ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 6192/05
בפני:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופטת ע' ארבל
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העותר:
פול קירשטיין
נ
ג
ד
המשיבים:
1.בית-הדין הארצי לעבודה (פורמלי)
2.המוסד לביטוח לאומי
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
מר משה קירשטיין
בשם המשיבים:
עו"ד רחל בן רחמים סובול
פסק-דין
השופט ס' ג'ובראן:
עניינה של העתירה שבפנינו היא בקשתו של העותר, כי נבטל את פסק-הדין של המשיב 1, בית-הדין הארצי לעבודה, בתיק עב"ל 1109/04, הדוחה את ערעורו של העותר על פסק-דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו, בתיק ב"ל 3203/01 ונורה למשיב 2, המוסד לביטוח לאומי (להלן: המשיב 2) לשלם לעותר דמי אבטלה.
העותר מתאר בעתירתו, כי פנה לשרות התעסוקה ברמת-גן, לאחר שפוטר מעבודתו, מתוך כוונה להיות מופנה לעבודה. העותר איננו מציין בעתירתו דבר לגבי תקופת העבודה או מועד הפנייה לשרות התעסוקה. לטענת העותר, הופנה על-ידי שרות התעסוקה להכשרה מקצועית, לאחר שהובטח לו, כי יקבל עבור תקופה זו דמי אבטלה.
ביום 4.1.2001 דחה המשיב 2 את תביעתו של העותר לדמי אבטלה, שכן לא צבר את תקופת ההכשרה הנדרשת לשם זכאות לדמי אבטלה, בהתאם לסעיף 160 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: החוק).
העותר ערער על ההחלטה לבית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו, אשר קבע, בפסק-דין מיום 4.2.2004, כי העותר איננו זכאי לדמי אבטלה, הואיל ולא צבר תקופת הכשרה כנדרש בחוק וכי העותר לא הוכיח, כי הוטעה על-ידי פקידי שרות התעסוקה או על-ידי המשיב 2.
על פסק-דינו של בית-הדין האזורי ערער העותר לבית-הדין הארצי לעבודה. בית-הדין הארצי דחה את ערעורו של העותר, ביום 5.5.2005, מטעמיו של בית-הדין האזורי.
או-אז, הגיש העותר את העתירה שבפנינו לבית-משפט זה, וביקש להורות למשיבים ליתן טעם מדוע לא יבוטל פסק-הדין של בית-הדין הארצי לעבודה, מיום 5.5.2005. לטענת העותר, דעתו של בית-הדין האזורי הייתה "נעולה" כנגדו, על-רקע העדפתו את באת-כוח המשיב 2. עוד טוען העותר, כי בפסק-דינו של בית-הדין הארצי נפל פגם, שכן נתן את פסק-דינו בטרם הובאו בפניו ראיות בעלות משקל. לבסוף, חוזר העותר על הטענות שהעלה, הן בפני בית-הדין האזורי והן בפני בית-הדין הארצי, לפיהן הוטעה על-ידי שרות התעסוקה ועל-ידי המשיב 2 להאמין, כי הוא זכאי לדמי אבטלה.
באת-כוח המשיבים מבקשת לדחות את העתירה ולחייב את העותר בתשלום הוצאות.
דין העתירה להידחות על הסף.
כידוע, הלכה היא, כי בית-משפט זה, בשבתו כבית-המשפט הגבוה לצדק, אינו מתערב בפסקי-דין של בית-הדין הארצי לעבודה, אלא במקרים חריגים, כאשר פסק-הדין לוקה בטעות משפטית מהותית, שהצדק מחייב את תיקונה (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד מ (1) 673, 693; בג"ץ 5618/01 יצחק צויזנר נ' בית-הדין הארצי לעבודה ואח' , (לא פורסם); בג"ץ 840/03 ארגון הכבאים המקצועיים בישראל – ועד כבאים ואח' נ' בית-הדין הארצי לעבודה ואח' , פ"ד נז (6) 810).
בענייננו, אין המדובר בשאלה משפטית בעלת השלכה כללית או במקרה חריג. מדובר במחלוקת בעניין נקודתי, אשר אינה מצדיקה התערבות בית-משפט זה.
דין העתירה להידחות גם מהסיבה, שהעותר אינו מעלה בעתירתו כל תשתית עובדתית ברורה ומפורטת, אשר תאפשר עיון מחודש בהחלטות בתי-הדין לעבודה. כך, העותר אינו תומך בראיות הן את טענותיו לעניין הפגמים שנפלו בדיוני בית-הדין האזורי לעבודה ובית-הדין הארצי לעבודה והן את טענותיו לגופה של המחלוקת, בדבר זכאותו לדמי אבטלה.
אשר-על-כן, העתירה נדחית על הסף.
בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתן היום,
כ"ד באלול תשס"ה (28.9.2005).
ש ו פ
ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ
ט