רע"א 6379/97 י.פ.ע.ם שיווק והפצה בע"מ נ. יצחק כדורי

בפני בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון.

מאחר שהמבקשים בבקשת רשות הערעור לא הפקידו הערבון כנדרש, ניתנה ביום 27.1.98 החלטה המתריעה על דחיית הבקשה לרשות ערעור עקב אי הפקדת ערבון, בהתאם לתקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. החלטה זו הומצאה לידי המבקשים ביום 30.1.98, ובעקבות זאת הוגשה על ידם, ביום 4.2.98, בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון.

ביום 6.2.98 ניתנה החלטה על ידי כבוד הרשמת, השופטת א' אפעל-גבאי, כי הבקשה להארכת מועד תידון לאחר שהמבקש יביא את עמדת המשיבים לבקשה.

לאחר שלא הובאה תגובת המשיבים כנדרש, הוריתי בהחלטתי מיום 25.11.98, לפנים משורת הדין, לאפשר למבקשים להגיש את ההשלמה שנדרשה לבקשתם להארכת מועד, תוך חמישה-עשר ימים ממועד המצאת ההחלטה. תגובת המשיבים לא התקבלה, ובהחלטתי מיום 27.9.99 התבקשה תגובתם של המשיבים פעם נוספת, וזו התקבלה ביום 17.10.99.

לעניין בקשת המבקש להארכת מועד להפקדת ערבון, טוען המבקש בבקשתו, הנתמכת בתצהיר, כי האיחור בהפקדת הערבון נגרם עקב נסיבות שאינן בשליטתו. לטענתו, בחודשים שקדמו לאיחור, וכן באופן מתמשך, נתון הוא בעומס בלתי אפשרי, שכן מזה יותר משבע שנים הוא מטפל 24 שעות ביממה בבנו, מתן-חיים, אשר נפגע בתאונת דרכים. כתוצאה מאותה תאונה נגרמו לבנו פגיעה מוחית קשה ביותר ונקבעו לו לפחות שלושה סעיפי ליקוי של 100% נכות כל אחד. כתוצאה מפגיעותיו, זקוק הוא לטיפול סיעודי מלא אשר ניתן בעיקרו על ידי אביו, המבקש.

עוד טוען המבקש, כי הטיפול בענייני המבקשים 1, חברת י.פ.ע.ם בע"מ, שהוא מנהלה, מוטל עליו, ועקב כך, בתקופה בה התרחש האיחור, היה נתון בלחץ קשה, שכן החברה נאלצה להגיש מספר תביעות ולנהל מספר הליכים במקביל. כתוצאה מאופי התביעות, כולן בנושא זכויותיו של המבקש בפטנט שנועד להקל על ניידות הנכים ורשום על שמו, כל תביעה מחייבת השקעה רבה של זמן ומשאבים באיתור היצרנים והמשווקים הפירטיים, ועקב כך, כאמור, הוטל עליו עומס כבד.

לבסוף, טוען המבקש כי תביעת הפיצויים של בנו תלויה ועומד בבית המשפט המחוזי מאז הגשתה בינואר 1990, ומאז חודש ספטמבר 1997 מנוהלת התביעה באינטנסיביות מרובה עקב רצונו של בית המשפט להביא לסיומה. על כן, התקיימו דיונים רבים וממושכים, שהצריכו עבודות הכנה בהן היה מעורב וכן התבקשה נוכחותו בדיונים עצמם, וכל זאת תחת הנטל הכבד של טיפול בבנו. בנוסף לכל, מציין המשיב כי מצבו של בנו והחזקתו בבית מטילים עליו נטל כלכלי קשה.

המשיבים מתנגדים לבקשת המבקשים להארכת מועד להפקדת ערבון. לגופו של עניין, טענתם היא כי אין בנימוקים שהובאו בתצהירו של המבקש משום הצדקה לאיחור בהפקדת הערבון ו/או לאיחור בהגשת הבקשה להארכת מועד. לשיטתם, המבקש מספר 2 בתצהירו אינו מציג נימוק ענייני ספציפי לאיחור הנדון, ואין לראות בניהול הליכים משפטיים רבים משום הצדקה לאי קיום החלטות בית המשפט.

המועד להפקדת ערבון נקבע בהחלטת מזכירות בית המשפט. לפיכך, אין צורך בטעם מיוחד על מנת להאריכו. יחד עם זאת, יש צורך בהסבר מתקבל על הדעת שיש בו משום צידוק להארכת המועד (י' זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, עמוד 888).

הלכה היא, כי "הארכת מועד להפקדת ערבון אינה ניתנת כדבר שבשגרה. הפגם הדבק בערעור, עקב אי הפקדת ערבון במועד, אינו עניין של מה בכך" (בש"א 2005/97, אפרים יהושע נגד מגדל חברה לביטוח בע"מ , תקדין עליון 97(2) 147).

בהחלטה בדבר מתן אורכה יש להביא בחשבון את האינטרסים של הגורמים השונים המעורבים בערעור: בעלי הדין וכן כלל הציבור, שהוא בעל עניין כללי בבירור מהיר ויעיל של הליכים התלויים בבית המשפט (בש"א 3780/98, גיא רוזן ואח' נגד כפר הרי"ף, כפר שיתופי להתיישבות , תקדין עליון 98(3) 1521).

במקרה דנן, שקילת מאז האינטרסים המעורבים של המבקש מחד, ושל המשיבים והציבור מאידך, מובילה למסקנה כי יש להיעתר לבקשה. מספר טעמים עומדים בבסיס החלטתי:

ראשית, איזונו של המחדל של אי הפקדת ערבון במועד יכול להיעשות על ידי הגשת בקשה להארכת מועד, הנתמכת בתצהיר מפורט (בש"א 3780/98, גיא רוזן נגד כפר הרי"ף, כפר שיתופי להתיישבות , תקדין עליון 98(3) 1522. ראה גם: זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, עמוד 888).

ובענייננו, בתצהירו של המבקש אכן מצאתי הסבר של ממש בדבר נסיבות האיחור. שוכנעתי מהסבריו של המבקש בתצהירו, כי נסיבותיו של המבקש באותה עת, כאשר אחד משמונת ילדיו משותק ב100%-, עם פגיעה מוחית חמורה, הזקוק לטיפול צמוד, כאשר באופן נדיר הוא מוחזק בבית ולא במוסד רפואי ומטופל בעיקר על ידי המבקש, לא אפשרו לו להתפנות ולהגיש את הערעור.

אומנם צודקים המשיבים בטענתם, כי אין בניהול הליכים משפטיים רבים משום הצדקה לאי הפקדת הערבון במועד, אך סבורני כי כאשר נימוק זה אינו עומד לבדו אלא מצטרף למצב המורכב של המבקש בביתו - ולעומס המוטל עליו בעקבות כך, וכן להתנהלות במקביל של תביעת הפיצויים של בנו, ולהתנהלותם של תביעות נוספות בבתי משפט שונים, כל אלה מצטרפים יחד כדי להוות נימוק סביר לאיחור בהפקדת ערבון.

שנית, משך האיחור שנגרם על ידי המבקש לא היה גדול ויתרה מזאת, מעיון בבקשות השונות עולה, כי האיחור המתמשך נגרם דווקא מצדם של המשיבים, אשר קיבלו מאת בא-כוח המבקשת מספר 1 בדואר רשום את החלטת הרשמת מיום 25.11.98 ביום 17.12.98, שם עולה בבירור כי מתבקשת תגובתם, אך במקום לשלוח את תגובתם, ישבו המשיבים בחיבוק ידיים, ובחרו "להישען" על טענה טכנית "שלא נתבקשו ע"י המבקשים, ליתן תגובתם לבית המשפט הנכבד, על סמך הבקשה". גישה זו מפגינה זלזול בוטה בבית המשפט ובצוויו, וזאת במיוחד כאשר תגובתם של המשיבים התקבלה אך לאחר החלטה נוספת שלי מיום 27.9.99, שם נתבקשו פעם נוספת לשלוח תגובתם.

זאת ועוד, מעיון בבקשת רשות הערעור אין לומר כי הערעור נטול כל סיכוי להתקבל.

שלישית, עם הגשת הבקשה להארכת מועד, הוגשה במצורף גם הערבות הבנקאית הנדרשת.

סיכומם של דברים, הובאו בפני טעמים המצדיקים הארכת המועד להפקדת הערבון בתיק זה. כאמור, כיוון שמדובר במועד שקצב בית המשפט ואין צורך בטעם מיוחד להארכתו, ולאור העובדה שמשמעות אי ההפקדה היא דחיית הבקשה לרשות לערעור, ולאור כך שהסברו של המבקש שכנע אותי כי המצב דברים הכולל בו היה נמצא בעת התרחש האיחור מהווה טעם המצדיק מתן ארכה להפקדת הערבון, אני מורה על הארכת המועד להגשת הערבות, עד להגשתה בפועל.