בג"ץ 6428/19 אולגה בילנקו נ. המוסד לביטוח לאומי

השופט ע' גרוסקופף:

לפנינו עתירה על החלטת בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 51935-05-19 מיום 26.5.2019, שדחתה ערעור שהגישה העותרת על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בחיפה במסגרת ב"ל 1273-10-18 מיום 12.3.2019, אשר קיבלה בחלקו את ערעור העותרת על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 17.7.2018.

1.

העותרת היא אישה בת 58 אשר, על פי הנטען, סובלת במשך למעלה מ-25 שנים מליקוי באוזניים הפנימיות עקב פגיעה בעבודה הבאה לידי ביטוי בהתקפים של סחרחורות המכונים בעגה המקצועית אובייקטיביים-ספונטניים.

2.

ביום 19.12.2017 קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון כי לעותרת נכות רפואית יציבה משוקללת בשיעור של 75%, בחלוקה של מספר פרטי ליקויים כאשר הרלוונטי לענייננו הוא ליקוי לפי פרט 72(4)(ב)( II ) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 בדבר ליקוי באוזניים פנימיות (להלן: "פרט 72(4)(ב)( II ) לתוספת" ). ביחס לפרט זה, נקבע לעותרת שיעור נכות של 20% בגין סחרחורות.

3.

על החלטת הוועדה הרפואית הגישה העותרת ערר, וביום 17.7.2018, לאחר בדיקה קלינית מקיפה, אישרה ועדה רפואית לעררים (נכות כללית) (להלן: "הוועדה" או "הוועדה הרפואית לעררים" ) את קביעת הועדה הרפואית מדרג ראשון לפיה לעותרת דרגת נכות צמיתה משוקללת בשיעור של 75%, אשר מתוכם 20% לפי פרט 72(4)(ב)( II ) לתוספת.

4.

העותרת ערערה על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה וטענה לשגיאות שנפלו בקביעות דרגת נכותה ביחס לליקויים בתחומים הבאים: אף, אוזן וגרון, נוירולוגיה ואורתופדיה. בית הדין האזורי לעבודה (כב' הנשיא אלכס קוגן ) קיבל את הערעור בקשר לתחום האורתופדיה, כך שהעניין הוחזר לדיון בוועדה הרפואית לעררים, ודחה אותו בקשר לתחומים אף, אוזן וגרון ונוירולוגיה (ב"ל (חי') 1273-10-18. החלטה מיום 12.3.2019).

5.

העותרת הגישה ערעור לבית הדין הארצי לעבודה ביחס לשני התחומים בהם נדחה ערעורה בבית הדין האזורי: אף, אוזן וגרון ואורתופדיה. בית הדין הארצי לעבודה (כב' השופט מיכאל שפיצר ) דחה את הערעור על שני חלקיו בהחלטתו מיום 26.5.2019 (בר"ע (ארצי) 51935-05-19).

6.

מכאן העתירה שלפנינו. העותרת, שאינה מיוצגת (לא בהליך דכאן ולא בהליכים לפני בתי הדין לעבודה), מלינה על החלטת בית הדין הארצי לעבודה בתחום אף, אוזן וגרון בלבד. העותרת מודעת לכך שבית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטת ועדת הרפואה לעררים רק בשאלות משפטיות, אך, לטענתה, בהחלטת בית הדין הארצי לעבודה נפלה טעות משפטית מהותית: בית הדין הארצי לעבודה נסמך על שיקול דעתה הרפואי של הוועדה, אך לשיטת העותרת בענייננו לא שיקול רפואי הנחה את הוועדה אלא שיקול זר. לטענת העותרת מסמכיה הרפואיים מעידים כי מצבה תואם את פרט 72(4)(ב)( III ) לתוספת, החמור יותר בדרגתו, ולא את פרט 72(4)(ב)( II ) לתוספת כפי שנקבע לה. כשל זה, לשיטתה, הוא תוצר של שגיאות שנפלו בעבודת הוועדה: הוועדה דנה רק בחלק מהמסמכים הרפואיים שהגישה העותרת; נימוקי הוועדה חסרים; הוועדה לא גיבשה חוות דעת רפואית משלה האמורה לשמש כבסיס לקביעת שיעור הנכות; ומכאן, ששיקול דעתה לא התבסס על מקור רפואי.

7.

לאחר שעיינו בעתירה ובנספחיה, הגענו למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. המשיב היחיד בעתירה הוא המוסד לביטוח לאומי, ואולם מאחר שהעתירה תוקפת במישרין פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה, צריך היה להגיש את העתירה הן נגד בית הדין הארצי לעבודה (הרשות שכנגד החלטתה מכוונת העתירה) והן נגד המוסד לביטוח לאומי (בעל העניין בתוצאת העתירה). מכל מקום, כלל מושרש וידוע הוא כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על בית הדין הארצי לעבודה. לפיכך, התערבות בפסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה תעשה במקרים חריגים, בהם נפלה טעות משפטית מהותית ושיקולי הצדק מחייבים התערבות בנסיבות העניין ( בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד מ(1) 673, 694-685 (1986) ). כמו כן, נפסק כי אחד השיקולים המרכזיים שיש להתחשב בהם בבחינת הצורך להתערבות בית משפט זה הוא חשיבותה הציבורית הכללית של הסוגיה המועלית והשלכות הרוחב שלה (בג"ץ 5666/03 עמותת קו לעובד נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים , פ"ד סב(3) 264, פסקה 28 לפסק-דינו של המשנה לנשיאה אליעזר ריבלין והאסמכתאות המובאות שם (2007) ). זאת ועוד, יש ליתן משקל לשאלה האם טענות העותר נסבות על שאלות בהן לבית הדין לעבודה קיימת מומחיות מיוחדת ( בג"ץ 5195/10 טיבי נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים , פסקה 3 (19.7.2010) ). בענייננו, מדובר בתגמולי ביטוח לאומי המגיעים לעותרת, נושא המצוי בליבת סמכותו של בית הדין לעבודה (בג"ץ 7333/15 פלוני נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים , פסקה 15 (7.3.2016) ). עתירה זו אינה צולחת משוכות אלה. טענותיה של העותרת קשורות לנסיבותיה הפרטניות ולקביעות עובדתיות, ואין הן מגלות כל טעות משפטית מהותית שנפלה בהחלטת בית הדין הארצי לעבודה המצדיקה את התערבותו של בית משפט זה. למעשה, הקושי מתחיל עוד שלב אחד מוקדם יותר: טענות העותרת אינן מעוררות כלל שאלה משפטית בעלת השלכות רוחב החורגת מעניינה האישי של העותרת, אלא כל עניינן ביישום עובדתי קונקרטי.

8.

העתירה נדחית איפוא. הפעם הזו, מתוך התחשבות בעותרת, איננו עושים צו להוצאות.