פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט
גבוה לצדק
בג"ץ
6458/96
בג"ץ 8160/96
בפני: כבוד
המשנה לנשיא ש' לוין
כבוד
השופט א' מצא
כבוד
השופט י' גולדברג
העותרים 1.
מוחמד אבו קרינאת
בבג"ץ
6458/96: 2. אברהים אבו קוש
3.
עליאן אבו עראר
4.
סועד אבו ג'ועיד
העותרים 1.
סאלם נבארי
בבג"ץ
8160/96: 2. קאיד אבולקיעאן
נ
ג ד
המשיבים 1.
שר הפנים
בבג"ץ
6458/96: 2. אילן גמליאל
3.
חיים נחמני
4.
אברהם זיכרמן
5.
לואיס אשכנזי
6.
יחיאל דרור
המשיבים 1.
שר הפנים
בבג"ץ
8160/96: 2. דוד אפרתי
3.
יעקב סודרי
4.
לואיז אשכנזי
5.
איילה כהן
6.
כרמלה שלום
בקשה
למתן צו-על-תנאי
תאריך
הישיבה: ח' באלול התשנ"ז (10.9.97)
בשם
העותרים עו"ד רמי יובל
בבג"ץ
6458/96:
בשם
העותרים עו"ד רמי יובל
בבג"ץ
8160/96:
בשם
המשיב מס' 1 עו"ד דנה בריסקמן
בבג"ץ
6458/96
ובבג"ץ
8160/96:
בשם
המשיבים 2-6 עו"ד יוסף כהן
בבג"ץ
6458/96:
בשם
המשיבים 2-6 עו"ד גולדס
בבג"ץ
8160/96:
פסק-דין
השופט י' גולדברג:
צווים על תנאי יצאו מלפני בית משפט זה המורים
למשיבים ליתן טעם מדוע לא יבטל שר הפנים (המשיב 1) את המינויים של המשיבים 2 עד 6
(בשתי העתירות) לתפקיד חברי המועצות המקומיות ערערה וחורה אשר בנגב ומדוע לא ימנה
תחתיהם אנשים המתגוררים בתחומן של שתי המועצות ולגבי המשיבים 2 ו3- (בשתי העתירות)
גם מפני שמונו משיקולים פוליטיים זרים.
ואלה עיקריהן של שתי העתירות:
ערערה וחורה הם שניים מתוך חמשת הישובים
הבדואיים, שהוקמו בעשור הקודם בנגב. חמשת העיירות נוהלו בתחילה על ידי שתי מועצות
אזוריות. ערערה היתה חלק מהמועצה האזורית "משוש" וחורה חלק מהמועצה
האזורית "שוקת". כל השנים הללו לא נערכו בחירות בישובי הבדואיים בנגב.
בשנת 1995 המליצה ועדה ציבורית בראשות פרופ'
גדעון קרסל מאוניברסיטת בן גוריון בנגב, לבטל את המועצות האזוריות ולהקים במקומן
מועצות מקומיות בכל אחד מחמשת הישובים הבדואיים. בתוקף סמכותו לפי פקודת המועצות
המקומיות [נוסח חדש] (להלן:
"הפקודה"
), חתם שר הפנים בשנת 1996
על צווי הכינון למועצות המקומיות ערערה וחורה ומינה בכל אחת מהן תשעה חברי מועצה,
כשארבעה מהם מתגוררים בתחומי המועצה המקומית וחמישה אחרים אינם מבני המקום. חברי
המועצות שאינם נמנים על בני המקום הם העותרים 2 עד 6 (בשתי העתירות).
העותרים השיגו בפנינו כנגד מינויים של המשיבים
2 עד 6 (בשתי העתירות) בנימוק ששר הפנים פעל בחוסר סמכות בהחליטו למנות לתפקיד חבר
מועצה ממונה את מי שאינם מתושבי המקום. כן טענו העותרים כי המשיבים 2 ו3- (בשתי
העתירות) פסולים מלכהן בתפקידם משום שמונו על ידי השר הממנה מתוך שיקולים
פוליטיים.
עמדת שר הפנים היתה כי כל המינויים מטעמו
למועצות המקומיות ערערה וחורה נעשו כדין.
עניינן של המועצות המקומיות בישראל מוסדר
בפקודה. מכוח הפקודה הותקנו צו המועצות המקומיות (א), תשי"א1950- וצו המועצות
המקומיות (ב), תשי"ג1953-. כל אחד מהצווים הללו משתרע על מועצות מקומיות
הנשלטות על ידיו. הפקודה מסדירה גם את הממשל המקומי הכפרי בישראל.
סעיף 1 לפקודה קובע כי:
"שר
הפנים רשאי על פי המלצת הממונה על המחוז להכריז בצו שכפר פלוני או קבוצת כפרים
פלונית או אזור פלוני יתנהלו על ידי מועצה מקומית".
בצו הכינון כלולות הוראות בדבר "
מינויה
או בחירתה של המועצה המקומית
"
(סעיף 2(ב)(1) לפקודה).
כן
מפורשים ומוסדרים בצו הכינון הרכב המועצה המקומית, תפקידיה, סמכויותיה, חובותיה
ואזור שיפוטה.
סעיף 3 (א) לצו המועצות המקומיות (א) קובע כי:
"השר
ימנה את חברי המועצה הראשונה שתוקם אחרי פרסום צו זה והיא תכהן עד שתיבחר מועצה
לפי חוק הרשויות המקומיות (בחירות) תשכ"ה1965-".
מחוקק המשנה איבחן בין הרכבה של מועצה ממונה
לבין הרכבה של מועצה נבחרת. בעוד שלגבי מועצה מקומית נבחרת קיימת מגבלה הקובעת כי
מי שאינו מתגורר בתחומי המועצה, פסול מלכהן כחבר המועצה (סעיף 101 (1) לצו (א)),
לא קיימת מגבלה כזו לגבי מועצה מקומית ממונה. ואכן נפסק להלכה כי "הוראות
הפסלות המפורטות בסעיפים 101 (1) ו-(4) לצו לא חלות על חברים שנתמנו על ידי
השר"
(ע"א
1125/93
אבו עואד נ' עמאשה
פ"ד מח(4) 362, 369).
היוצא מכך כי הוראת מחוקק המשנה, לפיה לא יכהן
כחבר מועצה מי שמקום מגוריו אינו בתחום המועצה, אינה מתייחסת למועצה ממונה כי אם
למועצה נבחרת בלבד.
מינוי חברי מועצה ממונה שלא מבני המקום עומד
גם במבחן הסבירות. השיקול שמנחה את משרד הפנים שלא למנות למועצה המקומית הראשונה
חברי מועצה, שהם על טהרת בני המקום, הוא שיקול ענייני שנועד להיטיב עם התושבים
באופן היותר מועיל. כוונת הדברים היא שעד לקיום הבחירות למועצה הנבחרת הראשונה
יעסקו אנשי מקצוע חיצוניים ומנוסים ב"מלאכת ההקמה" של הממשל המקומי.
שיקול זה מוצא את ביטויו גם באורך תקופת כהונתה של המועצה הממונה, שנקבעה על ידי
מחוקק המשנה לארבע שנים עם אפשרות של הארכה באישור ועדת הפנים של הכנסת (ראה סעיף
3 לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), התשכ"ה1965-, כפי שתוקן בסעיף 3 לחוק
לתיקון דיני הרשויות המקומיות [מועצה או ועדה ממונה], התשנ"ד1994-).
תכלית חקיקה זו היא שלאורך תקופת כהונתה של המועצה
הממונה יסייעו בעלי ידע ונסיון, שלא מבני המקום, לתושבים המקומיים בהקמת התשתית
הדרושה לקיום הבחירות העתידיות למועצה הנבחרת.
סעיף 3 של צו המועצות המקומיות (א) העניק לשר
הפנים "שיקול דעת רחב.... בלעדי ומפורש" בכל הקשור למינוי חברי מועצה
(ע"א 1125/93
הנ"ל, עמודים 68-69). בהרכיבו את המועצה הממונה על
השר "לפעול על פי כל שיקול חשוב ונכבד" (בג"ץ 233/63
המפלגה
הליברלית בישראל נ' שר הפנים ואח'
פ"ד יח(1) 512, 514).
היוצא מן האמור הוא, כי לא היה כל פגם, לא
מבחינת הסמכות ולא מבחינת הסבירות, במינוי חברי מועצה לשתי המועצות המקומיות
הממונות, שאינם מתושבי המקום.
העתירות בנידון זה נדחות.
טענה נוספת להם לעותרים והיא המרכזית בעתירות
שבפנינו וענינה בכך, שחלק מן המינויים של שר הפנים בשתי המועצות המקומיות, ערערה
וחורה, היו מינויים פוליטיים של פעילים במפלגתו של השר. לבעלי מינויים אלה, כך
לטענת העותרים, חסרים הכישורים הדרושים למילוי תפקידם. לדידם, מינויים אלה פגומים
באשר באו לעולם משיקולים זרים ולפיכך יש לבטלם, אם לא מכוח הדין המפורש, אזי מכוח
הדין המינהלי הכללי.
עד אשר באים אנו לבחון טענות העותרים לגופן,
נקדים הלכה למעשה.
אין החוק מגביל את סמכות המינוי של שר הפנים.
החוק מניח לשר למנות את מי שמתאים למשרה, לפי שיקול דעתו הבלעדי. החוק אינו דורש
מן השר שינקוט בהליכים כלשהם כדי למצוא את האיש המתאים ביותר לתפקיד. החוק אינו
מציב בפני השר דרישות לכשירות המועמד, כפי שנדרש, למשל, במינויים לתאגידים
ציבוריים (ראה חוק החברות הממשלתיות
(תיקון
מס' 6) (מינויים), התשנ"ג1993-). במינוי חבר למועצה מקומית ממונה אין על השר
עולו של מכרז ואף לא חובת התייעצות עם גורם כלשהו. בענייננו אין אנו מדברים על
תקינות הליך המינוי שבחוק אלא על שיקול דעתו הרחב של השר למינוי האנשים המתאימים
והראויים לתפקידם. אכן מינוי שבוצע על ידי השר על פי שיקול דעתו הרחב, לא יבוטל
אלא אם כן ימצא פסול בתקינות הפעלת שיקול הדעת כגון שהיה משוא פנים מפלגתי שדחה
מפניו שיקולי כשירות של מועמד אחר.
מהו אם כן מינוי פוליטי?
"מינוי פוליטי" הוא מינוי המתבצע
"על יסוד שיקולים מפלגתיים" (פרופ' י' זמיר, בספרו
הסמכות המינהלית
(תשנ"ו) כרך א' 459). מינוי פוליטי הוא מינוי של אדם למשרה ציבורית "שלא
היה נעשה אילו אותו אדם לא היה אישיות פוליטית. במקרה כזה הפוליטיקה, במובן הצר של
מפלגתיות, היא גורם מרכזי במינוי" (פרופ' י' זמיר, במאמרו "מינויים
פוליטיים"
משפטים
כ' עמ' 21).
עם זאת: "הפסול שבמינוי פוליטי אין
פירושו שאסור לעובד בשירות הציבור, המתמנה על ידי הרשות הציבורית, להזדהות עם
מפלגה פוליטית זו או אחרת או להשתייך אליה... אך השתייכות או הזדהות אלה צריך
שישמשו 'כגורם נייטרלי'... שאינו פועל לא לחובתו ולא לזכותו של מועמד פלוני או
אלמוני. הגורם והשיקול הקובעים הם כישוריו של המועמד, והפסול שבמינוי פוליטי הוא
כאשר 'הקשרים קודמים לכישורים'" (דברי המשנה לנשיא מ' אלון בבג"ץ
4566/90
דקל נ' שר האוצר ואח'
פ"ד מה(1) 28, 35).
הטוען כי מינוי מסויים למשרה ציבורית פסול
משום שנעשה על פי שיקולים זרים של אינטרסים פוליטיים - מפלגתיים זרים, נושא בנטל
הוכחת הטענה. נטל הוכחה זה הוא כבד ובדרך כלל קשה להרימו. הקושי נעוץ בצורך להוכיח
שיקול סובייקטיבי פסול של הרשות המינהלית, כאשר לטובתה פועלת חזקת חוקיות מעשיה.
על רקע זה נקבע בפסיקה המבחן הראייתי הדורש הוכחת קיומו של "ספק מהותי בדבר
תקינות ההליכים" (בג"ץ 606/86
עבדל-חי נ' מנכ"ל משרד החינוך
והתרבות
, פ"ד מא(1) 795, 802). מבחן זה אומץ גם בפרשת
דקל נ' שר האוצר
,
בה נמנו וגמרו כי:
"די
ביצירת ספק מהותי שיסודו בחשד סביר וממשי בדבר קיומו של מניע פוליטי-מפלגתי פסול
במינוי. משהוכח ספק מהותי כזה, עובר נטל הראיה על בעל המינוי, ועליו להוכיח שאין
במינויו משום מינוי פוליטי פסול".
משמעות האמור בפרשת דקל נגד שר האוצר היא כי
משהועבר הנטל על השר הממנה, עליו להוכיח כי ערך בדיקה עניינית, הוגנת ושיטתית של
כל המועמדים הבאים בחשבון לקבלת המינוי. אם יוכיח השר הממנה כי בתהליך המינוי
הובאו בחשבון כל השיקולים הענייניים ולמרות הכל יגיע למסקנה שחרף השיוך וההזדהות
המפלגתיים, המועמד המועדף על ידי השר הוא גם המתאים ביותר למינוי, כי אז לא ניתן
יהיה לומר שהחלטת השר הושפעה ממניעים פסולים וממילא תוכל החלטה
כזו לעמוד בפני ביקורת משפטית וציבורית.
לא פעם מתעורר קושי למתוח קו גבול ברור בין מינוי כשר למינוי פסול. האבחנה בין השניים היא דקה: מחד אין מניעה שהשר ימנה למשרה ציבורית אדם המוכר וידוע לו מקרוב כחבר באותה מפלגה, על תנאי שהוא בעל הכישורים המתאימים למינוי (ראה פרופ' י' זמיר במאמרו הנ"ל בעמ' 20). מאידך אסור שעובדת היותו של הממונה חבר במפלגתו של השר, תשפיע על השר למנותו, שכן בכך יש משום העדפה של אינטרס פוליטי-מפלגתי. נמצא כי על פי המבחן הראייתי הנוהג, עיקרו של דבר הוא בגילוי יסוד "ההשפעה" ובידוע הוא שאין דרכו של יסוד זה להתגלות בנקל. ככלל "מחשבות קשות הן להוכחה ומחשבות שלא כדין על אחת כמה וכמה" (בג"ץ 571/89 מוסקוביץ נ' מועצת השמאים , פ"ד מד(2) 236, 234).
במקרה שלפנינו לא התעורר קושי ראייתי ולא הוצרכנו להוכחת "הספק המהותי", שכן במסיבת עיתונאים שקיים השר בבאר-שבע בתאריך 5.9.96 נשאל, בין השאר, מדוע מינה אנשי מפלגתו למשרות בעיירות ערערה וחורה והשיב ללא היסוס:
"... את מי אתה רוצה שאמנה, את אנשי הליכוד?" .
מכאן עולה שהשר הודה בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים כי היותם של המשיבים 2 ו3-, בשתי העתירות, חברי מפלגתו, היווה שיקול מרכזי בהחלטתו למנותם לחברי מועצה בשתי המועצות ערערה וחורה.
די היה בדברים מפורשים אלה כדי לקבוע כי המשיבים 2 ו3- בשתי העתירות (למעט משיב 2 בבג"ץ 8160/96 כפי שנראה להלן) מונו לתפקידם בשל השתייכותם המפלגתית ולא רק בשל כישוריהם. בכך הוכחה טענת הפסול שבמינויים.
מה תעשה איפוא, הרשות המינהלית הממנה ולא תחטא?
לעולם ינהג השר הממנה כמי שסמכות המינוי הופקדה בידיו בנאמנות על ידי הציבור. השר כרשות ציבורית הוא נאמן הציבור ופועל מכוח האמון שהציבור מעניק לו וכל פעולה והחלטה שהוא עושה חייבות להיעשות מתוך התחשבות בנאמנות זו. איש הציבור "לא לעצמו הוא פועל אלא למען האינטרס של הציבור" (בג"ץ 669/86, בשג"ץ 451/86, 456 רובין נ' ברגר ואח' , פ"ד מא(1) 73 בעמ' 78). על הרשות הציבורית "לשמור ולשקוד על האינטרסים של הציבור בכללותו" (ע"א 254/64 חסון נ' המועצה המקומית דאלית אל כרמל ואח' פ"ד יט(1) 17, 25). ממעמד הנאמנות של הרשות הציבורית נגזרת חובתה להימנע ממינוי אך בשל השתייכותו הפוליטית של המועמד (בג"ץ 313/67 אקסלרוד ואח' נ' שר הדתות ואח' פ"ד כב(1) 80, 85).
אמון הציבור מותנה בטוהר המידות ובתקינות המינהל:
"...המפתח לקיומו של שירות ציבורי ראוי לשמו הוא אמון הציבור בטוהר השירות הציבורי. יוקרתו של המינהל הציבורי ואמון הציבור בו הם אינטרס ציבורי בעל חשיבות רבה... בלא אמון לא יכולות מערכות השלטון לתפקד... בלא אמון הציבור ורשויות הציבור יעמדו הרשויות ככלי ריק. אמון הציבור הוא המשענת של רשויות הציבור, והוא המאפשר להן למלא את תפקידן... אמון הציבור ברשויות השלטון הוא מנכסיה החשובים של הרשות השלטונית ושל המדינה. כאשר הציבור מאבד את אמונו ברשויות השלטון, הוא מאבד את אמונו באמנה החברתית המשמשת בסיס לחיים משותפים. יש ליתן משקל נכבד לשיקולים הבאים לקיים, לשמר ולפקח את תחושות הציבור, כי משרתיו אינם אדוניו וכי הם עושים את מלאכתם למען הציבור..." (דברי השופט ברק [כתוארו אז] בבג"ץ 6163/92, 6177 אייזנברג ואח' נ' שר הבינוי והשיכון ואח' פ"ד מז(2) 229, 262, 266).
ועוד באותו ענין:
"...נבחר הציבור הוא שליח הציבור, וכאותו שליח ציבור האומר להיות פה לקהל ומציג עצמו כעני ממעש, נרעש ונפחד, כן הוא נבחר הציבור: משלו אין לו ולא כלום וכל אשר ברשותו ובהחזקתו - משל הקהל והקהילה הוא. הגינות, יושר-לבב וטוהר-המידות הינם סימני היכר מובהקים שניתן ונבחר ציבור ראוי לשמו, ותכונות נפש אלו הן עמוד-האש ועמוד-הענן שיוליכו את נבחר הציבור הדרך. רק כך יוכל פרנס לנהג כראוי קהילה שבחרה בו לנהגה ורק כך יזכה נבחר הציבור באמון הקהל. וכולנו ידענו כי באין אמון של הקהילה במנהיגיה, ייפרע עם ותאבד ממלכה. וככל שנעלה במעלה המנהיגות כן נתבע ממנהיגי הקהילה ביתר כי יקרנו יושר ואמת".
(דברי השופט חשין בבג"ץ 103/96 כהן נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה 24 לפסק-הדין - טרם פורסם).
לפיכך לענייננו: "כאשר איש ציבור ממנה עובד בשירות הציבור על פי שיקולים זרים של אינטרסים פוליטיים-מפלגתיים, מינוי כזה פסול הוא.." (בג"ץ 4566/90 הנ"ל בעמ' 35).
כך גם דרכו של המשפט העברי המינהלי.
כלל גדול הוא שרשות ציבורית חייבת לפעול בענייני הציבור על דעת הציבור. לפני שממנים פרנס על הציבור (בענייננו - מינוי חבר מועצה), חייבים להימלך בציבור.
כך מובא במסכת ברכות נה, א:
"...אמר רבי יצחק: אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן נמלכים בציבור, שנאמר: 'ראו קרא ה' בשם בצלאל'. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה הגון עליך בצלאל? אמר לו: ריבונו של עולם, אם לפניך הגון - לפני לא כל שכן? אמר לו: אף על פי כן, לך אמור להם. הלך ואמר להם לישראל: הגון עליכם בצלאל? אמרו לו: אם לפני הקדוש ברוך הוא ולפניך הוא הגון - לפנינו לא כל שכן!".
וכן בשו"ת הרשב"א, חלק ג, סימן תכח :
"...ואומר אני כי כל עניני הציבור אין למקצת הציבור רשות לעשותם בלתי הסכמת הציבור כולו שהציבור כשותפין הם בכל העניינים המוטלין על הציבור ובכל המינויין הצריכים לציבור כנאמנים וגובי המס ושלוחי הציבור וכל כיוצא בהם... וכל שאינן נוהגין כן עושים שלא כדין...". (ההדגשה שלי י.ג.).
ועוד מובא בתשב"ץ (רבי שמעון בר צמח) חלק א' סימן קסא : בענין דיין שמונה לתפקידו שלא על דעת הציבור:
"...ואף על פי שהדיין המתמנה על הציבור היה מופלא וסמוך והממנה אותו היה אדם גדול בדורו, ראוי הוא שימלך עם הציבור קודם מנותו אותו, שהקדוש ברוך הוא אינו ממנה פרנס על הציבור אלא אם כן נמלך בהם (בציבור)...".
עקרון יסוד הוא בדיני המשפט העברי המינהלי לענין פסלות הרכבת פרנסים על הציבור, כי מעמד עובדי ציבור הוא כמעמד השופטים. אלה ואלה נקבעו להם אמות מידה מחמירות.
כך פסק הרמ"א בהגהותיו לשולחן ערוך :
"טובי הקהל הממונים לעסוק בצרכי רבים או יחידים, הרי הן כדיינים ואסורים להושיב ביניהם מי שפסול לדון משום רשעה".
(שו"ע, חו"מ, הלכות עדות, לז, כב).
כיון שעל פי ספרות ההלכה הממונים על הציבור דינם כשופטים, כאמור, חלים עליהם הקריטריונים של אי נגיעה אישית. לענין זה נאמר:
"...אפילו פרנס או נביא המנהג את העם ברצון השם יתברך צריך להזהר כשממנה פרנסים על הציבור שלא יטיל קנאה במינויו בין משפחות". (בענייננו 'משפחות' במובן של 'מפלגות' - הערה שלי י.ג.).
(ראה מאירי, בית הבחירה לסנהדרין, יז, א).
חכמינו הורונו כי " כל אדם צריך שיהא נזהר במלאכתו שלא להכניס עצמו בחשד הבריות ואף במה שיודע בעצמו שהוא נקי בו "
( ראה
מאירי, בית הבחירה ליומא, לח, א ). הכלל הוא כי צריך איש הציבור לצאת ידי הבריות כדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום, שנאמר: " והייתם נקיים מה' ומישראל " ( במדבר, לב, כב ).
ומהלכה ככלל אל הפרט למעשה.
לטענת העותרים, המשיבים 2 ו3- בשתי העתירות, שנבחרו לראשי שתי המועצות וסגניהם, במשרות בשכר, הם פעילים ותיקים במפלגת ש"ס, מפלגה ששר הפנים נמנה על ראשיה.
טענה זו לא הוכחה ככל שמדובר במשיב 2 בעתירה בבג"ץ 8160/96, דוד אפרתי, שמונה על ידי השר לחבר במועצת חורה ונבחר על ידי חברי המועצה לעמוד בראש המועצה. כמסתבר, לא רק שדוד אפרתי איננו פעיל בתנועת ש"ס, אלא איננו חבר במפלגה כלשהי. יותר מכך: דוד אפרתי היה בשעתו מועמד לתפקיד ראש מועצת חורה מטעם שר הפנים הקודם חיים רמון, אשר אף חתם על כתב מינויו כחבר מועצת חורה, אלא שהמינוי הוקפא בשעתו בהוראת היועץ המשפטי לממשלה בשל הבחירות לכנסת הקרבות.
אין, איפוא, כל פסול במינויו של דוד אפרתי והעתירה נגדו צריכה להידחות.
לא כן לגבי המשיב 2 בעתירה בבג"ץ 6458/96, אילן גמליאל שמונה כחבר במועצת ערערה ונבחר על ידי חברי המועצה לעמוד בראשה וכן המשיבים 3 בשתי העתירות, חיים נחמני ויעקב סודרי, שמונו על ידי שר הפנים כחברי המועצות חורה וערערה ונבחרו על ידי חברי המועצות הללו לכהן בהן כסגנים בשכר, כל אחד במועצתו. אין איש מפקפק ביושרם, בכישוריהם ובהתאמתם לתפקידיהם. דא עקא ולגבי שלושתם הוכח מרכיב ההשפעה הפסולה של ההשתייכות המפלגתית, שבעטיה זכו להתמנות לתפקידיהם על ידי השר הממנה. אכן לא מן הנמנע שבנסיבות מסויימות עשוי להתמנות פלוני על ידי השר למשרה למרות השתייכותו המפלגתית, כגון שהוא נתמנה לאחר הליך ראוי של בחינה בין כמה מועמדים, אך לא זהו המקרה שלפנינו.
לסיכום: הסוגיות שעסקנו בהן בעתירות אלה נגעו באמון הציבור בפעולות של רשויות השלטון המקומי. מהודעת השר כפי שהובאה בפנינו על ידי פרקליטות המדינה, נמצאנו למדים כי בסיכומו של ענין, גם דעתו של שר הפנים אינה נוחה מן המצב הקיים וגמלה בדעתו המסקנה להביא לשינויים באופן מינויים של חברי המועצות הממונות.
אין ספק שקיים צורך בכללים ומנגנונים, שיבטיחו קיומן של נורמות לדפוסי התנהגות של פרנסי הציבור העוסקים במינויים במסגרת סמכותם. כוונת הדברים היא להבטיח שלא יתבצע מינוי פוליטי פסול ושכשרותו של הממונה לא תהא מוטלת בספק. העיקרון המנחה חייב להיות שהמינוי, שיצא מידי השר הממנה, יהיה מבוסס על שיקולים ענייניים הקשורים בקידום טובת תושבי המועצה בה נתמנתה מועצה ממונה ושבחינת המועמדים לחברות במועצה, תהיה מנותקת ממגמות פוליטיות וממחויבויות אישיות. אם כך יעשה, ישרת הדבר שתי מטרות עיקריות: "המטרה הראשונה היא למנות לכל משרה ציבורית את המועמד הכשיר ביותר מבין המועמדים למינוי; המטרה השניה היא לשמור על טוהר-המידות בשירות הציבורי" (פרופ' י' זמיר במאמרו הנ"ל בעמ' 23).
המורם מכל האמור בנושא "מינויים משיקולים פוליטיים" הוא כי הצווים על תנאי שהוצאו נגד המשיב 2 בעתירה בבג"ץ 6458/96 וכנגד המשיבים 3 בשתי העתירות, יהיו לצווים מוחלטים ויכנסו לתוקפם בתום 90 יום מיום מתן פסק דין זה.
העתירה נגד משיב 2 בבג"ץ 8160/96 נדחית.
בנסיבות הענין לא ייעשה צו להוצאות.
ש ו פ ט
המשנה לנשיא ש' לוין :
אני מסכים.
המשנה לנשיא
השופט א' מצא :
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' גולדברג.
ניתן היום, כ"ד בניסן תשנ"ח
(20.4.98).
המשנה לנשיא ש ו פ ט
ש ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
96064580.
R06
/אמ