 שחר נ' בית הדין הרבני האזורי חיפה , תק על 2003(1) 434 (2003)). הדיון לעיצומה של תביעת המשמורת צפוי להישמע בעוד כשבועיים ובמסגרת זו תישקל, בין היתר, עמדתם של גורמי הרווחה הרלוונטיים וכן תישמענה הטענות שמבקש העותר להשמיע לעניין זה.

אשר על כן, העתירה נדחית. אין צו להוצאות.