פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה
לצדק
בג"ץ
6522/08
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופט י' דנציגר
העותר:
שמואל יעיש
נ ג ד
המשיבים:
1. בית הדין האזורי לעבודה
2. בית הדין הארצי לעבודה
3. קרן הגימלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות
בע"מ
4. קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבנין ועבודות
ציבוריות,
אגודה שיתופית בע"מ
עתירה לצו על תנאי
בשם העותר:
עו"ד א' ספינרד
פסק דין
השופט י' דנציגר
:
בפנינו עתירה המכוונת לביטולו של פסק דין שניתן על ידי בית
הדין הארצי לעבודה ביום 7.3.2005 במסגרת ע"ע 1236/04.
הרקע העובדתי
1.
העותר, יליד שנת 1935, עבד כמזכיר מועצת פועלי גדרה מיום
1.4.1982 ועד ליום 31.1.1998, אז פוטר מעבודתו. במסגרת עבודתו, היה העותר מבוטח
בביטוח פנסיוני אצל המשיבה 3, קרן הגימלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ
(להלן:
קרן הגמלאות
). בתקופה שקדמה לכך, מחודש אוגוסט 1957 ועד חודש מרץ
1982, היה העותר מבוטח בביטוח פנסיוני אצל המשיבה 4, קרן הביטוח והפנסיה של פועלי
הבנין ועבודות ציבוריות, אגודה שיתופית בע"מ.
2.
בחודש יוני 1991 עבר העותר ניתוח השתלת כבד בצרפת ולאחר מכן חזר
העותר לעבודתו, אולם לטענתו לא הצליח להשתקם, לאור מצב בריאותו ועקב מגוון התרופות
להן נזקק באופן שוטף, אשר גרמו לתופעות לוואי שונות, לרבות מספר זריקות יומיות
שנאלץ לקבל. לדברי העותר, נוכח מצבו הרפואי בעקבות ההשתלה, נעדר מעבודתו תקופות
ארוכות, ובסופו של דבר פוטר מעבודתו.
3.
ביום 26.4.1998 נקבעה לעותר נכות צמיתה בשיעור 100% על ידי ועדה
רפואית של המוסד לביטוח לאומי, וכשבועיים לאחר מכן, ביום 14.5.1998, נקבע כי העותר
הינו חסר כושר השתכרות באופן מלא לצמיתות.
4.
בחודש פברואר 1998 פנה העותר לקרן הגמלאות להכיר בו כנכה בשיעור
100% בגין השתלת הכבד שעבר ולשלם לו פנסיית נכות. ביום 11.6.1998 קבעה הועדה
הרפואית של קרן הגמלאות כי שיעור נכותו של העותר עומד על 50% בלבד וכי עד למועד
הגיעו לגיל פנסיה הוא מסוגל לעבוד בהיקף של חצי משרה, כלומר ארבע שעות ביום. לטענת
העותר, בועדה זו לא היה אף מומחה למחלות כבד או לגסטרואנטרולוגיה, וכן טוען הוא כי
הוועדה הסתמכה אך ורק על ממצאי בדיקת תפקודי כבד של העותר, אשר לא ניתן לקבוע על
פיה את מצבו הרפואי ואת כושרו לעבוד.
5.
העותר ערער על החלטת הועדה הרפואית בפני הועדה לעררים לענייני
קרן הגמלאות. ועדה זו לא הכריעה בערעור, אלא פנתה לקרן הגמלאות וביקשה כי הנושא
ייבדק מחדש, מאחר שהעותר קרוב בגילו לגיל הפנסיה. קרן הגמלאות טענה כי היא מחויבת
לקבוע את זכויות העמיתים על פי תקנונה בלבד, וכן כי אין היא רשאית לשנות מן ההחלטה
שקיבלה הועדה הרפואית. לפיכך הודיעה קרן הגמלאות לעותר כי נכותו עומדת על 50%.
נוכח החלטת קרן הגמלאות, הגיש העותר תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו
(להלן:
בית הדין האזורי
) במסגרתה ביקש לקבוע כי הוא בעל נכות צמיתה בשיעור 100%
וכי איבד את כושר השתכרותו לצמיתות, כפי שנקבע על ידי המוסד לביטוח לאומי, וכי הוא
זכאי לפנסיית נכות מלאה.
6.
בית הדין האזורי מינה מומחה רפואי מטעמו (להלן:
המומחה
) על מנת שיחווה דעתו בעניין כושר השתכרותו של העותר. ביום 6.3.2002
הגיש המומחה את חוות דעתו לבית הדין האזורי, בה נקבע כי בתקופה בה פוטר העותר
מעבודתו, בתחילת שנת 1998, היה העותר מסוגל לעבוד בהיקף של חצי משרה. לטענת העותר,
בחוות דעתו חרג המומחה מסמכותו, בכך שביסס את חוות דעתו על תשתית עובדתית שחרגה
מהתשתית העובדתית שנקבעה על ידי בית הדין האזורי. לפיכך, פנה העותר בבקשה למנות
מומחה אחר, ולחלופין ביקש להגיש למומחה שאלות הבהרה. בקשה זו של העותר נדחתה על
ידי בית הדין האזורי. בקשת רשות ערעור שאותה הגיש העותר על החלטה
זו לבית הדין הארצי לעבודה (להלן: בית הדין הארצי ) נדחתה אף היא.
7.
ביום 17.3.2004 ניתן פסק דין על ידי בית הדין האזורי, אשר לטענת העותר הסתמך על דברים ועובדות שמעולם לא הוכחו, שכן לטענתו מעולם לא ניתן לו יומו בבית הדין.
8.
העותר ערער על פסק הדין לבית הדין הארצי. בערעורו טען כי המומחה חרג מסמכותו בהסתמכו על תשתית עובדתית שלא הוצגה בפניו וכי תפקידו של העותר כ"מזכיר מועצת פועלים" הוגדר בצורה שגויה, באופן שהשפיע על חוות דעתו של המומחה. ערעורו של העותר נדחה, ביום 7.3.2005, תוך שצויין, כי צורת העסקתו של העותר, כפי שהוגדרה על ידי המומחה, אינה שונה בעיקרון מצורת ההעסקה כפי שהיא תוארה על ידי העותר.
טענות העותר
9.
לטענת העותר, בית הדין הארצי טעה טעות משפטית חמורה בכך שלא פסל את חוות דעתו של המומחה, שהתבססה על תשתית עובדתית שלא הוכחה ואשר אינה תואמת את המציאות, וטעות זו גרמה לעיוות דין ואי צדק. עוד טוען העותר, כי לבית הדין לעבודה יש ידיעה שיפוטית בדבר מהות תפקידו של מזכיר מועצת פועלים, והיה עליו לפרט בפני המומחה את המרכיב הפוליטי שבתפקיד זה, שכן יש לכך השפעות על דרך ביצועו של התפקיד. לדברי העותר, המומחה לא היה מודע או התעלם מעיקר עבודתו של מזכיר מועצת פועלים, אשר כרוכה בלחצים ומתחים מתמשכים, ובהתבסס על כך הגיע למסקנות שגויות, אשר בעטיין יש לפסול את חוות דעתו של המומחה.
10.
עוד טוען העותר, כי טעה המומחה שהתמנה על ידי בית הדין האזורי, שאינו מומחה בתחום הגסטרואנטרולוגיה, בכך שפסל את חוות דעתם של המומחים המקצועיים, אשר בדקו את העותר אישית. לטענת העותר, המומחה התעלם ממסמכים רפואיים מהם עולה כי העותר לא היה מסוגל להמשיך בעבודתו או בעבודה דומה אחרת, אף לא במשרה חלקית. העותר מוסיף, כי קביעתו של בית הדין כי מסמכים אלו אינם רלוונטיים, בטעות יסודה.
11.
טענה נוספת של העותר הינה כי החלטתו של המומחה חסרה הנמקה המסבירה מדוע התעלם מקביעותיהם של המומחים הרפואיים שבדקו אותו.
12.
העותר טוען עוד, כי פסק דינו של בית הדין הארצי חסר הנמקה ולוקה בחוסר של תשתית עובדתית, שכן פסק דינו מתבסס על התשתית העובדתית הלקויה שפורטה בחוות דעתו של המומחה, שהינה חסרת בסיס.
13.
עוד טוען העותר, כי בית הדין הארצי טעה בקובעו כי טענות העותר ביחס לתשתית העובדתית נטענו לראשונה בסיכומיו, שכן לטענתו אמנם בתחילת ההליך הוסכם כי אין צורך בהבאת ראיות, אולם מרגע שהמומחה הסתמך על תשתית עובדתית שגויה, כטענת העותר, העלה טענה זו בהזדמנות הראשונה.
14.
העותר טוען, כי הנושאים המועלים בעתירתו הינם בעלי חשיבות ציבורית ומשפטית. לדבריו, סוגיה זו נוגעת למספר רב של אנשים, אשר לאור ההלכה השגויה לכאורה שיצאה מלפני בית הדין לעבודה במקרה זה, עלולים הם למצוא עצמם משוללי קצבה. לטענת העותר, מדובר בטעות גלויה על פני הפסק, אשר הצדק דורש את תיקונה.
15.
אשר למועד הגשת העתירה, טוען העותר כי פנייתו לבית משפט זה נעשית רק כיום, מאחר שכאשר נודע לו על החלטת בית הדין הארצי לעבודה, הוא נתקף בייאוש, אשר השפיע עליו הן מן הבחינה הנפשית והן מן הבחינה הפיסית. לאחרונה, כך נטען, הצליח העותר לאזור כוחות חדשים ולהמשיך במאבקו הצודק.
דיון והכרעה
16.
דינה של העתירה להידחות על הסף הן מחמת השיהוי הכבד בו היא לוקה והן מן הטעם שאין מקום להתערבותו של בית משפט זה בפסק דינו של בית הדין הארצי.
17.
העתירה הוגשה למעלה משלוש שנים לאחר מתן פסק דינו של בית הדין הארצי. הטעם שניתן על ידי העותר לשיהוי שבהגשת העתירה, מצבו הנפשי הקשה בעקבות מתן פסק דינו של בית הדין הארצי, אין בו כדי להצדיק שיהוי זה [השוו: בג"צ 9189/07
שטיין נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, 6.1.2008) וכן ראו: בג"צ 6553/04 כהן נ' עיריית נהריה (לא פורסם, 8.8.2004); בג"צ 10027/06 אברהם יוסף נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.8.2007)]. שיהוי זה מצדיק כשלעצמו את דחיית העתירה על הסף.
18.
מעבר לשיהוי, כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו של בית הדין הארצי לעבודה, והוא יתערב בהן אך במקרים חריגים אם נפלה טעות משפטית מהותית בפסק הדין שהצדק דורש את תיקונה [בג"צ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד מ(1) 673, 693 (1986)]. המקרה שבפנינו אינו בא בגדר מקרים אלו. פסק דינו של בית הדין האזורי הינו מפורט ומנומק כדבעי, ובית הדין הארצי לא ראה מקום להתערב בו.
מדובר בהכרעה פרטנית בעניינו של העותר, המבוססת על העובדות הקונקרטיות של המקרה. בית הדין האזורי הגדיר את השאלה שניצבה בפניו כך: "האם ביום 11.6.98 (מועד הועדה הרפואית בקג"מ) היה התובע נכה בנכות חלקית, או נכות מלאה כמשמעותן בסעיפים 63 ו-64 לתקנות קג"מ". לבחינת שאלה זו מונה בהסכמה מומחה רפואי, שהינו רופא תעסוקה. העותר לא הביע התנגדות לאופן בו נוסחו עובדות המקרה או לשאלות שהוצגו בפני המומחה בטרם עריכת חוות דעתו. יתרה מכך, הצדדים הסכימו שאין צורך בהבאת ראיות. בית הדין האזורי הוסיף וקבע, בהתייחס לטענות העותר, כי המומחה הרפואי היה מודע לכל הבעיות אותן העלה ב"כ העותר, "ועל יסוד היכרותו את עיסוקו של התובע, אימץ את קביעת הועדה הרפואית של הקמ"ג". מדובר בהכרעה עובדתית גרידא, המתבססת על נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה, ועל אף טענותיו של העותר, נראה כי אין להחלטה זו חשיבות ציבורית רחבה. בנסיבות אלה, ומשנראה כי לא נפלה בפסקי הדין של בית הדין האזורי ובית הדין הארצי טעות כלשהי, לא כל שכן טעות משפטית מהותית, אין מקום להתערב בהם.
19.
לאור כל האמור לעיל, נדחית העתירה על הסף.
ניתן היום, כ"ז בתמוז התשס"ח (30.7.2008).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט