בג"ץ 642/09 פתחי נסיראת נ. שר הפנים

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.

עתירה למתן צו על תנאי להעניק לעותרת 2 אזרחות ישראלית, וסעדים נילווים נוספים.

2.

העותר 1 הוא אזרח ישראלי, אשר נישא בשנת 1998 לעותרת 2, בעלת אזרחות פלסטינית. לבני הזוג יש ארבעה ילדים קטינים, והמשפחה מתגוררת מזה 10 שנים בטייבה שבישראל. במאי 2008 הגישו השניים בקשה לאיחוד משפחות, אולם כל בקשותיהם להענקת אזרחות לעותרת 2 נדחו על ידי שר הפנים בשל תיקי מב"ד התלויים כנגד עותר 1. העותרים טוענים כי טעמי דחיית בקשתם על ידי המשיב אינם סבירים וכי על בית משפט זה להתערב בהחלטת המשיב ולשנותה.

3.

דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי.

4.

הסעד העיקרי המבוקש על ידי העותרים הינו סעד על פי סעיף 7 לחוק האזרחות , התשי"ב-1952 (להלן: חוק האזרחות ), הדן במתן אזרחות לבן זוג שבן זוגו האחר הינו אזרח מדינת ישראל. על פי, נוסחו המתוקן של סעיף 12(2) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים , התש"ס-2000. בית המשפט לעניינים מינהליים מוסמך לדון בעתירות מנהליות שעניינן החלטות הרשות אשר נתקבלו על פי סעיף 7 לחוק האזרחות . יתר הסעדים הנילווים המתבקשים בעתירה – היתר לשהיית קבע או היתר שהייה ועבודה בישראל מצויים בתחומי חוק האזרחות והכניסה לישראל

(הוראת שעה), תשס"ג-2003 שהסמכות להכריע בעניינם נתונה אף היא לבית המשפט לעניינים מינהליים על פי סעיף 12(3) לתוספת לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים.

משקיימת ערכאה שיפוטית המוסמכת לדון בעניינה של העותרת 2, אין מקום כי בית משפט זה יזקק לעתירה (בג"ץ 3649/08 שמנובה נ' משרד הפנים (לא פורסם, 20.5.2008), בג"ץ 5800/08 אולגה מנדרוס נ' משרד הפנים - מינהל האוכלוסין (לא פורסם, ניתן ביום 07.01.09)).

5.

עתירה זו אינה נמנית על אותם מקרים חריגים אשר בהם, חרף קיומו של סעד חלופי, ידון בית משפט זה בעתירה שבסמכותו.

לפיכך, העתירה תימחק, והעותרים יוכלו לפנות בעתירה מינהלית לבית המשפט לעניינים מינהליים.